13-08-2010, 19:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "ביקורת של עמוס הראל על ספרו של יוסי ברגר "חופשת קיץ""
תראו אני (בעקבות המאמר של עמוס הראל, יש לומר) רכשתי וקראתי את הספר.
אני חושב שהוא טוב ושהוא באמת ספר לא מקטר או מקטרג יתר על המידה של אדם שהקדיש חלק ניכר מחייו לשירות המילואים ועשה אותו בצורה משמעותית . הטענות של הסופר על המלחמה הן לגיטימיות ונראות לי נכונות מאוד :
בין כשהוא מדבר על ארגון החזבאללה :
"הפכנו את חיזבאללה, מארגון שצריך לכבד אותו לארגון שצריך לפחד ממנו;"
ועל מה שתיאר בכתבה עמוס הראל כ- "כניסות של הכוחות לדרום לבנון ויציאות ממנה בלי שום יכולת להבין את התמונה הכוללת של המלחמה, היתקלויות בשטח בנוי, ההתוודעות הכואבת למחיר הלחימה - ובעיקר, ההבנה המתחדדת אצל המפקדים שלצד המחויבות העליונה למשימה, ובצל הברדק הכללי, מוטלת עליהם החובה להתנהג כמבוגרים האחראים ולהגן ככל האפשר על חיי לוחמיהם. "
או על הציוד החסר בימ"חים, על היעדר מודיעין עדכני (ואיני מדבר, וגם כותב הספר לא עושה זאת, על מודיעין בסגנון השטחים שבו אתה יודע את צבע התחתונים של המבוקש, אלא לעזרים כמו אורטופוטו עדכני של השטח ותצ"א מאותה שנה לפחות).
גם דילמות פיקודיות מכיל הספר. עמוס הראל כותב ש"הלחימה העמידה לפניו דילמות שלא צפה מראש. באמצע טיפוס מסוכן במעלה ואדי לוהט באוגוסט, נתקלים הסמג"ד וחייליו ברועת צאן לבנונית. כמה מחייליו, אחוזי פחד מהאפשרות שהרועה תדווח על מיקומם לחוליות חיזבאללה, תובעים מברגר להרוג אותה. ברגר, אף שהוא זוכר היטב את סיפור הל"ה מהשיירה לגוש עציון, מחליט לשחררה. איכשהו, הוא מהרהר, הכל נראה שונה מאוד מהדיונים האתיים בחדרים הממוזגים של בית הספר לקצינים."
חבל להפוך את עניין הביקורת על הספר לעוד דיון (יש על כך לא מעט אשכולות אחרים) על החידלון והעיוורון שבהם לקתה ישראל ביחס ללבנון זה עשר שנים. אפשר לקרוא את הביקורת ולהתייחס לה. בסוף זה ספר של מישהו כמונו. שעושה מילואים ומאמין בצבא.
עוד עניין אחד.עמוס הראל צודק כשהוא כותב ש"תיאור חילוצן, בזמן לחימה, של גופות השריונרים מ"טנק בניה" בפיקודו של רס"ן בניה ריין, מעורר צמרמורת (ברגר לא מזכיר שזכה לצל"ש על חלקו בחילוץ)." אישית מאוד הערכתי את הצניעות של הכותב שלא בא בגישת "יש לי צל"ש אני גיבור" שמוכרת לנו מלא מעט דמויות ציבוריות כאלו ואחרות.
הצל"ש שהוענק למחבר הספר:
http://www.gvura.org/a5096-%D7%A8%D...%A8%D7%92%D7%A8
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|