כבר כתבתי כאן לא פעם אחת. ותארתי חלק ממכלול הדברים שעברתי עד עכשיו...
אני יכול להגיד שמצבי השתפר לא מעט. התחלתי ללמוד איזה קורס - (שדיי מהר ירד לי החשק ממנו) וסוף סוף התחלתי לעבוד בעבודה חדשה לפני כחודש. דווקא עבודה שמאוד נרתעתי ממנה בהתחלה (שירות לקוחות טלפוני) - עבודה מלחיצה ולא הכי נעימה אבל כשמתרגלים לזה השד לא כזה נורא. את העבודה עצמה אני לא ממש אוהב. אבל חוץ מזה רוב האנשים שם בגילי והם מאוד נחמדים וקשובים. אני מעדיף את זה על להרקב בבית. (עכשיו יוצא שכל יום אני יוצא מהבית חוץ מסופ"ש) אני כרגע לא ממש עוסק בתחומי העניין שלי, אוליי רק בסופי שבוע... כשאני נמצא בבית אני מרגיש שאני רק רוצה להתבטל.

למרות כל זה אני עדיין מרגיש שאין לי רצון מסוים. אין לי רצון אמיתי לעבוד או ללמוד. אין לי רצון חזק ואמיתי לבת-זוג או לקידום עצמי ואישי.
אני עובד בעיקר בשביל להפיג את השעמום הכ"כ חזק והמתסכל (מסגרת), שהיה לי בבית וגם בשביל לצבור נסיון (ככל שעובר הזמן יותר קשה להשיג אותו) ולגרום לעצמי "להשתנות". אני מדי פעם חושב להקדיש יותר זמן לספורט שכמעט ולא יוצא לי לעשות. ולהתנסות בדברים חדשים (סלסה, אומנות לחימה, פאבים/בארים וכד') אני לא מרגיש שאני באמת רוצה, ואני לא דוחף את עצמי בשביל לעשות את הדברים האלה אוליי זה מתוך עצלנות, אבל בעיקר מתוך חוסר כמיהה לדברים האלה.
כל המשפחה שלי משכילה (כולם בעלי תארים חוץ ממני) אני לא מרגיש שאני באמת רוצה ללמוד אפילו שהיו לי מחשבות על זה. אם אני אעשה את זה, זה יקרה מכורח המציאות. ובשביל לא להתקע בגיל 50 ללא השכלה בעבודות של "שכר מינימום".
אני לא בן אדם שמזניח את עצמו - שומר על תזונה נכונה, מגולח ומסופר וכד'...
אין לי מושג איך לשנות את הדברים האלה. אני לא חושב שטיפול פסיכולוגי יעזור לי במקרה הזה... כנראה שמדובר בתהליך שלוקח זמן.

אולי תנסה לקחת חבר/ ידידה שידחפו אותך למקומות שאתה רוצה להגיע אליהם?

קשה להניע את עצמך לעשות דברים, כשאין חשק. אבל אם יהיה לצידך חבר טוב שידרבן אותך להמשיך, אפילו רק להתחלה, זה יכול להפוך את העניין להרבה יותר בר השגה.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

זה בדיוק העניין. אני לא רוצה להגיע לשום מקום... הכל נעשה בשביל אוליי ליצור איזה סיכוי קטן שבעתיד אני כן ארצה...
אין לי בעיה ללכת לחוג כזה או אחר בשעות שאני פנוי. בסה"כ מדובר בעניין טכני פשוט לקחת אוטובוס/לברר פרטים באינטנרט על החוג ולהרשם.
עשיתי את זה בזמנו שהלכתי לחוג יוגה.
פשוט אין לי רצון לעשות דבר כזה.

ולְמה כן יש לך רצון?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

הרצון היחידי שיש לי כרגע הוא לגרום לעצמי לרצות דברים.

נו, אז אתה כבר בחצי הדרך!

וברצינות, תמצא מסגרת שאתה אוהב ותתמיד בה. אולי אם תקבע לך יעדים וגם תשיג אותם, הסיפוק העצמי ידחוף אותך להמשיך, ולא רק "כי צריך", אלא בשל הנאה.

אין לי הרבה מה לייעץ, ונראה לי שאתה גם לא מצפה לאיזו הערה פוקחת עיניים, זה תלוי לגמרי בך ובכוח הרצון שלך.. ואתה כבר יודע את זה. אאחל לך המון בהצלחה, אתה יכול לפחות לשמוח שיש בך רצון לצאת מהחוסר מעש, זה בכלל לא מובן מאליו.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

טקסט חזק. לגמרי יכול להזדהות. אני גם מרגיש נטול דרייב. אין לי שאיפות או יעדים כמו של אנשים "נורמליים": להוציא תואר, להתחתן, להוליד ילדים, לרכוש בית, לנסוע לטייל בחוץ לארץ.

אני לא יודע איך להסביר את זה בצורה יותר ברורה מזה שזה כאילו שאני חי פשוט כי אני חי. נולדתי ועכשיו אני מעביר את הזמן עד שהעסק יסתיים כשכל הזמן יש לי תחושות אשם על שאני לא חותר ללעשות יותר.

בדיוק. עלית על הנקודה שלי.

אני חשבתי קצת על הדברים ואני אנסה ליצור לעצמי בנק מטרות:

לקום ב-7 בבוקר לרכב על אופניים ולעשות כמה תרגילי כח בים. X3 פעמים בשבוע.

תגידו, יש חוגים לאנשים בגילינו, הייתי לא מזמן באיזה מתנס ושאלתי האם יש איזה חוג בשבילי שם וקיבלתי תשובה שלילי ויצאתי משם.

לא פעם כשאני מסדר יוצא לי לראות חומר לימודי משנים קודמות, כיתה ט' -גאוגרפיה, כיתה י' פיזיקה, כיתה יא'-יב' ביולוגיה כימיה והרבה מאוד מתמתיקה במיוחד של כיתה ז'
ואני ממש מתלעניין בזה ורואה בזה את החיים שלי, שאם הייתי לומד עכשיו וודאי הייתי התלמיד המוביל, לפחות הייתי מנסה, בה לי לחזור לספרים, בה לי שוב פעם לעשות דברים, בה לי ללכת צעד צעד ואם אין כוח אז ללכת עוד צעד (כמו ש"הסוכן השקט" אמר) {אני יודע שזה לא המקום לכתוב את זה אבל אני כן מרגיש שאני רוצה כאן לכתוב את זה }

בינתיים כלום.
ללא רצון, שום דבר לא יזוז.

זה להציב לעצמך מטרות לא לעוד שנה או חודשיים אלא מטרות קטנות לשבוע הקרוב אם תוכנית מה עושים כל יום
ואני בהחלט לרתום חבר שיתמוך בך ושאולי לצרף אותו גם שתוכלו לעשות ביחד למשל את הספורט ואחד יהיה שם בשביל השני
לנסות מגוון דברים ולראות מה מעניין אותך
וגם בתחום הזה חבר טוב לפעמים טוב כמו ואף יותר מפסיכולוג, לנסות לברר איתו מה בעצם מציק לך מה מונע ממך לרצות לרוץ קדימה

בכל מקרה אנחנו פה בשבילך :-)

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

תודה (: