וכך הייתה תגובתו של ח"כ בוים לרעיון
תגובה מעניינת לטעמי וגם חדשותית במידה מסויימת
לעיונכם....
"אין ספק שהייתה זו שנה פורייה מאוד לאסיר המשוחרר והנמרץ מרדכי ואנונו, בה זכינו להתבשם מפעילותו.
באפריל השנה השתתף בטקס זיכרון להרוגי דיר יאסין;
במרץ, לאחר שנתן עשרים ואחד ראיונות לתקשורת הזרה, בניגוד להגבלות שהוטלו עליו, הוגש נגדו כתב אישום;
בינואר ניסה כוחו בהסתננות לבית לחם ברכב של עיתונות;
בנובמבר לאחר שנחשד במסירת ידיעות סודיות נעצר;
בספטמבר הספיק לספר לבאי פסטיבל סרטים דוקומנטרים כי ישראל היא מדינה מסוכנת, ובאותו חודש אף ביקש אזרחות פלשתינאית.
החל מרגע שחוררו (ואף קודם לכן) אנו זוכים ממנו ל"עדנה של ממש", עדנה כה גדולה שועדת חוקה חוק ומשפט של כנסת ישראל חישבה לארח אותו בישיבתה על מנת לדון ב"מגבלות מאסרו" (אלא שהוא בחר להחרימה לאחר החלטת שר הפנים.)
מדוע? במה דינו של ואנונו שונה מדינם של אסירים אחרים ששוחררו במגבלות אלה ואחרות, שהוא יזכה לדיון מיוחד בכנסת ישראל. האם לא דיי בהחלטת בג"צ, מיולי האחרון, שקבלה את עמדת המדינה הרואה בו סיכון ואף אשרה את מגבלות שחרורו. האם אין במעלליו כדי להבהיר היטב מדוע נדרשות הגבלות על שחרורו. שערו בנפשכם איזה "הספק פנטסטי" היה יכול להיות לו היו מקלים במעט במגבלות שהוטלו עליו.

יש לומר בקול רם וברור, מרדכי ואנונו אינו ראוי לתשובת הלב, ובטח שלא לתשומת הלב של בית המחוקקים הישראלי. מוטב לוועדה לו נמנעה מיוזמה זו ובתוך כך טוב עשה שר הפנים שאשר את הארכת התנאים המגבילים עליו לשנה נוספת. הבמה שתינתן לו היא מיותרת ומטרתה כלל אינה ברורה....."

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P