מה דעתכם לעשות פה משהו שכבר נעשה לפחות בבלוג אחד וזכה להצלחה רבה - "הלכות" בצורה משעשעת על כל מיני נושאים כמו נהיגה, קניות בקניון, מילואים וכו' (כמובן שלא נפר זכויות יוצרים ונעלה אך ורק חומרים מקוריים שלנו).

אם יש לך חומר מקורי שלך - אתה מוזמן לשתף אותנו.
אם לאחרים יהיה מה להוסיף - הם מוזמנים להוסיף.

תעשה ת'סיפתח.

חברי הביינישים סיפרו לי על "המדריך לבייניש המשתחרר", ומעולם לא הביאו לי אותו, ולכן אני אביא רק קטע אחד שאני זוכר (וסליחה אם זה משעשע רק את החיילים שבינינו): מ"א זה מגן אברהם.
אם מישהו מכיר את כל הטקסט ויכול להעלות אותו, אני אשמח מאוד.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

הלכות נפנוף המנגל ובו י"ט סעיפים - פורסם פה פעם לקראת יום העצמות

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

הלכות רמטכלו"ת.

א. נהגו המועמדין להתגושש זה עם זה קודם המינוי מחמת חביבות המצווה, ואין לשנות בזה שמנהג ישראל - דין הוא.

ב. שלושים יום קודם המיון נוהגים הטוקבקיסטים לחדד מקלדותיהם ולהאיר עינינו על "הצבא הזה" מאחר שידיעותיהם בנושא רבות הן(כגון ביקוריהם אצל הקב"ן, סידור הפטור ושאר תשמישי מצווה).ונהגו הנ"ל לכתוב את השם הקדוש באימה ברטט ובזיעה - "באמאשלי, כל הצבא הזה חרא".

ג. מאימתי מכריזים על בר המזל? רבי ברקאי אומר: חצי שנה קודם המינוי שנאמר "גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות". וחכמי אשכנז(י) אומרים - די לו לההוא ברקאי בשיתין יומי וכל המוסיף - גורע.

ד. הלכות השמצה כיצד הן? לא קבעה התורה גבול ומידה בזה וכל המזייף מסמכים, מפיצם, מנפחם וכיוצא באילו הידורי מצווה - הרי זה משובח.

ה. מה יעשה אדם כדי להיבחר? בית שמאי אומרים: ייעשה מזכיר צבאי ויתראיין לתקשורת ובית הילל אומרים - וכי ההוא גלנט התראיין לאינשי דלא מעלי (בלע"ז - עיתונאים)? ואף על פי כן זכה!
קשיא דבית שמאי קשיא.

ו. מה עונשו של מזייף מסמך? - יש אומרים שתי מידות זריקת נעל ויש אומרים חצי מידת זריקת נעל ואלו ואלו דברי אלוהים חיים.
----------------
*שיתין - שישים.
קשיא - קושיה.
טוב זה מה שעולה לי בינתיים, אם יש עוד רעיונות אתם מוזמנים להמשיך.
נ.ב. הכל בהומור, אני לא משמיץ את ברק או משהו.

אתה טוב, אתה.

פעם אחת באה ברכת "אשר יצר" לפני הקב"ה והתלוננה: כולם אומרים אותי בחיפזון ולא מתכוונים בי בכלל
אמר לה הקב"ה: אשים אותך בחתונה, אז כולם יכוונו בך ("אשר יצר את האדם בצלמו...").

אחריה באה תפילת עלינו לשבח לפני הבורא והגישה את הקובלנה שלה: כולם עושים ממנה תפילת הדרך ולא מכוונים בה, למי יש כח אחרי כל התפילה...
ענה לה הקב"ה: אשים אותך באמצע תפילת ראש השנה ויום הכיפורים עם הכריעה, אז כולם יכוונו בך.

באה תפילת תחנון לפני ה' ואמרה: כל יום יש לחסידים "יארצייט" אחר והם לא אומרים אותי.
ענה לה הקב"ה: אשים אותך ביום העצמאות, אז כל החסידים יאמרו אותך...

ענק!

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

הבהרה: הכל בהומור, לא לקחת קשה.
1. כידוע, כשרבקה היתה בהריון קרה דבר מוזר:כשעברה על פתחי בתי מדרשות פרכס העובר כרוצה לצאת וכשעברה על פתחי בתי עבודה זרה - גם פירכס העובר!
חששה רבקה: שמא בני מזרחוניק הוא? באה לבית המדרש של שם ועבר ושטחה את דאגתה, ענו לה שם ועבר: אל דאגה, "שני גויים בבטנך" ושני גויים עדיפים על מזרוחניק אחד...

2. מה ההבדל בין משה רבינו לבין הרבי מליובוויטש? משה רבינו, ידוע שהוא נפטר, אבל לא ידוע היכן הוא קבור ואילו הרבי מליובוויטש, יודעים שהוא קבור אבל לא ידוע אם הוא נפטר...

3. יום אחד הגיעה למרכז הרב שמינסט בעל שיער ארוך, שאל אותו אחד המרכזניקים: אתה רוצה להיות הרב הנזיר? השיב לו השמיניסט: אתה רוצה להיות הרב זצ"ל?

4. פעם אחת הלך לו מרכזניק בחברון, לפתע הסתער עליו ערבי חמוש בסכין, זעק המרכזניק "ברוך... לקדש שמו ברבים", הערבי החליט שעם היאהוד המוזר הזה הוא לא מתעסק והלך לו, רדף אחריו המרכזניק, הצביע על צווארו ואמר "הפסק, הפסק!".

חמוד

ב-2 צריך להיות: "הרבי מליובוויטש, ידוע היכן הוא קבוא אבל לא ידוע אם הוא נפטר..."
את 4 צריך לספר בע"פ והוא לא אומר "הפסק" אלא עושה כזה "אומ אומ" (כמו שאומרים כשאסור לדבר)...

יש יהודים שהדבר היחיד שנשאר להם מהחגים הוא האוכל. בראש השנה: תפוח בדבש, בחנוכה: לביבות וסופגניות, בשבועות: מאכלי חלב וכן הלאה.
על אילו אומר הפסוק "תורתך בתוך מעי"...