פרש - מבצע שבר ענן וסמ"ר דורון הירשקוביץ

רציתי לספר לך מהזיכרון אבל אני כנראה לא ממש בכושר שיכלי. אתן לצ'יקו לספר טוב ממני:

מתוך מלחמה ללא אות, משה תמיר
"התחלה קשה ב"קלעת דובאי"
דפוס הפעולה הראשון בתפיסת הפעלת הכוח החדשה היה "הערכות לאור הערכת מצב". המונח היה ישן, אך התפיסה שעמדה עתה מאחוריו הייתה שללא הערכה לאפשרות של פיגוע, תצומצם הפעילות היזומה למינימום. הכוונה הייתה שכאשר נעריך שקיימת אפשרות לפעולה של החיזבאללה יתארגנו במהירות כוחות, שיוכנו לכך מראש, ויפרסו מארבים בנתיבי החדירה האפשריים של המחבלים.
ההימנעות ממארבים שגרתיים שמטה מידי המחבלים את האפשרות של איתור נקודות המארב ומלכודן. יתר על כן הצמצום המשמעותי בנוכחות הכוחות בשטח נתנה לצד השני את התחושה שהחדירה לאזור הביטחון אפשרית בקלות רבה, שכן אין סכנה לפגוש מארב של צה"ל שיפתיע את החוליה החודרת.
נקודה חשובה נוספת הייתה שהורדת כמות הפעילות מנעה את שחיקת היחידות במארבים אין סופיים ללא תוצאה. הממוצע בלבנון עד אז היה שמתוך אלפי מארבים שיצאו לשטח רק בודדים נתקלו באויב. ההשפעה שהייתה לעובדה זו על מידת האמונה של החיילים שיפגשו באויב הייתה הרסנית. עתה יכלו היחידות להתכונן זמן רב לכל פעילות ומוכנותם למגע עם אויב עלתה לאין שיעור.
המפגש הראשון של החטיבה במתכונת הפעולה החדשה התרחש מספר שבועות לאחר כניסתי לתפקיד. הפלוגה המסייעת של גדוד 51 של גולני הופעלה לביצוע "הכלת שטח" בשרשרת מארבים לאורך ואדי הסלוכי בגבול אזור הביטחון לאור הערכת מצב שנערכה במפקדת החטיבה ובאוגדה. המבצע הוכן על ידי הגדוד תקופה ארוכה, עוד בתקופת פיקודו של זכאי על החטיבה ואנו המתנו למצב שיצדיק את הפעלתו. בתום סדרת הכנות ארוכה, כמקובל במבצעים מורכבים מסוג זה, יצא הכוח למשימתו.
הייתה לי זו הפעם הראשונה שלא שלטתי באופן ישיר על מבצע יזום המתבצע תחת פיקודי. על המבצע פיקד אילן, מג"ד 51, מעמדת פיקוד קידמית במוצב "ציפורן" ועל הכוח בשטח פיקד יואב, מפקד הפלוגה המסייעת של הגדוד. את יואב הכרתי באופן אישי שנים ארוכות וסיפורו מסמל בעיני את המסירות והנחישות של המפקדים הצעירים שהשתתפו בלחימה בלבנון. פגישתי הראשונה עם יואב הייתה בחצר בית הורי כאשר ביקש להתייעץ טרם גיוסו לצה"ל. שנה אחר כך הצטרף לסיירת גולני בה עבר את מסלול ההכשרה המפרך ובסיומו יצא לקורס הקצינים. במבצע הכנה של אחד הצוותים הצעירים אליו הצטרף יואב בתפקיד סגן, נכנס הכוח בטעות לשדה מוקשים. יואב דרך על אחד המוקשים ואיבד את כף רגלו.
בתום תקופת החלמה ממושכת ולא פשוטה החליט יואב לחזור לשרות ולפקד על צוות בסיירת גולני. קפלן, ששימש מח"ט גולני באותה תקופה, שכמו כולנו לא באמת האמין שהדבר אפשרי, אמר ליואב בבדיחות, שכאשר יעבור את מבחן הכושר התקופתי הכולל בתוכו ריצת 2000 מטר, יחזור ליחידה. כעבור מספר חודשים נכנס יואב למשרד של קפלן עם טופס שציין שעבר את בוחן הכושר בהצטיינות. מאז התקדם יואב בסולם הפיקוד ממפקד צוות בסיירת ועד שקיבל את הפיקוד על הפלוגה המסייעת של גדוד ה"בוקעים הראשון".
יום המבצע הראשון עבר ללא אירועים מיוחדים, ובמפקדת החטיבה בחנו פעם נוספת את הערכותינו לכל רוחב הגזרה לאפשרות פיגוע של חזבאללה. במקרים כאלה השתדלנו להימנע מחשיפת מטרות שיקלו על חזבאללה לפגוע בנו. ראשית נסרקו בדקדקנות הפעולות השגרתיות שהיו חשופות לעיניים העוקבות של תצפיות הארגון. במקרה זה נדרשנו בפעם הראשונה לבחון גם את הפעילות השגרתית שלאורך גדר המערכת, שכן חששנו שמיעוט הפעילות בתוך אזור הביטחון ידחוף את המחבלים לחפש מטרות קבועות גם בעומק המערך. בחינה חוזרת של פריסת הכוחות העלתה פער בגזרה המרכזית שעד מהרה נסגר על ידי כוח מסיירת הנח"ל ועתה כל שנותר לנו היה להמתין בסבלנות.
באור ראשון בבוקר המחרת הופתע אחד המארבים של גדוד 51, שהתמקם במבצר עתיק יפיפה על גדת ערוץ ואדי הסלוכי בשם "קלעת דובאי" על ידי חוליית מחבלים, שככל הנראה הגיעה למבצר הנטוש לתצפית לעבר שטחינו לפני החדירה. המחבלים איתרו את מיקום הכוח באחד מחדרי המבצר והפתיעו אותו בשלשול רימונים דרך החלונות לאולם המרכזי בו שהה אחד הכוחות. ממכת האש הראשונה נפצעו שלושה לוחמים בהם רועי, מפקד המחלקה. עתה החל להתפתח קרב רדיפה אחר החוליה. דנגור, הסגן של יואב, ששהה במבצר בעמדה סמוכה לזו שהותקפה התעשת במהירות ופתח במרדף עם קומץ לוחמים. מיד ביציאה מחצר המבצר הבחין דנגור במחבלים הנסים, פתח לעברם באש והמשיך לדלוק אחריהם במרדף מזורז.
יואב המ"פ קיבל את הדיווח על ההיתקלות ומיד יצא מעמדותיו עם כוח יירוט קטן לחסום את נתיב בריחת המחבלים מהצד השני. המחבלים שהבינו, כי נלכדו בין הכוחות נערכו בעמדה שהוכנה מבעוד מועד בתוך גוש גדול של שיחים וסלעים על גדת הוואדי מעל הערוץ ופתחו באש מדויקת לעבר הכוח המסתער. במהלך ההתקדמות נפגעו שניים מהלוחמים, ולוחם נוסף נותק מהכוח. דנגור שנותר עם שני לוחמים בלבד ניסה לבצע הסתערות נוספת, אך האש המדויקת שירו המחבלים עצרה שוב את התקדמותו. בינתיים הצליח יואב המ"פ להשלים את כיתור המחבלים, כשהוא מתקדם עם כוח המארב שבפיקודו במורד הוואדי. לאחר מספר דקות של לחימה דיווח יואב שהמחבלים מכותרים, אך יש לו מספר נפגעים והוא מבקש סיוע בפינויים.
כשהגעתי לעמדת הפיקוד במוצב ציפורן, כבר עזב אילן המג"ד את הנקודה והצטרף לכוח החילוץ. מהאזנה לרשת הקשר של הכוח הבנתי שהחוליה כותרה, אך בינתיים ספג הכוח נפגעים נוספים. חששתי מהתעוררות הגזרה ובמיוחד מהפעלת המרגמות של חזבאללה לעבר כוחות החי"ר החשופים. ידעתי שמרגע שיבין הארגון שלחוליה אין סיכוי להיחלץ, ינסה לגרום לכוחותינו כמה שיותר נפגעים. הוריתי למג"ד להשאיר כוח שיפנה את הפצועים מהמבצר ולהתקדם עם כוח החילוץ ולחסל את החוליה מהר ככל האפשר.
הדילמה הראשונה שלי הייתה לגבי הכנסת מסוק הפינוי באור יום לנקודת הנחיתה שקבע הכוח בשטח. באותה תקופה כבר היה ברור לנו שבידי חזבאללה מצויים טילי כתף כנגד מטוסים והמנחת בו רוכזו הפצועים היה ללא ספק בטווח היעיל של הטיל. בתום התייעצות קצרה עם הרופא החטיבתי לגבי מצב הפצועים החלטתי לקחת את הסיכון.
אילן, מפקד הגדוד, הוביל את הכוח במדרון תלול עד שהצליח ליצור קשר עם יואב ודנגור. בהכוונה רגועה של יואב, התקדם אילן לעבר המחבלים ופרס את הכוח לקראת ההסתערות. בשלב זה פתחו המחבלים, שבינתיים נערכו היטב בעמדה המוסתרת במכת אש מדויקת וארבעה לוחמים בתוכם אילן המג"ד נפגעו. בשלב זה החלו להתפתח חילופי אש תוך חילוץ הנפגעים לאחור שבמהלכם נפגע החובש שזינק לטפל בפצועים. עתה התעורר גם המרחב האחראי של חזבאללה והחל להטריד את הכוח באש מרגמות לא מדוייקת.
בעמדת הפיקוד במוצב ציפורן התייצבו בינתיים מפקדים רבים ובראשם תא"ל אפי איתם, מפקד האוגדה. למרות שהייתי צעיר מאוד בתפקידי כמח"ט, הכרתי את אפי היטב ממצבים דומים כמפקד יחידת אגוז, ולכן לא הופתעתי מהשקט וקור הרוח שהפגין והשרה סביבו. כאשר קיבלנו את ההודעה על היפגעות המג"ד בשטח, הודעתי לאפי שאני יוצא לשטח עם חוליית הפיקוד וכוח חילוץ נוסף.
הבעיה הראשונה שעמדה בפני הייתה כיצד לגלוש במדרון הקדמי של רכס רמים עד ערוץ הוואדי. בלית ברירה הפעלתי את סוללת הארטילריה בירי פצצות עשן בכדי למסך את השיירה הגולשת במדרון. לשטח הגעתי כאשר פינוי הנפגעים היה בעיצומו. חששתי שהמחבלים ינסו לפגוע בכוח שהיה עמוס באלונקות והוריתי ליואב להתקדם ולחסל את החוליה. התקרבתי לאזור האירוע לטווח ממנו יכולתי לכוון את יואב וללוות את פעולתו. כעבור מספר דקות של חילופי אש וזריקת רימונים דיווח יואב שהחוליה בת שלושת המחבלים חוסלה.
בתום הלחימה נערכנו לשהייה בשטח של מספר שעות. לא רציתי לתת למחבלים הזדמנות לזנב בנו בדרכנו החוצה ולכן תכננתי לנוע חזרה בחסות החשיכה. לא הספקנו לפנות עם כוח החילוץ את גופת אחד החללים ולכן נאלצנו לשאתה עמנו לאזור השהייה שנבחר. נשיאת חבר הרוג שעד לפני זמן קצר דיבר וצחק ולפתע נדם אינה דבר פשוט והדבר ניכר היטב בהתנהגות הלוחמים.
בתוך הכוח המתקדם הבחנתי מרחוק ביואב כשנעל ספורט יחידה מבצבצת מקצה מכנסיו. המבט בעיניו כאשר ניגש אלי לדווח על מצב הכוח, אמר הכול. הדרך בה פיקד יואב על לוחמי הפלוגה הייתה מרשימה ולמרות התחושה הקשה התמלאתי גאווה אדירה. בפעם המי יודע כמה חשבתי בלבי כמה מעט אנשים במדינת ישראל יודעים מה עובר על המפקדים הצעירים הללו, העושים לילות כימים בשירותה ולאיזה הקרבה הם מסוגלים.
את שעות ההמתנה לחשיכה ביליתי עם חוליית הפיקוד בעמדת הסתתרות מאולתרת על גדת ואדי ה"סלוכי". רן, קצין הקשר החטיבתי, עמל שעות ארוכות בניסיון ליצור קשר עם עמדת הפיקוד של אפי, מפקד האוגדה. רן ליווה אותי שנים ארוכות בלחימה בלבנון, למעשה מאז שסיים את פרק ההשלמה המקצועית של קציני הקשר היה צמוד אלי בכל תפקיד שמילאתי , בגדוד ברק, ביחידת אגוז ועתה כקצין הקשר של החטיבה המרחבית. עברנו יחד חוויות לא קלות ושררה בינינו ידידות עמוקה. עתה הזכיר לי שכאשר סיימתי את תפקידי ביחידת אגוז חגגתי רשמית את השהייה האחרונה שלי בעמדת מארב והתחייבתי ששום כוח בעולם לא יביא אותי להיכנס שוב לעמדה בשיחים…
בחסות החשיכה התחלנו בטיפוס המפרך מערוץ הליטאני לרכס רמים כאשר עתה נוספה אלונקה נוספת עם לוחם שמעצמת המאמץ והחום הכבד ששרר באותו יום לקה באפיסת כוחות. החוויות הקשות שעבר הכוח במהלך היום החלו לתת את אותותיהן בלוחמים ושוב נדרשו המפקדים להיכנס לעובי הקורה. כשהגענו לנקודת האיסוף כמעט כל נושאי האלונקות היו מפקדים, ולאורך הטור הבחנתי בלוחמים רבים הנתמכים על ידי חבריהם. בשקט ללא מילים מיותרות נספרו הלוחמים פעם נוספת ונעלמו במשאיות ה"ספארי" שהגיעו לאסוף אותנו סמוך לאחד ממוצבי צד"ל.
ההצלחה המבצעית הייתה גדולה. הממצאים בשטח העידו ששלושת המחבלים שחוסלו בתקרית היו חבלנים מיומנים ושחיסולם יפגע ביכולת המבצעית של המחבלים לפחות לזמן מה. אולם המחיר היה כבד שני לוחמים מגדוד 51 אייל גואטה ודורון הרשקוביץ זכרם לברכה נהרגו ושבעה נוספים נפצעו בתוכם אילן מפקד הגדוד שנאלץ לסיים את תפקידו בשל הפציעה. נחמתנו היחידה הייתה הידיעה שלו היו המחבלים מצליחים לבצע את משימתם היו יכולים להיפגע הרבה יותר חיילים מפגיעת המטענים רבי העוצמה שנשאו עמם.
בטווח הרחוק היו לפעולה השפעות יותר עמוקות על דפוס הפעולה של המחבלים ומידת התעוזה שגילו. אחד מנקודות התורפה הגדולות של כל ארגון גרילה היא מיעוט אנשים מוכשרים ברמה גבוהה. הפגיעה בשלושת אנשי החבלה פגמה לזמן לא מבוטל ביכולת של חזבאללה לפעול במרחב."

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה