"אל תיקח אותה" הוא בכה.
"בואי" הושטתי את ידי ומשכתי אותה בחוזקה. הוא כרע על ברכיו, שבור.
"אל" מרר בבכי.
היא התבוננה אחורה כשהוכנסה לכרכרה, עיניה לחות אך גרונה לא הפיק צליל. השלמה עם הגורל אני מניח. הכרכרה נעלמה מן הדרך הראשית, מותירה אחריה רק שובל חלש של בושם וגופרית.
הוא התבונן אליי בעיניים קרועות לרווחה. "למה?". השבתי מבט אליו – הוא היה צעיר, לא יותר מ18. מצווארו נתלתה שרשרת חצי לב מטופשת. כרעתי ברך מולו.
"ילד, בדרך כלל בשלב הזה אני מציע עסקה נוספת – בשביל שתוכל להמשיך להיות עם אהובת לבך". עיניו נאורו לפתע. הוא לחץ את ידי והחל להצהיר על המוכנות שלו. "אל תתלהב ילד", שחררתי את ידי, "הפעם זה לא יקרה".
התרוממתי ולפני שהספקתי להזיז רגל הוא נתפס בחוזקה למכנס. "בבקשה! אני מתחנן! אין לי חיים בלעדיה!". הוא התבכיין והתפתל על רגלי.
"בסדר, בסדר" נערתי אותו מרגלי. "הנה", זרקתי לידו סכין, "היא תחכה בצד השני".
ביד רועדת הרים את הסכין. קולו רעד –"אני לא מבין".
"עוד תבין" השבתי והתרחקתי בצעדים מדודים.

ושם הוא נותר, בחשכת הליל, עם להב בוהק ולב שבור ומטופש.

הקרדינל, פינוק מצוין לסוף שבוע, תודה רבה.
טקסט שכתוב בשפה גבוהה דבר שאני מאוד אוהב, כמו גם לא מותיר מקום לספקות - מובן מאוד
(אני מקווה לפחות שכך ).
אני רק רוצה להעיר הערה קטנה, למרות שאינני בטוח אם היא נכונה.
תראה:
הטקסט כתוב בשפה גבוהה, מדובר על תקופה לא מודרנית (כרכרה) אבל ישנם כמה מילים\משפטים שהפריעו לי והם אולי 'מודרנים' מידי, להלן:

ציטוט:

מצווארו נתלתה שרשרת חצי לב מטופשת. כרעתי ברך מולו.

ציטוט:

הוא התבכיין

ייתכן ואני טועה, תקן אותי.

שוב, תודה רבה על השיתוף ושבת שלום.
חנן.

זה בסדר גם אם זה היה בתקופה של כרכרות. אבל לא ניראה לי שזה קשור. ההתבכיין דווקא מתאים לתחושת הזלזול של המספר (מלאך המוות כן?) כלפי הנער.

ראשית, תודה על המילים החמות. עברית היא אהבה ואין כמו לחלוק אהבה משותפת .

שנית, כוונתך שהמילים שגויות מבחינה תחבירית? או שאינן מתאימות לתקופת הזמן? אם זה המקרה האחרון, אל תניח שהתקופה אינה מודרנית רק משום אזכור הכרכרה.

אינן מתאימות לתקופת הזמן.
לא הסתדר לי כרכרה מצד אחד ושרשרת חצי לב מטופשת מצד שני.
דבר נוסף, איני בטוח במילה התבכיין אם מתאימה גם כן.

אך מה אומר, גם אם הערותיי נכונות, הן מתגמדות אחרי קריאת הטקסט.

כמו ידידי חנן, הכתיבה שלך הייתה כיקנוח לקראת סוף שבוע זה

אהבתי את הסטואציה, ואת זה שלא עזבת את מלאכת סיפורי המלאכים ,השטן ואלוהים !
מה שציין חנן, יכול להיות נכון, תלוי ברוח הקריאה, או בהמשכיות הטקסט \ אם הוא כלול בעוד סיפורים בסגנון אחר.

ובכללי אני מצגעגע למחזות על השטן שכתבת בחן רב !

סוף שבוע טוב,
אמיל.

נו, מה אומר - צבא השמיים נובע ממקומות מספיק מרתקים בנפש האדם בשביל שאשוב אליהם כל פעם .

אפילו נתת לי את ההשראה ליצירה החדשה

נהדר! הפרייה הדדית היא אחד מהיתרונות בקהילת כותבים!

נהדר!
מזכיר לי מאוד את דילמת הגיבור שבו הגיבור מגיע לעולם הבא כדי לחלץ את אהובתו בחזרה לעולם.
אבל הפעם לא מדובר בגיבור ולכן אין לו שום דרך להתאחד איתה בחזרה מלבד להגיע לעולם הבא בעצמו.
שזה משתלב מצויין עם זה שהוא לא באמת גיבור -
המירור בבכי, הכריעה על הרגליים, השרשרת המטופשת, ההיאחזות במוות וכו'..

מושלם!