אגודות סתרים
אגודות סתר ציוניות בישיבת וולוז'ין
נס ציונה
נצח ישראל
)אחווה (אגודה
האחים הנאמנים
בני משה
המכבים הקדמונים
מסדר ציון
)המגן (אגודה
)"בר גיורא (לפני "השומר
?האם אלה אגודות סתר
הבונים החופשיים
בני ברית
http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-1537.htm
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/65082.html •

האם היא נסתרת מעיני השלטון כי היא אסורה?
האם יש לה הגדרה מנהלתית מסוימת בעוד בפועל היא משהו אחר, משהו כמו אגודות חו"צ שהתקיימו ברוסיה תחת הגדרות שונות ומשונות כשלכולם היה ברור במה עסקו החברים?
גם ב"ב אינם אגודת סתרים כי הם משלמים מסים ומוכירם ע"י השלטונות המוניצפליים וכו'.
הם אולי נורא רצו להיות חשאים בטקסים שלהם, בפועל כולם ידעו מי חבר באיזו לשכה ולמה ...

לפחות חצי מהרשימה לא נראות לי נסתרות ע"פ הגדרתן אלא אזוטריות .
או חשאיות בגלל אופין כמו השומר או בר גיורא, שאז באמת מעצם הגדרתן הן אגודת סתרים.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...8% D7%99%D7%9D
נדמה לי שההגדרת האגודות (או מסדרים, או אחוות) היא, שהפגישות והטקסים הם סודיים ואנשים אחרים אינם יודעים מה קורה שם.
אשמח אם תהיינה כאן התיחסויות, הוספות והסברים. חברי האגודה התעניינו לא רק רק בעצמם אלא פעלו למען נושאים דתיים, פוליטיים, חברתיים, ועסקו בעזרה וסיוע לנושאים אותם רצו לקדם. ידוע שבשכונת מונטיפיורי בת"א הייתה פעילות רבה של אגודת "בני משה" וגם "אחים נאמנים" שהוגדרו כאגודות סתרים. כותב על כך אלי אשד
http://no666.wordpress.com/2010/07/...90%D7%91%D7%99/
בני משה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91...%9E%D7%A9%D7%94
וגם אחים נאמנים
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...0% D7%99%D7%9D
אני חושב שאשכול בעניין הזה יכול להבהיר יותר ולספר צדדים פחות מוכרים,
"בר גירא" היה ארגון שמירה יהודי חשאי, אך השאלה אם הוא גם"מצטרף" לאגודות סתרים בהגדרתן
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91...%92%D7%95%D7%9F)

אני מניח שגם "הקיבוץ החשאי" ו"המפעל" יכולות להיחשב כאגודות סתר.

היא הגדרה לקבוצה הרושמת עצמה כחוק בפני השלטונות.
לכן ארגונים מחתרתיים ולא חוקיים בעיני שלטון חוקי - אינם בגדר "אגודה" במובן החוקי שלה.
"הקיבוץ החשאי", "ההגנה", וכל קבוצה צבאית אחרת שהייתה במחתרת כנגד שלטון - אינה אגודה... סתרים או לא.

במובן המשפטי אתה כמובן צודק לגבי הגדרת אגודה. השאלה היא על מהות הפעילות במסגרת.

מאחר והדוגמאות שניתנו נחלקות להתארגנויות חוקיות של אנשים בעלי עניין משותף והתארגנויות לא חוקיות של אנשים בעלי עניין משותף.
אמנם ה"עניין המשותף" הוא גורם מאחד אבל אין דין האחת כדין השנייה.
אני חושב ששינוי המונח מ"אגודות סתרים" לקבוצות סתרים" יתקן את העניין. הרי אם נחשוב על כל זה לעומק - הגדרת חוקיותן של קבוצות כאלו היא תלוית זמן ותלוית חוק במקום בו הן פועלות.
הבונים החופשיים הן אגודה מסודרת וחוקית כיום. לכן מן הסתם הם רשומים כחוק. בשנים ו/או מקומות בהן הם היו לא חוקיים - הם לא יכלו להיות רשומים, מה שהפך אותם להתארגנות סתרים. "ניל"י" הייתה התארגנות סתרים לא חוקית כמו גם ה IRA רק שזה הפך עם השנים והשינויים לגוף פוליטי חוקי.

במחשבה נוספת, הייתי מכניס לקבוצה הזו שלך התארגנויות של אנשים בעלי עניין משותף שאינו נחלת הכלל.
הבונים החופשיים הם הדוגמה הטובה ביותר לארגון סתרים שללא כל תלות בהכרה לגיטימית של חוק, אנשיו שומרים על עניין משותף שאינו ניתן לכלל ועל סודיות אדוקה.

שוב מבקש עזרתכם,
במציאת חומר על - ארגון "משמרת הגבול" שדובר על הקמתו בסביבות 1938. גם כאן היזמים היו ממכונני השמירה והבטחון בארצנו, קרי, אנשי "השומר" לשעבר.
המקור היחידי אליו הגעתי - ספרה של ר. ינאית ב.צ. על מניה שוחט (1976).

אתגר לכולנו - אפילו את השמות של היום - הם כבר המציא אז.
רק טוב,
דניח

חיל הספר
חיל הספר היה גוף ביטחוני, דמוי ז'נדרמריה שהוקם בישראל עם קום המדינה והיה אמור להיות מופקד על שמירה וביטחון באזורים שמחוץ לערים ובאזור הגבול ("ספר"). המשטרה, לעומתו, הייתה אמורה רק לעסוק בפענוח פשיעה ובמניעתה. הגוף הוקם ב-1949 ופעל עד 1951 כיחידה עצמאית בצה"ל, אז הפך לחלק מן המשטרה. ב-1953 שונה שמו למשמר הגבול.
במובן מסוים, "חיל הספר" היה אמור להוות המשך של ארגון השומר והפועלים במסגרתו היו אמורים, בדומה לשוטרים אך בניגוד לצבא הסדיר, להיות אנשי מקצוע. ראשוני חיל הספר היו אמורים להיות מגויסים משורות אנשי משטרת המנדט. בתקופת המנדט היה "חיל הספר העבר-ירדני" (שבו חיילים מקומיים, יהודים וערביים) מופקד על השמירה על הסדר הציבורי והגבולות של המנדט.
באוקטובר 1949 הוקם חיל הספר, להתמודדות עם חדירות גבול שמהן סבלה מדינת ישראל בראשית דרכה. המפקד הראשון של חיל הספר היה האלוף דוד שאלתיאל. כחלק מהניסיון לגבש "גאווה יחידה" בין המגויסים, הוחלט להתיר להם לחבוש "כובע אוסטרלי" (הייתה גם הצעה להפוך את החיל לחיל פרשים). לחיל יגויסו גם "בני מיעוטים" אשר יהיו מעוניינים בכך.
בעיות ארגון, תקצוב וכוח אדם גרמו לכך שלא כל התכניות לגבי תפקודו של חיל הספר יצאו לפועל. ב-1950 החליט דוד בן-גוריון בעצה אחת עם שאלתיאל להכפיף את הכוח למשטרה. באפריל 1953, לאחר שחדל לתפקד כגוף עצמאי, שונה גם שמו בהתאם ל"משמר הגבול".
(ויקיפדיה...)

במחשבה נוספת - התזמון לא מתאים....
אבל למדתי על עוד מעורבות של אנשי השומר בביטחון המדינה. רווח נקי.

כתמיד - המחשבה הנוספת - לתועלת !.
מכך למד אני שיודע אתה כי אין מתכוון אנכי לתקופת היותנו מדינה, אלא לימים שבטרם מדינה, ובטרם ניתן היה להכריז כוונות צבא וצבאיות בראש חוצות.
שלא לדבר על כך כי אנשי "השומר" היו מעורבים מהיותם ועד היות המדינה בבטחון המדינה ללא סייג.
אך המצאת "משמרת הגבול" והיותה או לא נותרה בשאלה ?!?
רק טוב
דניח

והשואל שאל על "משמרת הגבול". נסה בגנזך המדינה.

היה רעיון מצוין - לפנות לגינזך המדינה.
העדות היחידה - פניה לצבי נדב לשלם מס חבר על היותו בארגון "משמרת הגבול".
הדורשת.... רחל י. ב.צ.

התעלומה עדיין על המדוכה,
אודה על חידושים
דניח

שמע.... העסק הולך ונהייה מעניין.
לא מצאתי עדויות מעבר למה שציינת, על מעורבות של צבי נדב (לכאורה) בארגון הזה. בשנים הללו הוא מקים את קלאב התעופה הישראלי. יש חלל במידע שמצאתי בין השנים 1935 ל 1940.
-1930 נסע נדב לפריז ללמוד מכונאות, חשמל ואווירונאוטיקה. במהלך לימודיו התקבל לקלוב לתעופה לסטודנטים והחל לעסוק בדאייה. באביב 1932 שב ארצה. ביוזמתו של נדב ובגיבויו של ישראל שוחט, הוקם ב-1932 "ועד יוזם למועדון תעופתי", וב-1933 השתתף נדב בייסוד מועדון התעופה "הגמל המעופף" בתל אביב. בדצמבר 1935, בתמיכתה של הסוכנות היהודית ותחת אפה של ממשלת המנדט הבריטי, הוקם "הקלוב הארצישראלי לתעופה", שנדב הופקד בו על הקניית הטכנולוגיה ושוחט שימש יושב ראש. לימים הפך גוף זה לקלוב התעופה לישראל.בשנות הארבעים עבד נדב כמהנדס בסוכנות היהודית, ולאחר הקמת מדינת ישראל שימש בתפקיד זה במשרד התעשייה. נדב היה גם חבר ב"ליגה לידידות ישראל - ברית המועצות". בשנות החמישים כתב את זכרונותיו והוציאם לאור בשני ספרים.

מאידך, חשוב לזכור את חלקו של צבי נדב במגוון פעולות "שו-שו" כולל חברותו ב"הקיבוץ" שבו בין היתר היה ממארגני שוד חלפני הזהב. נדמה לי שעצם העובדה הזו, עיסוקיו ב"רכש" ציוד בין 1935 ל 1940 ב"קלוב התעופה" שנוהל על ידי לא אחר מאשר .... ישראל שוחט.... והמידע שמצאת על הקשר לארגון הזה במסמך של רחל ינאית-בן צבי, מותירים חלון גדול של אפשרות על מעורבותו בארגון חשאי נוסף כזה או אחר, בתקופה שציינת.


הקשר נוסף עולה שוב מגנזך המדינה ומעיד על קשר בין הארגון "משמרת הגבול" לארגון השומר או אולי אפילו ל"ארגון חברי השומר לשעבר". תכתובת בין מניה שוחט לאנשים שונים בעניין ההתיישבות בתל ערד, כוללת אזכורים של הארגון הזה:

שם פריט התכתבות בין מניה שוחט לבין אנשים שונים.

מזהה בגנזך 160.2.3.473 , טווח תאריכים מ-1909 עד-1940 תוכן: תיאור הפריט התכתבות בנושא התיישבות בתל-ערד, ארגון "השומר", ארגון "משמרת הגבול" ועוד.[/מזהה פיזי פ-2124/2

ועוד אחד:
צבי נדב - חוזר מטעם אירגון "משמרת הגבול". מזהה בגנזך 160.5.1.61. טווח תאריכים מ-3/1938 עד-3/1938 סוג הפריט תיק מסמכים. תוכן: תיאור הפריט חוזר מטעם אירגון "משמרת הגבול" הכולל מכתב מהאירגון לצבי נדב בנוגע למס שנתי שהוטל על חברי האירגון. . מזהה פיזי פ-2316/37. סימול מקורי 5/1/2/37.


תודה על האתגר ואני ממשיך לחפש.

הייתכן שמדובר באחת היחידות של ה"גאפירים"?....או גורם עצמאי שתופס טרמפ על היכולת של הגאפירים לנוע עם נשק ברחבי הארץ? ....

למי שלא מכיר את המונח:
באפריל 1936 הכריז 'הועד הערבי העליון' בהנהגתו של חאג' אמין אל חוסייני על שביתה כללית. 'המאורעות', או כפי שכונו בפי הערבים - 'המרד הערבי' - החלו. במקביל לשביתה, פרצו ארועי דמים. הערבים פגעו ביהודים בדרכים שונות: ירי על יהודים שעבדו או עברו בישובים ערביים, התנכלויות לתחבורה יהודית, שרפת שדות תבואה ועקירה וגדיעה של עצי פרי ויערות. הישוב היהודי התארגן להגן על עצמו. ההגנה שיפרה את פריסתה ודרכי ארגונה מאז מאורעות תרפ"ט, אך לא די היה בכך. הנשק והפעילות של ההגנה היו בלתי ליגאליים מבחינת הבריטים, אך אלו מצד שני גילו אוזלת יד בהגנה על הישוב היהודי. מכיוון שכך, פנתה הנהלת הסוכנות היהודית לממשלת המנדט, שתגייס מספר גדול של שוטרים מיוחדים לחיזוקה של המשטרה, אשר כוחה לא הספיק לשמירה על הסדר והבטחון. לאחר מסע ומתן ולחצים ממושכים נענו השלטונות והחלו לתת רישיונות ונשק במקומות שונים שהיו נתונים בסכנה. הרישיונות ניתנו במסגרת של 'שוטרים מוספים' או 'גאפירים'.
'גאפיר' פירושו שומר פרטי בערבית. זהו כינוי ששרד עוד מימי השלטון העות'מאני לשומר שגויס על ידי מוסדות או אישים לצרכים פרטיים בהסכמת המשטרה. ה'גאפירים' לבשו מדים דומים למדי המשטרה אך היו מזוייזנים ברובי צייד ולא ברובים צבאיים וקיבלו את משכורתם ממעסיקיהם. מתכונת זו נמשכה במסגרת השלטון הבריטי החל מ- 1926 , אך במאי 1936, בעקבות לחץ הסוכנות היהודית, גויסו עשרות גאפירים במסגרת שיתוף פעולה לגאלי של הישוב עם הממשל על מנת להתמודד עם המאורעות. לכל מפקח משטרה מחוזי הותר לגייס בשעת הצורך 'שוטרים מוספים'. גיוס זה, הרחיב את היקף הנוטרות וסייע להפיכתו לגורם משמעותי בכוח המגן היהודי בארץ ישראל. התחלת הפעילות של הגאפירים היתה צנועה למדי: ציודם היה דל, והם נשלחו רק לישובים אחדים בעמק הירדן ובאזור עין חרוד. אך בשל המאורעות נאלצו לשטונות המנדט להגדיל את מספר הונטרים. בספטמבר של אותה השנה כבר גוייסו יותר מ- 2,800 נוטרים. הם קיבלו מדים אחידים וכלי נשק טובים והחלו להראות כבר בשלב זה, כיחידה משטרתית לכל ענין ודבר. גם פעילותם התרחבה. הם הורשו לצאת מגבולות הישובים ולשמור גם בשדות ובמטעים.

התחזקות כוח הנוטרים שינתה לטובה את מצב ההגנה בישוב היהודי והסוכנות פעלה להמשך מגמה זו של חיזוק כוח המגן היהודי. בהצעותיה לממשל הבריטי כללה השתתפות של הישוב היהודי במימון הנוטרות. בראשית ינואר 1937 אישרה ממשלת המנדט תכנית, שהגישה לה הסוכנות, להגדיל את מספר מספר הנוטרים ולהפוך אותם ליחדה משטרתית מגובשת ומאורגנת. לפי תוכנית זו חולק חיל הנוטרים לעשרה גדודים, שהתאימו, פחות או יותר, לחלוקה האזורית של ה'הגנה'. לכל גדוד ניתן שם עברי ונקבע לו צבע מיוחד. גם הציוד וההכשרה שקיבלו הנוטרים השתפרו, מספרם גדל ונוספה גם היכולת לגייס 'אנשי מילואים'. כוח זה קיבל את מהבריטים את הכינוי 'משטרת הישובים העבריים' (Jewish Settlement Police).בנוסף לגדודים אלה היה כוח של משמרות נעים (מ"ן) של כ- 400 נוטרים, נוטרים שסופחו לצבא, נוטרים "פרטים" של חברת החשמל, ועוד יחידות סיוע מקומיות שונות של נוטרים.

בסוף יולי 1939, עם סיום המאורעות, הקיפה הנוטרות 22 אלף מאנשי הישוב היהודי, שברשותם היו כשמונת אלפים כלי נשק מסוגים שונים. היא התקיימה עד תום המנדט הבריטי בארץ ישראל עם תהפוכות שונות שהושפעו ממידת שיתוף הפעולה של הישוב עם ממשלת המנדט בתקופת מלחמת העולם השניה ובתקופת המרי.

התרומה של הנוטרות להתחזקות 'ההגנה' היתה גדולה. המסגרת הזו אפשרה לארגון היהודי, שהיה מחתרתי לקבל לגיטימציה (חלקית לפחות) לאימונים ולהחזקת נשק. רבים מהנוטרים הפכו מאוחר יותר לקציני קבע בצה"ל או לבעלי תפקידים חשובים במטכ"ל.
http://tnuathaavoda.info/zope/home/...rms/1173606797/

וכן - לאש ולמגן - תולדות הנוטרות העברית.

מרלין, בוא נודה - אש האידאולוגיה והמעשה אשר בערה בקרב מקימי ב.ג., ועוד קודם לכך (כי ינקו זאת בארצות מוצאם) - התמדתם ונחישותם להוות עוגן שמירה והגנה בארץ ציון, היא אשר הנחתה אותם ואת הבאים איתם ואחריהם בכל האפשרויות המתקדמות שניתן להעלותן על הדעת- בימינו. לכן גדולתם, שעשו זאת בימיהם. אם נעמיק חקור - יתברר לכולנו כי עסוקם העקש והעקבי גרם להם לשלוח ידם בכל תחום - החל מכלבנות וכלה בכימיה, תעשיה צבאית ושרות ידיעות. עתה נוכחים אנו לדעת שגם למשמר הגבול הייתה קידומת עוד לפני היותנו מדינה.
חבל שאין אנו מצליחים למצוא מקורות מהימנים לכל כך - החל מאוצר נילי דרך דה האן ו"הקיבוץ" עד הפלמח וצה"ל.
אם תמצא משהו - אודה לך בכיכר העיר.
רק טוב
דניח

גילוי שאותי לא מפתיע !




חפשתי ומצאתי בארכיון ההגנה את נייר הההצעה להקמת "משמרת הגבול", ובו תקנון ותכנית היקפית למהות הארגון הזה..
מתוך ידע אישי - הכתב הוא של מניה שוחט. מתוך מה שנכתב באשכול זה בעבר - חזונם ההוזה של מקימי "השומר" - הביאה אותם כבר ב 1938 לחשוב בחזית רחבה (לצערי - הרבה מעבר למקובל אצלנו כיום).

הצרה הגדולה - איני יודע כיצד לסרוק ולהעביר הדפים הללו אל הנייר הזה שכאן.
בקשתי מישראלה או מרילין - למדוני ונזכה כולנו במסמך נהדר, שאולי ממנו יפתח לנו אופק נוסף למעשי ראשונים.

רק טוב
דניח