http://www.globes.co.il/news/articl...?did=1000598548

שלח שוב יורה לכל הכיוונים.
אבל רציתי להדגיש נקודה אחרת בראיון עימו

"צבא לא צריך להיות החזק בעולם, כי אין פה תחרות של צבאות, וצה"ל לא מתחרה במונדיאל של צבאות שהוא צריך לנצח בו. הוא צריך להיות הצבא הנכון כדי למלא את ייעודו, וייעודו הוא להבטיח את שלום מדינת ישראל. כל אזרחי ישראל עסוקים בהבל הזה שצה"ל הוא הצבא החזק בעולם, כאילו זה מגרש כדורגל, ולא שואלים את עצמם אם זה הצבא הנכון".

- למה?

"כי הם פוחדים. כי צה"ל נתפס בעיני אזרחי המדינה לא כארגון מעשי. המשפט שלך נגזר מיחס לא חילוני לצה"ל, שהוא תולדה של ההגדרה של בן-גוריון את הצבא כליבת כור ההיתוך הציוני. זה בצד תחושת האיום הנצחית, המלובה כל הזמן על-ידי השלטון. אין שום סיבה שבנימין נתניהו או אהוד ברק, שני אנשים שהיו בשלטון ונכשלו, ולא אצלי סובייקטיבית אלא אצל עם ישראל, שקם עליהם והדיח אותם בקלפי - יחזרו לשלטון, אלא בזכות הפחד הנורא מהאיום הקיומי."


בלי להתיחס לשמות שהוא מזכיר, אין ספק שבחור שכח את מלחמת לבנון 2 ואת נסיבותיה, ההפך הוא הנכון עם שר ביטחון חסר ניסיון, ר"מ ירוק, ורמטכל כחול לא הגענו כל כך רחוק במערכה הזאת...

כדאי שהבחור יחזור לפרשנות ספורט, שאותה לכל הפחות הוא עושה בצורה בינונית ולא בצורה מגוכחת.

דברי שלח משולים לטענה הבאה: על הצבא להיות טוב מספיק. לא טוב יותר, לא מעולה, לא מצוין אלא פשוט טוב מספיק. לאותה טענה הוא מוסיף בליל דיעותיו הפוליטיות הבלתי רלוונטיות כמו שאר פרמטרים שלדידו של שלח נמוך המצח הינם מטופשים למדישהרי אין באמת איום קיומי על מדינת ישראל.

הבורות המדהימה הזו של פרשני ביטחון מדהימה בעיניי וכך גם אפיונם את בעיותיו של הצבא - לא העובדה שבמדינת ישראל תפקידים צבאיים אינם מגובים בידע אינטלקטואלי (ולא תואר סתמי במנהל עסקים ממכללת שקר כלשהו, שהסתדר ממש טוב עם השעות הלחוצות במטה בקרייה) למשל, אלא ביבי וברק שמטילים עלינו אימה שהאיומים שמשמיעים כלפינו מנהיגים שונים ברחבי המזרח התיכון עלולים להתממש ושעלינו להתכונן לבאות.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.