|
27-08-2010, 01:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.12.09
הודעות: 9,751
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב ""מוציאים את הפצצה של ישראל מהמרתף" - מאמר ב - Foreign Affairs"
עוד מהלך עלוב בקמפיין של אבנר כהן נגד מדיניות הגרעין של ישראל, והפעם (בניגוד לפעמים
הקודמות?) - שקרים, שטויות, ופוליטיקה. שקרים הם דברים שאינם נכונים ("ישראל נמצאת
ממזרח לירדן"). שטויות לעומת זאת הן אמירות שאפילו אי-אפשר לקבוע לגביהן נכונות ("ואן
גוך מצייר יותר יפה מפיקאסו"). פוליטיקה איננה בהכרח שקר או שטות (אפילו שבדרך כלל
יש בה הרבה מאלה ומאלה), אבל היא בעייתית מבחינת חוקי הפורום הזה. לכאורה.
המאמר המלא ארוך, חופר, מלא שקרים, שטויות ופוליטיקה, ואין לי זמן או כוח להגיב על כל
שטות שכתב הדוקטור הנכבד. למען אלו שאין להם גישה למאמר המלא, אצטט קטעים נבחרים.
חלק הפתיחה של המאמר (החלק שתחת כותרת-המשנה הראשונה) מספק דוגמות לכל הנ"ל.
מיד אחרי החלק שניתן לקריאה בחינם בקישור שהביא טל ענבר, מגיעים הדברים הבאים (אני
מצטט עד לכותרת-המשנה השנייה):
Opacity may have been justified when Israel had just acquired the bomb
and the United States did not wish to confront this reality openly. However,
today Israel's nuclear policy clashes with both emerging global nuclear norms
and democratic principles, and it prevents Israel from arguing that it is a
responsible nuclear power. Above all, Israel's nuclear monopoly in the Middle
East is now facing two key challenges. The first is Iran's determined effort to
acquire nuclear weapons under the cover of an ostensibly peaceful atomic
energy program; the second is growing international support for the establishment
of a nuclear-weapons-free zone (NWFZ) in the Middle East, as manifested
in the final declaration of the recent NPT Review Conference.
An additional challenge is that the Netanyahu government's policy toward
the Palestinians is widely viewed both within and outside Israel as
undermining the establishment of a viable Palestinian state and a lasting
two-state solution. Given that Israel's legitimacy as a de facto nuclear
weapons state rests on its broader political legitimacy, the connection
between political and nuclear issues cannot be ignored.
Finally, there is growing recognition globally that the nuclear status quo
is dangerous--primarily because deterrence can no longer be relied on to
prevent the acquisition and possible use of nuclear weapons by both states
and nonstate actors. This has increased support for the goal of a world
free of nuclear weapons--which raises the question of whether Israel can
afford not to be part of this ongoing international debate.
Israel could increase its credibility as a responsible nuclear state in various
ways, but almost all of them would require relaxing the policy of opacity,
without fully abandoning it. This policy made strategic and political sense 40
years ago, but in today's regional and international climate, it has more vices
than virtues.
חשוב להבין, שיכול להיות שחלק מטענותיו הבאות של הדוקטור הנכבד נכונות, אבל
בהעדר כל ביסוס, ערכן הוא כשל שטויות - מי מצייר יפה יותר? פיקאסו או ואן גוך?- כדי לקבל את הטענה שהמדיניות הישראלית "מתנגשת עם נורמות גרעיניות
גלובאליות" צריך ראשית לקבל את זה שישנן "נורמות גלובאליות" ולו בתחום
כלשהו (בדרך כלל טענות כאלו צועדות יד-ביד עם טענות אודות "הקהילה
הבינלאומית").
מעבר לכך שניתן לערער על הערך של דיונים אודות "הקהילה הבינלאומית"
וקיומן של "נורמות גלובאליות", יש הרבה יותר מדי מקרים בשנים האחרונות
של "נורמות" הפוכות לגמרי מאלה שלכאורה קיימות לפני הדוקטור הנכבד.
איראן היא כמובן הדוגמה הקלאסית לניהול תוכנית גרעין צבאית בחסות ה-NPT,
אבל שווה גם להתייחס ל"אבא" ול"אמא" שלה - צפ"ק ופקיסטן. סוריה היא
דוגמה נוספת מ"החזית הישראלית".
המדיניות הישראלית אכן אינה תואמת את "הנורמה האזורית", אלא נמצאת
ברמה "מוסרית" גבוהה הרבה יותר, שכן בניגוד למדינות רבות באזור, אין
לישראל מוניטין של שימוש בנב"ק (בניגוד לסוריה, עראק וטורקיה לדוגמה),
או טכניקות לוחמה כמו הכשרת הפלסים באיראן באמצעות מפתחות פלסטיק
לגן-עדן...
(החשיבות של הדיון האזורי רק עולה מהכנסת היוזמה ליצירת "אזור נקי מנשק
גרעיני" במזרח-התיכון) - אין שום התנגשות בין מדיניות הגרעין הישראלית ל"עקרונות דמוקרטיים". מי
שטוען אחרת עליו לבסס את הטענה המגוכחת הזאת. ספציפית, אין מניעה מכך
שבישראל יחיד או קבוצה יובילו מהלך, כולל במערכת בחירות, למדיניות גרעין
פתוחה יותר. (ואכן, ישנם חברי כנסת שמנסים לעורר מהומות באמצעות הנושא) - בניגוד לנקודות לעיל, שעסקו בשטויות של הדוקטור הנכבד, הפסקה הבאה, זו
על "מדיניות ממשלתו של נתניהו לגבי הפלסטינים", היא זו שמביאה גם שקרים
וגם פוליטיקה. אני אמנע מדיון ספציפי בה. - השטויות ממשיכות בפסקה הבאה, שאינה מספקת כל ביסוס לטענה אודות "ההבנה
הצומחת" באשר ל"סכנה" שבסטטוס-קוו בענייני נשק גרעיני ועל כך שאין להסתמך
על הרתעה. - כדי לשקול האם ישראל "יכולה להרשות לעצמה להיוותר מחוץ לדיון הבינלאומי"
אודות הרעיון של "עולם נקי מנשק גרעיני" צריך קודם לבסס את הטענה שקיים
דיון בינלאומי בנושא. אמנם אובאמה וחבורתו רואים בכך יעד עליון, ויש קמפיין
פרסומי חביב בקשר לנושא (ראו לדוגמה: http://www.globalzero.org), אבל
דיון בינלאומי "ראוי" בנושא... מי אמר שיש? - ישראל אולי יכולה, ואולי אינה יכולה, לשפר את מעמדה כ"מדינת גרעינית אחראית",
מושג שהוא חוזר עליו יותר מפעם אחת. לפני שניכנס לשאלה האם היא יכולה, יש
לקבוע האם היא בכלל צריכה לנסות. ניתן, לדוגמה, לטעון שבהעדר רצון או צורך
להקים תוכנית גרעין לצרכי אנרגיה, אין לישראל שום צורך להראות "אחראית יותר"
מבחינה גרעינית. וזה נמשך ונמשך.
אגב, חברים בקמפיין ה-Global Zero ו"מקורבים" לצמרת הממשל הם גם אנשים שנחשבים
"ריאליסטים", שמרנים, או אפילו רפובליקנים (לדוגמה: שולץ, קיסינג'ר ובז'ז'ינסקי).
|
|