2.2 – תובנות עיקריות ממלחמת העולם השניה וקוריאה
הבעיה הבסיסית שעמדה בפני המפקדים באותה עת היא פשוטה – למחלקות אין מספיק סד"כ ויכולת לבצע מגוון של משימות לאורך זמן, והן ללא כוח אש, מיגון או ניידות הנדרשת לבצע את מגוון המשימות הנדרשות לפי התו"ל. התוצאה היתה אבידות כבידות ליחידות הסיור, יחד עם מחסור אקוטי במודיעין טקטי בזמן אמת ליחידות האם. היתה הבנה שהיחידות
האבידות הכבדות של הסיור בצפון אפריקה ובמערב אירופה הובילו להבנת הפגיעות של הסיור יחד עם חוסר יכולתו לבצע סיור שקט יעיל בשדה הקרב באותה עת (לא נעשה מחקר מעמיק להבין את הגורמים לכך). למעשה, סקירה מהירה של אופי משימות הסיור הראה כי רובן היו קשורות למשימות אבטחה שונות, ולא למשימות סיור ואיסוף מסורתיות. עם זאת, האויב העיקרי של הסיור אינו השריון אלא יחידות חי"ר, ארטילריית נ"ט ויחידות סיור אחרות. יתר על כן, הובן הצורך להגדיל את סד"כ הסיור בגלל דרישות המודיעין שלא שבעו במהלך המלחמות.
תו"ל הסיור לאחר המלחמה, שם את משימות הסיור אל צד משימות האבטחה.
מחלקת הסיור (בגדוד וביחידות הסיור) נדרשה לבצע משימות מסך סיור קדמי, או משמרות אגפיים יחד עם משימות סיור ואיסוף מסורתיות. לשם כך, הפכה מחלקת הסיור לכוח משולב, שכלל כוח סיור קל (ג'יפים), חי"ר ממוכן, מרגמות וצמד טנקים קלים לטובת משימות מיסוך קדמיות. מבנה זה היה מבנה ששולב בכל יחידות הסיור, מרמת המחלקה בגדוד, עד לרמת הגדס"ר באוגדות.
מעניין לשים לב כי לראשונה, לאחר מלחמת קוריאה, הוספה משימה ליחידות הסיור והיא משימת נס"ר, הדורשת איתור והשמדה (או הברחה) של יחידות סיור של האויב – למעשה הגדרת משימה ספציפית הנגזרת מתוך סיור אלים.
מנקודה זו החלה מטוטלת שהביאה לשינויים חוזרים ונשנים, בערך פעם בעשור, בין מבנה הנוטה יותר לכיוון איסוף וסיור חרש, לבין מבנה שבבסיסו נמצא התמרון והוא פועל יותר במשימות אבטחה וסיור אלים. השינוי הנ"ל נעשה מדי 5-8 שנים – אפשר לומר כפועל יוצא של פעלתנות יתר. עיקר השינויים נעשו ביחידות השריון והחיר הממוכן. יחידות החי"ר הקלות (צנחנים, סער אויר וכו') נשארו תמיד עם כוח קל
2.3 – התפתחות הסיור, ובעיקר הסיור המשוריין במהלך המלחמה הקרה
· סוף שנות ה-50, הסיור החטיבתי והאוגדתי נשארים במתכונת כבדה, אבל הסיור הגדודי חוזר למודל האיסוף, עם מסגרת גדולה, אולי הגדולה ביותר עד כה. למחלקה 14 ג'יפים או 6 כיתות סיור ושני כלי פיקוד, יחד עם ראדאר קרקעי – שמאפשר למחלקה לבצע איסוף בתנאי מז"א קשים ובלילה. מצד שני, תמוהה ההחלטה להשאיר משימות אבטחה טהורות בידי המחלקה, למרות שהיא חסרה לחלוטין כושר מבצעי לביצוען ולמעשה מצופה ממנה לבצע אותן בצורה חשאית. נקודה שחשוב לציין היא ששוב כמות המשימות גדלה – ונוספו עליה משימות עורף גדודי (כיוון תנועה, אב"כ, בקרת נזקים וחבלה מוגבלת) ופשיטה, כולל יבילות אויר במסוקים.
תרשים 8: מחס"ר גדודי בסוף שנות ה-50 – 2 פלגות סיור בנות 3 כיתות סיור קלות כ"א (2 ג'יפים), 2 ג'יפי פיקוד.
חטיבות הסיור הגייסיות (ACR – Armored Cavalry Regiment) זכו לטנקים בינוניים במקום הטנקים הקלים ולמעשה מוצבה יכולת הלחימה שלהן מכאן ועד היום. מנקודה זו יפרדו מחלקות הסיור הגדודיות ושאר יחידות הסיור ביכולות ובציוד שלהן.
· מספר שנים לאחר מכן, (1963 – תרשים 8) חזר הצבא למתכונת הסיור הכבד. מחלקות הסיור חזרו להיות כוח משולב – חלקי או מלא. מבנה המחלקה כלל כיתות סיור ממוכנות, יחד עם צמד טנקים וכיתת חי"ר מנוגמשת. ברמות הגבוהות יותר נוספו מרגמות וטנקים נוספים (קלים).
יותר מעניינת היא ניתוק יחידת ראדאר הקרקע ממחלקת הסיור וסיפוחה למחלקת המודיעין הגדודית יחד עם הגדלתה ל-6(!) ראדארי קרקע, ששיפרו מאוד את יכולת האיסוף בכל מזג אויר.
· בתקופת מלחמת וייטנאם (1967 – תרשים 9) נלקחו מהסיור הגדודי המשוריין (אבל לא מהחטיבתי ומעלה!) השריון והחי"ר בתואנה שיחידות אלה זמינות לסיפוח לפי הצורך מגדוד השריון. התוצאה היתה שלמחלקה לא היתה יכולת סיור אלים משמעותית מצד אחד, ומצד שני לא היתה לה יכולת סיור שקט רכוב, והיא נשארה קרחת מכאן ומכאן. היה נסיון לאחר תקופת וייטנאם לחמש את הנגמ"שים בתותחים קלים על מנת לאפשר להם יכולת אש משמעותית יותר בשביל להתמודד מול רק"מ רך וחי"ר, אבל הבעיה המרכזית והבסיסית של הסיור נותרה בעינה – חוסר יכולת להתמודד מול איומי נ"ט מחד וחוסר יכולת לבצע משימות חרש מאידך. לעומת זאת, הסיור החטיבתי ומעלה התבסס על מבנה משולב משוריין המתאים לביצוע משימות אבטחה, ומצד שני יכולות האיסוף נשמרו ביחידות אחרות בחטיבה (במיוחד חי"ר) – פלוגות ריינג'רים, ופלוגות איסוף אחרות.
הבעיה הנוספת שניתקלו בה היתה חוסר רלוונטיות של התורה. מצד אחד נדרש הסיור לבצע את משימתו בשקט, ומצד שני להשמיד מטרות מזדמנות בכוח האש שלו עצמו. מצד אחד נדרש לבצע משימות אבטחה, ומצד שני ניטלו ממנו האמצעים לבצע זאת בצורה עצמאית.
אולי הכי חשוב, רמת החטיבה בוטלה כמפקדה קבועה אלא כמפקדה משימתית, ולכן הפלס"ר שלה בוטל ונשאר מבוטל, גם אחרי שהחטיבה הוחזרה לפעילות, ולמעשה עד אמצע שנות ה-90!
תרשים 9: מבנה מחלקת הסיור בתחילת שנות ה-60. מחס"ר שריון גדודי: נגמ"ש פיקוד, 2 כיתות סיור מנוגמ"שות (2 כלים – 6 לוחמים), כיתת חי"ר מנוגמ"שת וצמד טנקים. ברמת החטיבה הוסף נמר"ש.
תרשים 10: מבנה מחלקת סיור גדודית בגדוד שריון – יותר סיור, אך ללא כוח אש משמעותי: 2 פלגות סיור מנוגמ"שות עם 2 כיתות סיור כ"א, נגמ"ש פיקוד ונגמ"ש סגן (סוג של מפי"ק)
· השינויים שחלו ב-1975 נגעו בעיקר לכוח אש ברמות הנמוכות, אך ראה שינוי מהותי ברמות הגבוהות.
לכל הרמות נוספו נגמ"שי טאו (לחי"ר הקל נוספו ג'יפי טאו) , ובכך בפעם הראשונה היתה לסיור יכולת התמודדות אמיתית אורגנית עם שריון. ליחידות הסיור ברמות מעל לגדוד נלקחו יחידות החי"ר ואילו המרגמות אוגדו ברמת הפלוגה.
תרשים 11: מחס"ר גדודי באמצע שנות – 70. למרות התקן, מחסור בטנקים קלים הוביל לחסרונם בדרגות הנמוכות (גדוד וחטיבה): נגמ"ש פיקוד, שתי כיתות סיור מנוגמ"שות, כיתת חי"ר מנוגמ"שת, מחלקת (3 כלים) טנקים קלים שרידן, נמר"ש.
ברמת גדודי הסיור האוגדתיים וחטיבות הסיור, קיבלו מסגרת משנה של מסוקי סיור וקרב שאיפשרו להם לעבוד בעומק שטח האויב ולבצע תמרון מהיר במידת הצורך. בהתאמה לתפיסה של הקרב העמוק הגדודי.
התוצאה הסופית היתה יצירת יחידות סיור אלים שהתאימו במיוחד למשימות מסך ומשמר, אבל ללא יכולת פעולה רגלית משמעותית או יכולת איסוף. ברמות מעל לגדוד זה לא שינה הרבה מכיוון שברמת האוגדה ומעלה היו מספר לא מבוטל של יחידות איסוף מכל הסוגים. אבל ברמת גדוד לא היתה יכולת תצפית עצמאית. גרוע מכל, ליחידת הסיור הגדודיות לא היה סיוע בדמות ראדארי הקרקע שאוגדו בגדוד אוגדתי, ולמעשה כל דרישת האיסוף עברה דרך מחלקה שלא מסוגלת אפילו לרכז סד"כ למשימת סיור חרש פשוטה.
חלק מיחידות הסיור, ובמיוחד יחידות ששייכות ליחידות חי"ר קלות, השתמשו בטנקים יבילי אויר לרמת חטיבת הסיור הגייסית – אלה איפשרו תובלה אוירית של כוח הסיור האוגדתי ברמה האסטרטגית (ככוח פריסה מהירה), אבל גם לנצל את יכולת ההצנחה\הנחתה לשם ביצוע סיור אלים בעומק שטחו של האויב לשם איתור ושיבוש תנועה של כוחות עורפיים של הסובייטים.
מצד שני, הכוח לא באמת היה מוכן לאיומים הקיימים מולו – הסובייטים הכניסו כמות גדולה של טילי נ"ט (שהוכיחו את יעילותם במלחמת יוה"כ) לשימוש אצל יחידות הסיור שלו, יחד עם שימוש במסק"רים בשדה הקרב, יצרו מגוון איומים שונה לחלוטין ממה שהיה עד כה (נגמ"שים קלים החמושים במקלעים ותותחים קלים), בעוד שהיכולות הבסיסיות של הסיור לא השתנו מזמן התמודדותו מול טנקים קלים, משחיתי טנקים ותותחי נ"ט.
בשנות השמונים, עם קליטה של כמות גדולה של אמל"ח חדש ופיתוח תורת ה-Airland, נעשה נסיון אמיתי ע"י הצבא לבדוק מהם המבנים המתאימים ביותר ליחידות הסיור – ונבדקו מספר אפשרויות של מחלקות מעורבות קל/כבד, או מחלקות כבדות בלבד בהרכבים שונים. לאחר חיבוטים שונים, שכללו גם בעיות מקצועיות בסיסיות, ולאחר שינוים חוזרים ונשנים בהרכב המחלקות, התייצב הצבא וצמצם את יחידות הסיור. הפלס"ר נמחק סופית מהסד"כ החטיבתי, ומחלקות הסיור קטנו ל-6 ואח"כל-4 כלים למרות עומס המשימות עליה. יתר על כן, הקטנה זו של הסד"כ הביאה להטלת עומס המשימות על הגדס"ר האוגדתי, שלא שינה בהרבה את מבנהו או את הסד"כ הזמין שלו, ובצורה כזו הקטינה את יעילותו.
נוסף על כך, למרות שהסיור צוייד בנגמ"שי לחימה, הוא נדרש לבצע את משימתו בצורה שקטה ולהשתמש ביכולת האש שלו להגנה עצמית או לשם פגיעה ביחידות הסיור של האויב בלבד.
2.4 – השפעת ה NTC על פיתוח הסיור בסוף שנות ה-70 ובשנות ה- 80
בתחילת שנות ה-80 הצבא האמריקאי החל לבחון את מבנה הכוח באימוני דו"צ ב-NTC (מרכז לאומי לאימונים), שם התאפשר לו לבחון טקטיקות ומבנה כוח אל מול אויב שהשתמש בטכניקות לחימה סובייטיות.
המסקנות של סקרי קרבות רבים בין 1980-1989, הראו מספר תוצאות מעניינות (הראו תוצאות מעניינות רבות,אך ניגע רק בעיקריות).
רוב הגדודים והחטיבות שפעלו במרכזי האימונים הפסידו לכוח המתרגל. בחינה של תמונת המודיעין אצל הכוח הראתה תאימות בין אי הצלחה בקרב לבין תמונת מודיעין גרועה.
תרשים 12: תאימות מצב המודיעין והצלחה בקרב – רוב הקרבות בהם מצב המודיעין בכוח המבוקר הוערך כמספק נוצחו.
בחינה של הפעלת הסיור בתרגילים הוסיפה 3 לקחים נוספים בכל הנוגע ליחידות הסיור עצמן
· חשיבות הסיור השקט - נסיון לביצוע סיור אלים הביא למותה המהיר של יחידת הסיור הנדונה ולאי הצלחה במשימה. יחידות שלא קיבלו מספיק זמן להסתננות הושמדו במהירות. לעומת זאת, יחידות שעסקו בסיור שקט, הצליחו להביא מודיעין מועיל ולמשך זמן. נראתה חשיבות גדולה לבחירת עמדה ראשונית, מכיוון שדילוג בשטח אויב היה מסוכן ובד"כ הביא להשמדתה של היחידה.
· למבנה אין השפעה על האבידות – נראה כי יחידות הסיור הקלות (ג'יפים) והכבדות (בראדלי) ספגו אבידות בשיעור דומה! ההשפעה העיקרית על השרידות היתה צורת ההפעלה ולא מבנה היחידה.
· סד"כ המחלקה אינו מספיק לצרכים - לקח זה נראה במלחמות רבות. רק במלחמת פוקלנד, הראו הבריטים שהשקעה של 25%-33% מהסד"כ איפשרה איסוף מודיעין קרבי מספק ללא סיוע נוסף מרמות הגבוהות יותר (שהיו חסרות אונים בנושא זה).
היחידות שהצליחו בקרבות ב-NTC, היו יחידות שהשקיעו סד"כ פלוגתי מוגבר בנוסף על מחלקת הסיור, הכולל חי"ר, שריון, הנדסה, מרגמות ועוד.
נתונים אלה היו כ"כ חד משמעיים, שצבא ארה"ב החל בשינוי נוסף של יחידות הסיור שלו לקראת 1990, למבנה של 10 ג'יפים במחלקת הסיור הגדודית (להזכיר שלא היה פלס"ר).
אלא שבדרך התרחשה מלחמת המפרץ שדי טרפה את הקלפים. התברר שבקצב לחימה של 60 ק"מ ביום, לא ניתן לבצע סיור שקט מקדים, והרבה מאוד פעמים יחידות הסיור נאלצו להלחם בשביל מודיעין. תופעה זו הוחרפה ב-2003, כאשר רוב היחידות היו כבר מצויידות בג'יפים מחד, ומצד שני קצב הלחימה כבר עלה ל-25 קמ"ש.
יחידות סיור קלות שהופעלו ע"ג האמרים ספגו אבידות ולרוב הופנו למשימות מיסוך אגפי, עורפי ומשימות עורף – במקומן הוצבו פלוגות חי"ר ממוכן ולפעמים טנקים, על מנת לבצע את משימות הסיור המסורתיות. למעשה, קצב הלחימה לא אפשר להציב תצפיות ולבצע איסוף מהר מספיק, ורוב הכוח הקרקעי נלחם ללא הבנה של העומד מולו.
כך נוצר מצב בו מפקדי גדודים ביצעו קרב התקדמות, מתאר קלאסי לסיור אלים, ללא כוח מתאים וכתוצאה מכך ללא כל ידיעה לגבי האויב אותו הם עלולים לפגוש, ומתי הם יפגשו אותו, וקרבות התקלות היו הקרבות הבולטים בלחימה בעירק.
לאחרונה, חל שינוי בסיסי נוסף במבנה צבא ארה"ב – ובו נדון בהמשך.