התכנית להחזיר את העוצמה הצבאית לחיל השריון -שלב מס'-2
שלב מס'-3 פרק מס'-2: הקמת חטיבות טנקים בינוניות.
תפקידו העיקרי של הטנק הבינוני הוא לנוע עם המרכבות ולפניהם ולהשמיד כוחות חי"ר שנושאים טילים או רקטות נ"ט, לפגוע בחי"ר מחופר, לפגוע ברכבים שמוגנים פחות מטנקים וגורמים נוספים שמאיימים על הטנקים שלנו, ולפתוח את הדרך לתנועה של החטיבות הכבדות.
לביצוע דרישות אלו הטנק הבינוני לא יחומש בתותח בקוטר 120 מ"מ, אלא בתותח בקוטר 57 מ"מ עם טעינה אוטומטית, בתותחי גאטלינג בקוטר 20 מ"מ, במקלעים, ברקטות ו"בבינה מלאכותית" שזו הטבעת שמושלת בהם.
לדעתי הטנק הבינוני צריך להיות הרכב העיקרי בחטיבות השריון בצה"ל וצריך יהיה לרכוש אלפי טנקים ישנים ולשדרג אותם בהתאם לדרישות שלנו. המבנה של חטיבת שריון יכלול:
2 גדודים של רכבי לחימה.
גדוד אחד של מרכבות.
גדוד חרמ"ש על נגמ"שים כבדים.
ארטילרייה.
על אף המבנה כפי שכתבתי למעלה, מבנה החטיבה הוא גמיש, יתאים את עצמו בהתאם למשימה והאוגדה כולה תעזור לבנות את המבנה הרצוי. אם צריך לבצע תקיפה בנקודה מסויימת הרי שנרכז יותר ארטילריה לטובת החטיבה הפורצת, נקצה יותר טנקי מרכבה לכח הפריצה, נקצה יותר רכבי הנדסה, יותר כוחות חי"ר וכו'. הרכב הכוחות ישתנה בהתאם למשימה. נגמרה המשימה חוזרים למצב ראשוני למצב אפס.
על מנת להקים את החטיבות הבינוניות, נרכוש את הטנק האמריקאי אמ-1 מהדגם הראשון שעדיין עם קנה 105 מ"מ ועם מערכות אלקטרוניקה מיושנות. לאמריקאיים יש כ-3,300 טנקים כאלו, צריך לרכוש את כולם ולשדרג אותם לרכבי לחימה. אם הם יסכימו למכור אותם, נרכוש אותם ללא הצריח ואת השידרוג נעשה בארה"ב.
את הטנקים האמריקאיים מדגם אמ-1 נשדרג לפי הרשימה למטה:
הסרת הצריח ובניית קפסולה בחזית הטנק שבו ישבו שלשת אנשי הצוות. (הטעינה היא אוטומטית)
שיפוץ או החלפת חטיבת הכח וכל מה שקשור לניידות הרכב.
התקנת משגר ל-4 חימושים משוטטים מדגם "הירו-120"
התקנת צריח חדש לא מאוייש עם תותח 57 מ"מ.
2.1 הסרת הצריח ובניית קפסולה מוגנת לאנשי הצוות.
הקפסולה זהו מיתקן שבו ישבו 3 אנשי הצוות שיגן עליהם טוב יותר מאשר ישיבה בצריח. הקפסולה תותקן לפני הצריח והשליטה על הצריח תתבצע ממנה. הרוסים הוציאו את אנשי הצוות מהצריח של ה-בי.אמ.פי-3, מהטנק טי-14 ומרכב הלחימה טי-15 ואפשר להניח שגם אנו יכולים לעשות זאת.
2.2 שיפוץ חטיבת הכח או החלפתה ב-ח.כ חדשה.
הטנקים הבינוניים הם טנקים ישנים יחסית ויתכן שצריך יהיה לשפץ או להחליף את חטיבת הכח כולל גיר, מזקו"מ ואת כל שאר היחידות שמשפיעות על ניידות הרכב.
2.3 התקנת משגר מאחורי הצריח ל-4 חימושים משוטטים מדגם "הירו-120".
לתותח הטנק יש חיסרון אחד גדול וזהו הטווח הקצר שלו שהוא מספר קילומטרים בלבד, הוא הכי טוב בטווחים אלו, אבל כיום לטילי הנ"ט יש טווח הרבה יותר ארוך. על מנת לפגוע במטרות שמעבר לטווח של תותח הטנק וטילי הנ"ט, צריך להתקין על הטנק חימוש משוטט כדוגמת החימוש שנקרא "הירו-120".
ה"הירו-120" שוקל 18 ק"ג ומותקן בו רש"ק במשקל של 5 ק"ג שיהיה יעיל ביותר כנגד רכבים משוריינים, יש לו טווח של 60 ק"מ, הוא יכול לשהות באויר כשעה וזה כולל זמן טיסה לאיזור המטרות, חיפוש מטרה ופגיעה בה. במידה ולא נמצאה מטרה, החימוש יכול לשנות כיוון ולנוע למטרה אחרת, או יכול לחזור חזרה לנקודת איסוף, לפתוח מצנח, לרדת לקרקע בשלום ויחידת איסוף תגיע אליו ותכין אותו לשיגור נוסף.
2.4 החלפת הצריח שעל הטנק בצריח שנושא תותח בקוטר 57 מ"מ.
את הצריח שעל האמ-1 הישן נחליף עם צריח (רוסי) שמותקן על הטי-15, אבל כל צריח אחר עם נתונים דומים יתאים. התותח הראשי, בצריח זה שאינו מאוייש ומופעל ע"י 3 אנשי צוות שיושבים בתובה, הוא בקוטר 57 מ"מ ובמקביל לתותח מותקן מקלע בקליבר 7.62 מ"מ.
1. השידרוג הראשון שנעשה הוא החלפת המקלע המקביל בתותח גאטלינג בקוטר 20 מ"מ. לתותח זה 2 קצבי אש נמוך של 750 פגז לדקה וקצב אש גבוה של 1,500 פגז לדקה וטווח של 2,000 מטר.
2. השידרוג השני שנעשה הוא התקנת "יחידות לחימה אוטונומית"-(יל"א). היחידה כוללת: ארגז תחמושת גדול שיותקן מאחורי הצריח ו-2 מק"כי גאטלינג בקליבר "0.5 על 2 הפינות באחורי הצריח. למק"כים אלו 2 קצבי אש: נמוך של 1,000 כדור בדקה שיתאים לירי כנגד מטרות יבשתיות, וקצב אש גבוה של 2,000 כדור בדקה שיתאים לירי כנגד כטמ"מים. שלשת אנשי הצוות יושבים לפני הצריח.
את היל"א מפעילה "הבינה המלאכותית" שתפעיל את המק"כים כנגד כל גורם שינסה לפגוע ברכב וזאת באופן אוטומטי וללא מגע יד אדם. עמדות אלו יספקו הגנה היקפית מסביב לרכב הלחימה עד למרחק של 2,000 מטר וימנעו מחי"ר נושא ר.פי.גי למיניהם או טילי נ"ט קצרי טווח להתקרב לרכבי הלחימה.
3. השידרוג השלישי השידרוג השלישי שנעשה יהיה התקנת עמדת נשק בעמדת המפקד שכוללת מקל"ר 40 מ"מ ומקלע בקליבר "0.338 למקלע זה טווח של 1,700 מטר וקצב אש של 500 כדור בדקה ולמקל"ר טווח של 2,000 מטר וקצב אש של 400 פגז לדקה. לארה"ב פגזים עם רש"ק תרמובארי שיהיה יעיל ביותר בלש"ב.
לתותח ה-57 מ"מ יש יכולות רבות ואחת מהם היא היכולת לירות פגזים חכמים עם מרעומים מתאימים כך שהפגז יתפוצץ באויר ויפזר אלפי רסיסים שישמידו כמות גדולה של כטמ"מים. תותח ה-57 מ"מ ותותח הגאטלינג בקוטר 20 מ"מ יהיו מחסום שכטמ"מים יתקשו לעבור. בנוסף, לפגזי הח"ש של תותח ה-57 מ"מ יש מהירות לוע גבוהה והם יחדרו כל מטרה שמיגונה נופל ממיגון של טנק.
צריח ה-57 מ"מ מותקן מעל מחסנית עגולה שנושאת כ-80 פגזים עם טעינה אוטומטית ולכן יהיו בטנק רק 3 אנשי צוות, מכיוון שהטעינה אוטומטית, חיילות יוכלו לאייש את הטנק ולהפעיל יותר את המוח ופחות את הידים, כך שהן יוכלו לשמור על בריאותן מצד אחד, ולבצע עבודה נהדרת בטנק מצד שני.
זה המקום שלוחמות יוכלו להיות אולי טובות יותר מחיילים, עי"כ נקבל הרבה כח אדם מעולה עם מוטיוציה גבוהה שיתרמו הרבה לחיל השריון. לראות טנק בינוני מופעל רק ע"י חיילות יהיה נהדר.
לתותח ה-57 מ"מ טווח של 14 ק"מ, קצב אש של 80 פגזים בדקה, יש לו פגזים חכמים עם ביות לכתם לייזר, עם יזימה באויר כנגד כטמ"מים (כלי טייס מאוייש מרחוק), עם רש"ק כפול נגד טנקים, מבנים מבוצרים ומטרות נוספות. השילוב של תותח 57 מ"מ + מקלע "0.338 + 2 מק"כי גאטלינג של מערכת היל"א מעל הצריח + מקל"ר ומקלע מעל עמדת המפקד יהיו שילוב קטלני כנגד כל גורם שינסה לפגוע ברכבי הלחימה.
ההתקנה הזו תאפשר לאנשי הצוות להפעיל 2 כלי נשק שירו כנגד 2 מטרות שונות באותו זמן, התותחן יפעיל את תותח ה-57 מ"מ והמפקד יפעיל את המקל"ר והמקלע שמותקן בעמדת המפקד, בנוסף יש גם את מק"כי היל"א. השיטה הזו של 2 מפעילים צריכה להתבצע על כל רכבי הלחימה.
על כל אחד מצידי הצריח נתקין 2 משגרים למספר סוגי רקטות משגרי הרקטות יהיו:
א. משגר ל- 4 רקטות מונחות בקוטר 70 מ"מ, רקטות אלו מונחות לכתם לייזר, יש להם טווח של כ- 12 ק"מ וזה אומר שהם יוכלו לתת פייט רציני למשגרי טילי הנ"ט של האוייב, בפרט שהמכ"מ של מערכת ההגנה יזהה את נקודת השיגור של הטילים או הרקטות של האוייב.
ב. משגר ל-4 רקטות טרמובאריות רוסיות בקוטר 90 מ"מ שנקראות ’שמל-אמ’, לרקטות אלו אורך של 90 ס"מ, טווח יעיל של 600 מטר, טווח מקסימלי של 1,700 מטר ועוצמתן דומה לעוצמת פגז ארטילרי נפיץ בקוטר 155 מ"מ, הם יככבו בלחימה בשטח בנוי. אני מאמין שגם לתעשיות שלנו יש את הידע לייצר רקטות תרמובאריות וגם לארצות הברית.
מעניין לבחון את ההיתכנות להתקנת רב"ת לייזר או מערכת לשמירת כיוון על הרקטות הטרמובאריות, שאולי ישפרו את הטווח היעיל של הרקטה. גם משגר זה צריך להיות דומה למשגר הרקטות בקוטר 70 מ"מ. כל המשגרים יותאמו להתקנה על צידי הצריח.
ג. בנוסף לרקטות אלו צריך להתאים גם את המשגרים של טילי הנ"מ שנקראים ’סטינגר’ וגם את המשגרים לטילי הנ"ט של רפא"ל ולרקטות הזוני בקוטר 127 מ"מ ולהם הנחיית לייזר.
עם סיום כל השינויים האלו נקבל צריח עם יכולות נ"מ/נ"ט ואפשרויות רבות להתקנת טילים ורקטות מסוגים שונים. התמהיל של הרקטות והטילים יקבע בהתאם לגיזרה שבה יופעלו הרכבים.
_____________________________________
Dr. Ram Haddas
|