כפי שכתבתי באשכול הקודם, קרוב ל-11 שנה לאחר מותו של סבי בשיבה טובה נזכרנו לפתוח את הקופסאות הקטנות, העמוסות בצילומים ומסמכים, שהוא הותיר אחריו. אחת מהמעטפות המעניינות ביותר נשאה את הכיתוב המסתורי "קפר'-לבנון".
זכרתי מילדותי שסבי סיפר לי שפעם אחת הוא וכמה מחבריו הפליגו מתל אביב ללבנון, סוריה ומשם לקפריסין על גבי סירה קטנה. תיארתי לעצמי שהמעטפה מתעדת את אותו טיול חברי. אך כשפתחתי אותה, התמונה הראשונה שצנחה ממנה היא זו (מתנצל על הסריקה הגרועה):

סבי (מימין למעלה) וחבריו אוחזים ברובים, חלקם רובי לי-אנפילד (הכל נשאר במשפחה, עכשיו ברור מדוע אני חובב נשק ותחמושת ישנים!) כשבאמצע יושב אדם לבוש במדים, אולי מדים בריטיים.
אחר כך מצאתי במעטפה תמונת פספורט. זה היה נוהג שגור באותם ימים: אנשים העניקו זה לזה צילומים שלהם, ומאחור הקדשות בנוסח כמעט קבוע - משהו כמו "ליענק'לה, לזיכרון עולם, מוישה זוכמיר". המעטפות השונות של סבי מלאות בעשרות פרצופים כאלה של אנשים שנשכחו עם חלוף השנים. הבחור מהצילום שבמעטפת ההפלגה של סבי, שונה.
צד קדמי:


צד אחורי:

"שוחט עמירם, מלח" הוא מי שהיה לימים סגן מפקד כ"ג יורדי הסירה. קראתי עליו קצת, והביוגרפיה שלו (פרט לעובדה שהוא נולד בת"א), חופפת להפליא לזו של סבי: עבודה בהקמת הנמל, עבודה כמכונאי מנוע על לאנץ', חברות במועדון השיט של הפועל ("הסקציה הימית"). ברור שהם הכירו היטב.
שאר הצילומים מתארים את ההפלגה.

בתחילה, כל החבורה הצטלמה על היבשה, במעגן של נמל תל אביב. מעניין אם דמיינו לעצמם מה יהיה שם בעוד כ-70 שנה.


אחר כך יצאה מנמל תל אביב. שימו לב למדים הלבנים. יש כאן איזושהי אווירה סמי-צבאית, בעיני.

במעטפה יש צילומים רבים של נופים לא מוכרים מהדרך, בעיקר רכסי הרים שצולמו מכיוון הים. לא סרקתי אותם. אך לבסוף, החבורה הגיעה ללבנון וככל הנראה לרגל המעמד הניפה על התורן את הדגל המקומי. לבני ושאר יוצאי החיל בטח יידעו להסביר על ענייני הנפת דגלים על התורן. מכל מקום, הצירוף של דגל לבנון (שתחת המשטר הצרפתי) ודגל ישראל - מרגש אותי, מודה.


החבר'ה עגנו, הצטלמו למזכרת בנמל המקומי וככל הנראה שכרו לעצמם רכב והסתובבו בשטח.





לבסוף הגיעו לבעלבק והצטלמו למזכרת למרגלות השרידים העצומים, כשהם מניחים לידם את כובעי המלח שלהם. סבי, הקטן שבחבורה, יושב ראשון.


ועוד צילום מעניין ומסקרן: באחד מהנמלים שבהם עגנו החבר'ה, הם יצאו לשיט בסביבה על גבי ספינת מנוע. כמה מהצילומים מתעדים אותם מסתחבקים עם הבעלים של אותה ספינה, טיפוס שמנמן וחבוש בתרבוש. אך כנראה שבאמצע אותו שיט בסביבות הנמל הם הבחינו בספינות מלחמה (מי מזהה?) גדולות וכמובן הנציחו אותן.



אין לי מושג מתי נערך הטיול. הצילום היחיד שנושא תאריך כלשהו הוא זה מבעלבק. אך למרבה הצער, נכתב שם רק התאריך 18 ליוני, ללא ציון שנה.

דמיינו פייד אאוט, ופייד אין, ועכשיו אנחנו בשנת 1999, כמה חודשים לפני מותו של סבי. הוא ביקש לטייל אתי, וצעדנו על גדות הירקון עד מגרש החנייה שמול "סופר באבא". כיום יש שם עמוד זיכרון קטן, אך אז הוא טרם הוקם. סבי עצר ואמר לי: "זאת הנקודה שממנה יצאו כ'ג יורדי הסירה. ואני הייתי אמור להצטרף אליהם". הוא לא פירט יותר, ואני לא שאלתי. עכשיו, בלוטות הקונספירציה שלי מתעוררות...
בחזרה לאוקטובר 2010. האם הטיול של סבי וחבריו היה סיור מקדים לקראת הפעולה בטריפולי, שהוסווה כטיול של כמה חבר'ה מהנמל? או שאני טועה בכיוון - לימים, כשארגנו את הכ"ג, דאגו לכלול בה יורדי ים מנוסים שכבר עשו את הדרך הזאת הלוך ושוב? האם מישהו מזהה פה פרצופים של הכ"ג? או מזהה בכלל את הנפשות הפועלות? האם הטיול הזה תועד איפשהו? אשמח לעזרה!

מדהים!
בבקשה פרסם גם בפורום צבא וביטחון

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אם אתה מבקש.. אוקיי, אני מעלה גם שם.

זה באמת מדהים!

תודה לך ותודה ליוסיפין שאלמלא בקשתו לא הייתי מודע לשרשור הזה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני מציע לך לפנות להסטוריון הצבאי אריה יצחקי, שהוציא ספר הקרוי "שלדים בארון" ובו תחקיר ארוך מאד על כ"ד יורדי הסירה (כ"ג שלנו ועוד קצין בריטי שהיה עמם שמשום מה לא סופרים אותו). שם תגלה גם כי האגדה על "מקום קבורתם לא נודע" איננה נכונה

כתב ה"אינדיפנדנט" במזרח התיכון, רוברט פיסק, כתב על כך ידיעה מעניינת לפני כחודש. בדרך כלל פיסק הוא פרו-ערבי ואנטי-ישראלי במידה שגובלת באנטישמיות נלעגת. אך הפעם הדיווח שלו קורקטי למדי. פיסק טוען שבמהלך מלחמת לבנון הראשונה הוא התבקש על ידי קצין צה"ל בשם שלמה בן-אלקנה (מאתר החללים המהולל, שמצא בין השאר את גופתו של אבשלום פיינברג) לסייע לישראל באיתר את גופות הכ"ג, בעצם הכ"ד, בבית קברות ישן בטריפולי. לדבריו הציגו בפניו מידע ולפיו במהלך המבצע רק 4 מתוך הכ"ד נהרגו, והשאר הגיעו לחוף ונשבו.

מדהים, מדהים, מדהים.
אני מבין שזה פירסום ראשון של אותו ספק"סיור מקדים"?

ההשערה שזהו סיור מקדים היא ירייה פרועה למדי בעלטה. הסיכויים לכך נמוכים למדי. אני חושב שיותר סביר שכאשר החלו לאייש את צוות הכ"ג, היה הגיוני לצרף אנשים שהם בעלי ניסיון ימי, ובמיוחד כאלה שכבר עשו את הדרך הזאת על גבי כלי שיט.
לבקשת יוסיפון העתקנו את האשכול לפורום צו"ב, ושם התפתח (ואני מקווה שעוד יתפתח) דיון מעמיק בעניין. אמשיך לעקוב אחרי שני האשכולות במקביל. כשאסרוק צילומים נוספים אעלה אותם כאן ושם.
ועוד משהו... אחד מהדברים שמצאנו בקופסאות של סבי הוא תכתובות ארוכות שנים שהוא ניהל כדי לקבל את אות ההגנה. רק ב-1978 הוא הצליח לשכנע שם מישהו, וסוף כל סוף קיבל את האות בדואר בצירוף מכתב לקוני. אני, בתור נכד, לא שמעתי על כך דבר מעולם: לא על המאבק, ולא על הקבלה. אני חושב שהחבר'ה האלה, שמתוך עקרונות מוזרים וצניעות סגפנית שמרו הכל בפנים ולא הוציאו הגה בפני קרובי המשפחה שלהם מקבלים כאן את הכבוד המגיע להם, גם אם זה בא אחרי מותם.

מה זה פורום צו"ב?

צבא וביטחון.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/forumdisplay.php?f=20

אפילו באם אין בחייך אירועים מסעירים כמו הספור הנ"ל וזאת כדי שבעוד 50 שנים
לנכדיך יהיה מידע על משפחתך .

אני כותב כעת ספר על הורי ז"ל ומשפחותיהם , המשימה קשה ביותר בגלל חוסר המידע ,
כשהם רצו לספר בזמנו , אז אותי זה לא עניין ובשנים האחרונות כשחייהם ועברם מסקרנים אותי
כבר אין מי שיספר ...

למזלי בתקופו עברו לפני עידן המחשב נהגו להיתכתב ומעט מכתבים ותמונות נשמרו . נראה לי
שהעידן הדיגיטלי בו אנו חיים פוגם בתיעוד ושימור ההיסטוריה המשפחתית של כולנו .
אנו מתכתבים במייל ושומרים תמונות במחשב אך למעשה כל המידע הזה ילך לאיבוד עוד כמה
שנים שהרי איננו מדפיסים על ניר מאומה .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

האם אני מזהה נכון?
אורד ווינגייט?

תיפח רוחי, הדמיון באמת מדהים! הצילום הזה פותח בפורמט מבריק ולכן הסריקה יוצאת כה גרועה. אנסה לסרוק אותו היום או מחר שנית, ונראה אם אפשר להבחין בפרטי הסמל שעל כובעו. מה שכן, ווינגייט עזב את פלשתינה-א"י ב-1939. כך שכל הסיפור נדחק אחורה בזמן והסבירות שהוא קשור במישרין לכ"ג הולכת ומתפוגגת.

סרקתי שוב את הצילום, יצא קצת יותר טוב.
ומצאתי צילום ברור למדי של אורד ווינגייט, שונה מתמונת הפוטו רצח שכולנו מכירים. עדיין - די דומה. גם הסמל על הכובע.

לדעתי, לא וינגייט. מלבד העובדה שאני לא רואה את הדמיון בתמונה, תקופת שהותו בארץ מתועדת היטב וקשה לי להאמין שפעילות שכזו היתה נשמטת מהארכיונים (שלנו והבריטיים). אני אחפש תמונה שלו מתקופת שהותו בארץ.
אגב, סבה של בת משפחתה של אשתי (מנישואים) נתבקש ע"י יצחק שדה להצטרף לצוות שלימים נודע כ"כ"ג יורדי הסירה", אך בסופו של דבר הוא סירב מאחר ואחיו נכלא באותה התקופה ע"י הבריטים, והוא ביקש להישאר עם משפחתו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אם מאמינים שהחבר'ה האלה הצטלמו זמן קצר לפני יציאת הכ"ג לדרכם - זה בהכרח לא יכול להיות וינגייט, משום שהוא עזב את הארץ ב-39 או 40 (יש כמה מקורות שטוענים כך, וכמה שטוענים כך).

ואם מעריכים שההפלגה ללבנון לא קשורה לכ"ג במישרין ושהיא נערכה פרק זמן מסוים לפניה - אז ייתכן שזה הוא.

אישית, אני חושב שההפלגה של סבי וחבריו נערכה בין 1936 ל-1939. בעיקר כי זו היתה התקופה שבה יצא לטיולים רגליים רבים בארץ ומחוצה לה, ועליהם הוא דווקא כן סיפר לי. סביב 1940-1941 הוא כבר היה נשוי (אם כי ללא ילדים עדיין) כך שנראה לי פחות סביר שהוא ייצא להרפתקה ימית שכזאת.

במבט ראשון, האנגלי נראה בול וינגייט. בייחוד האף, השקע שמעל השפתיים והסנטר. במבט שני, מבינים שכל בחור רזה וגבוה שחובש כובע קצינים שמסתיר חצי פרצוף נראה אותו דבר. הסמל שעל הכובע עשוי בכלל להיות הסמל הרגיל של משטרת המנדט. והסיכה על הדש השמאלי עשויה להיות מספר 225 בערבית, מספרו של השוטר. נדמה לי שהם הלכו עם ספרות זיהוי גדולות שכאלה. כך שייתכן שהבחור הוא בכלל שוטר יהודי שהצטלם עם חבריו (למה כולם חמושים, זו שאלה אחרת).
בקיצור - אני לא יודע!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי oxcart אם מאמינים שהחבר'ה האלה הצטלמו זמן קצר לפני יציאת הכ"ג לדרכם - זה בהכרח לא יכול להיות וינגייט, משום שהוא עזב את הארץ ב-39 או 40 (יש כמה מקורות שטוענים כך, וכמה שטוענים כך).

למיטב ידיעתי, וינגייט עזב את הארץ ב-26 מאי 1939. אני לא מכיר מקורות המדברים על כך שעזב את הארץ ב-1940, אשמח להפניה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynetnews.com/PicServer2/20022007/1083347/01_Tabori_ot.jpg]


משמאל: אורד צ'ארלס וינגייט, תמונה משנת 1938 בזמן ששירת כמפקד "פלגות הלילה המיוחדות" (למען הדיוק ההיסטורי, וינגייט מעולם לא פיקד באופן רשמי על כוחות בא"י, אבל זה כבר סיפור אחר...).
נדמה לי שאפשר לשלול את הזיהוי..

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

מייגור סיר אנטוני פאלמר, הקצין הבריטי שליווה את הכ"ג (או אולי פיקד עליהם).
זו תמונתו באתר הפלמ"ח.
עיון באלבום החבלה הימית באוצר תמונות הפלמ"ח מניב הרבה פנים שחלקם עשויות להתאים לתמונות סבא של Oxcart.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.palmach.org.il/View_files/Projects/Palmach/Object_Pic/154903/A_P_154903_0.jpg]

אז מה

נתקלתי בכתבה הזאת של רוברט פיסק, עיתונאי בריטי הידוע בביקורתו על ישראל, המתארת את חיפושי צה"ל אחרי קברי הכ"ג במהלך מלחמת לבנון.
כמה תיאוריות קונספירציה אבל שום עצמות.

פרטים על "ארי הים" מספק כאן גימלאי של משטרת החופים בריטית ששירת בחיפה, בתגובה לכתבה של פיסק.

אז מה

אתר ה Allied Special Forces casualties from the 2nd. World War.

http://www.memorialgrove.org.uk/spe...fhonourmtop.htm

R Major Sir Anthony Frederick Mark 63572 18th. May 1941 Age 26
Royal Artillery attd. Special Operations Executive
Major Sir Anthony Palmer was the Operational Commander of "Operation Boatswain". He along with 23 Jewish Volunteers was tasked to destroy the oil refineries in the Port of Tripoli, Lebanon. The force set sail on the 18th. May 1941 in the "Sea Lion".
The operation was not carried out and nothing more was heard about these men.
UK - BROOKWOOD MEMORIAL - Panel 2. Column 1.

אותו אתר של הכוחות המיוחדים מפרט את המידע על כל הכ"ג ומציג אותם כיחידת הכוחות המיוחדים :
Buffs Palestine Corps. attd. Special Operations Executive
http://www.memorialgrove.org.uk/mis...iancommando.htm

השמות הם:
אריה גלברט, מרדכי כהן, אריה אייזן, יעקב גורדון, סמי הנוביץ, יצחק האקר, ברוך יעקבסון, גרשון קופלר, מנחם קורקין, דוד נפחה, ישראל נורדן, אברהם נוריאל, נריאל פלגין, מרדכי פלונצ'יק, זאב רוטמן, עמירם שוחט, סגן צבי ספקטור, אריאל תמס, שמעון אוטשיטל(?), אפרים וימן, חיים וייצמן, יוסף כתריאל, יהודה זרנר.

ליד שמו של כל אחד מהם מצוין :

On the 18th. May 1941 "Operation Boatswain" was launched from Haifa

to attack the oil refineries in the Port of Tripoli, Lebanon.
The operation was never carried out and nothing more was heard of the
24 men who took part in this operation.

No Known Grave
To be commemorated within the Allied Special Forces Memorial Grove

at the National Memorial Arboretum, Alrewas, Staffordshire.

צבי ספקטור, ממקימי "הנודדת" ומפקד הכ"ג.

שיר מעזבונו:




ומאתר הבית של קיבוצו של צבי ספקטור - גבעת ברנר, התמונה הבאה שנראה הגיוני יותר שאלו הכ"ג.


בעלה של שוש ספקטור ואביו של יפתח. איש הפלגה הימית של ה'הגנה', פיקד על כ"ג יורדי הסירה.
קורות חייו הקצרים והמופלאים תוארו באתר הפלמ"ח.
צבי
בן רבקה ודוד. נולד בה' בסיוון תרע"ו (6191.6.6) בירושלים. לאחר סיום לימודיו בבית-הספר היסודי לבנים בירושלים המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית. התקבל ולמד שנה אחת באוניברסיטה בירושלים ולאחר מכן נסע לאנגליה כדי להמשיך לימודיו באוניברסיטה, אך מחוסר אמצעים כספיים חזר לאחר שנתיים וחצי ארצה.
בצעירותו היה ממייסדי "קהילת הצופים" בירושלים ועמד בראשה שנים אחדות. כבר אז גילה סגולות של מנהיג ומפקד בעל עוז-רוח ועשוי ללא חת. הוא ניהל קורסים למדריכים, מחנות צופים וטיולי-נוער רבים והיה בין ראשוני הסיירים שהקיפו ברגל את ים המלח ועבר-הירדן.
במרוצת הזמן שיקע את עצמו בפעילות הבטחונית ובה התגלה במלוא גדולתו כחייל וכמפקד. במסגרת ה"נודדת", שהיה בין מייסדיה, השתתף בפעולות נגד הכנופיות הערביות בסביבות ירושלים, היה פעיל בהעלאת מעפילים כמפקד אניות ותקופת-מה שימש כמפקד ה"הגנה" בגוש דן.
כתב עליו יצחק שדה מפקד ה"נודדת" : "ראיתיו סוחב על גבו חבר פצוע. סחב אותו על פני סלעים בסביבה הררית מרחק קילומטרים אחדים. מנין לו הכוח...". צבי היה איש התשוקות העזות אבל הן לא שלטו בו. איש לא חינך אותו - הוא חינך את עצמו - הוא לימד את עצמו להיות קודם כל איש חובה איש שירות איש השורה. צבי אהב הרפתקאות אבל לא רדף אחריהן. לא היה לו צורך בכך. ההרפתקאות רדפו אחריו. הוא היה מפקד בכל ישותו. לא היה זקוק למינוי.
צבי היה מראשוני המוסמכים לטיס על-ידי בית-הספר לטיס "אווירון" ובין שאר תפקידיו ב"הגנה" גם תרגם וערך את ספרי ההדרכה בהוצאת "לנוטר".
ביום כ"א באייר תש"א (1491.5.81) הפליגה סירת המנוע "ארי הים" ובה עשרים ושלושה מפקדים חברי ה"הגנה" שיצאו לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון במסגרת סיוע הישוב העברי למלחמת בעלות הברית בנאצים ובבעלי בריתם. צבי מונה למפקד הפעולה. הם לא הגיעו ליעדם ולא ביצעו את המשימה אך, גם לא שבו אל חוף מבטחים וגורלם לא נודע. הניח אשה, בן, הורים ושלושה אחים. אחיו ישעיהו, נפל במלחמת השיחרור בהגנה על קו המים בנגב.
שמו הונצח בספר "מגן בסתר".
בספדו לו כתב יצחק שדה: "בימים הקשים העוברים עלינו, חסר לנו ביותר הצבי הזה,....

ראוי להזכיר כי צבי ספקטור היה אביו של תא"ל יפתח ספקטור, בעל "רם וברור".

.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1147766.html

למרבה האכזבה, אני משוכנע ב-99 אחוז שהטיול שמתועד בצילומים נערך ב-1937. הסיבה היא שמצאתי צילום אחר, שלא נשמר באותה מעטפה, שבו נראה חוף ומתקני נמל מכיוון הים, ומאחור נכתב "טריפולי, 1937". אני חושב שאפילו נראים בו מכלי דלק, אולי אותו מתקן שכעבור ארבע שנים היה יעדם של הכ"ג + מייג'ור פאלמר. הצילום פותח באותו פורמט והודפס על אותו נייר כמו שאר הצילומים שהיו במעטפה שתוארה בתחילת האשכול.
אסרוק אותו בהזדמנות הראשונה, מקווה שעד סוף השבוע הנוכחי.

לסיכום, אני מעריך הקשר של סבי לכ"ג היה כזה:
1. היכרות עם חלק מהמשתתפים (אנחנו יכולים להיות בטוחים לגבי אחד, עמירם שוחט) על רקע החברות בסקציה הימית של הפועל ת"א, החברות בהגנה והעבודה בנמל תל אביב.
2. ייתכן שכמכונאי ותיק ובעל ניסיון, שהוא גם שותף סוג כחבר בהגנה, הוא היה בצוות שהכין את "ארי הים" מבחינה טכנית.
3. ייתכן אף שכאשר החלו לתכנן את המבצע, פנו אליו כדי שיסייע בתכנון ההפלגה, על סמך נסיונו בביצוע של מסע כזה.

נקודה שעדיין נותרה לא ברורה, היא מיהו הקצין הבריטי שהצטלם עם סבי וחבריו החמושים, מה עומד מאחורי הצילום הזה, ולמה סבי קיטלג אותו ביחד עם צילומי המסע.

אם הסט צולם ב 1937.......
ולמרות הדעה הנוספת שטוענת לחוסר דמיון, אני לא מסכים.
הדמיון ברור ואני כמעט משוכנע שמדובר באורד ווינגיט.

בספרה The clouds of forgetting - מעיין ספר זכרונות של אלמנת קצין בריטי מן המעמד הגבוה בפלסטינה - מתארת Pamela Cooper את פאלמר כך:
A very good-looking regular soldier
ואילו את ווינגייט כך:
I ran into the strange little figure of Orde WIngate
עכשיו הביטו בתמונה הקבוצתית, מה יותר מתאים?

אז מה

למרות שטעמה בגברים של אשת קצין בריטי משועממת, אינה לדעתי חוות הדעת האובייקטיבית ביותר לצורך התרשמות מאנשים.
מלבד זאת, האם היא מתארת את אותו פאלמר בו אנו מדברים? כי התיאור שלה מדבר על חייל פשוט בעוד שפאלמר נשוא הדיון הוא בן אצולה וקצין בכיר למדי יחסית לגילו הצעיר.

מאותו ספר:

Anthony had been caught up in the evacuation from Dunkirk. When he came to the Middle East, he left a baby daughter at home with Henriette, and another child was born in that year of 1941: his son Mark, whom he would never see…
Always, too, there were the chance meetings with hunting or racing friends from home. One of these, Anthony Palmer, had been around in the Clifford days. A very good-looking regular soldier, he married Henriette Cadogan from the Old ...
Anthony could well have been below us. On the coastal waters, heading towards the mission from which he would never return…
He had been placed in charge of a commando raid, code-named 'Sea Lion', whose object was to blow up the oil refineries at Tripoli. For covert operations like this, the British command often used Arabs and Jews, the latter trained by such officers as Orde Wingate. None of the personnel on Anthony's mission survived, and his widow subsequently had to endure a never to be relieves silence from the War Office on how and where he died. Lebanon was good riding country, and here I took my last ride with Pat. We rode past the Beirut racecourse under the trees where there were huddled mile upon mile of sordid shelters of corrugated...

בכל מקרה, אם פאלמר הגיע לארץ רק אחרי דאנקירק, הוא לא יכול היה להצטלם עם החבורה אם אכן התמונה צולמה כבר ב-1937.
בין שני הקצינים מפרידות גם 12 שנים. ב-1939 פאלמר היה בן 24 ווינגייט בן 36. בן כמה לדעתך האיש בתמונה?

אז מה

אוכל להוסיף גם את המשפט שאמרה אמא שלי, ז"ל, שהייתה בפלוגות הלילה שלו. אני ממש זוכר היטב שהיא אמרה שווינגייט היה "מכוער כמו הלילה". זה היה הביטוי שלה. עד היום כשאני שומע את הביטוי הזה (די נדיר) אני חושב דווקא על ווינגייט.
גם אני די השתוממתי כשנחשפתי (עוד קודם לאשכול הזה) לתמונות של ווינגייט, ולא הבנתי מדוע אימי טענה את שטענה. הנחתי - ואני עדיין מניח כך, שהוא היה מכוער-פוטוגני. כזה שהמצלמה מפרגנת לו.

טוב, לא בכל התמונות שלו הוא נראה כמו אל יווני.
ווינגייט עצמו העיד שהעובדה שלורנה, אשתו היפהפיה, התאהבה בו, היא עדות לחסד אלוהי.

אז מה

צריך לזכור שכאשר ווינגייט הגיע לזירת בורמה הוא היה אחרי כמה סבבי הידבקות והחלמה ממלריה. על זה יש להוסיף את המתח שבו חי קצין בכיר במהלך מלחמה. ועל זה יש להוסיף את הדיווחים על כך שמגיל צעיר הוא סבל ממניה-דיפרסיה. ועל כל אלה יש להוסיף את הסיפורים על אופיו התמהוני מאוד. כך שבסך הכל, ברור למה בטווח של שנים בודדות הג'נטלמן הנאה הפך לישיש בן 40 עם זקן מדובלל ומבט פרוע.

ייתכן שגידל אותו כדי להסתיר את הצלקות על גרונו מנסיון ההתאבדות שכשל.
סתם ניחוש.

אז מה

לא ידעתי שהיו כאלה.
אמא שלך היתה וודאי בין הבודדות.

אז מה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ארדיכל אוכל להוסיף גם את המשפט שאמרה אמא שלי, ז"ל, שהייתה בפלוגות הלילה שלו. אני ממש זוכר היטב שהיא אמרה שווינגייט היה "מכוער כמו הלילה". זה היה הביטוי שלה. עד היום כשאני שומע את הביטוי הזה (די נדיר) אני חושב דווקא על ווינגייט. גם אני די השתוממתי כשנחשפתי (עוד קודם לאשכול הזה) לתמונות של ווינגייט, ולא הבנתי מדוע אימי טענה את שטענה. הנחתי - ואני עדיין מניח כך, שהוא היה מכוער-פוטוגני. כזה שהמצלמה מפרגנת לו.

וינגייט, בשהותו בארץ, מתואר כאדם רזה, מוזר במקצת ובעל מבט יוקד. מספרים שבגלל אפו היה מי שטען שהוא יהודי...
בכל מקרה, אשמח לעוד פרטים לגבי אמך - הנשים היחידות שאני מכיר בהקשר של ה-SNS הן בנות הקיבוצים שנסעו עם הלוחמים ברכבים מוסווים בעת יציאה לפעילות (ע"מ לשוות לנסיעה נופך אזרחי) והשומרת של אפיקים שהכריחה את וינגייט לקפוץ בחזרה מעל לגדר של הקיבוץ ולהיכנס דרך השער, באיומי נשק (אגב, הסיפור הזה משוייך גם לטירת צבי, לחניתה וכמעט לכל קיבוץ שוינגייט עבר בקרבתו..)

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

והערה קטנונית: פְּלַגות הלילה המיוחדות ולא "פלוגות".

ציטוט:

"פְּלַגָּה" הינה מונח צבאי שמשמעו "קבוצת של חיילים שהוצאו מתוך יחידתם ונשלחו למקום אחר, למלא שם תפקיד זמני".[1] המונח האנגלי squad מתורגם כ"כינוי לקבוצת חיילים בערך בגודל כיתה (מספר אנשיה אינו קבוע) שקובצו לשם ביצוע משימה מסוימת".[2] מכאן ששם היחידה נובע מאופן הפעלת הכוח ומבנייתו על בסיס כוחות שהוקצו לצורך זה מיחידות אחרות. חשוב שלא לבלבל (כפי שקורה במקורות רבים) את המונח "פלגה" עם המונח הדומה "פְּלֻגָה" (ייכתב להלן כ"פלוגה"), שהיא המקבילה העברית ל-company, יחידה טקטית ומנהלית בעלת גודל קבוע.[3]

(הציטוט מעבודה שכתבתי בנושא)

[1] סא"ל יאיר בורלא (עורך). לקסיקון מונחים צבאיים (תל-אביב: שוקן, 1988), עמ' 375.


[2] שם, עמ' 207.


[3] שם, עמ' 376.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

For covert operations like this, the British command often used Arabs and Jews, the latter trained by such officers as Orde Wingate. None of the personnel on Anthony's mission survived, and his widow subsequently had to endure a never to be relieves silence from the War Office on how and where he died

והאחרון מוזר מכל. האם ידעה אשתו של פאלמר היכן ואיך הוא נהרג ונאסר עליה למסור את הסיפור לנצח?
אם זו משמעות המשפט הזה, הרי שלמשרד ההגנה הבריטי יש מידע על הכ"ג והם אסרו לשחרר.

היא שהכ"ד, למעט שלושה,הגיעו לחוף, ואז נישבו על ידי הצרפתים והוצאו להורג.
לפי המאמר הזה, וועדה בראשות שרתוק חשפה את האירועים ואף פרסמה אותם בספר ההגנה.
נשמע לי תמוה:

SOE presumed that Palmer’s unit perished at sea when their boat was sunk (‘SOE in the Arab
World’ (note 5); SOE War Diary, entries for 2, 19/20 April 1941. HS7/215). After the British
conquest of Syria and the Lebanon, however, Moshe Shertok (later Sharett), head of the
Jewish Agency’s Political Department, conducted an exhaustive search and enquiry. He
concluded that Palmer’s unit had managed to struggle ashore at Tripoli, but that Vichy troops,
alerted by an RAF raid, killed them all and covered up any trace of the massacre. Ben
Tsiyonanur (ed.), Sefer Toldot Ha-Ganah, Kerech III [The Official History of the Haganah,
Pt. III] (Tel-Aviv, 1973) p.364; Yehuda Slutzky, Kitzur Toldot Ha-Ganah [The Official
History of the Haganah] (Tel Aviv, 1978) pp.322–3.

אז מה

Had to endure a never-to-be-relieved silence from the War Office on how and where he died

פירושו שהיא נאלצה להתמודד עם שתיקה שלא הופרה מעולם מצדו של משרד המלחמה על נסיבות מותו של בעלה.
אני לא חושב שסיפרו לה ואילצו אותה לשתוק.

אז מה

יודעים מה עלה בגורלם ומשום מה לא מספרים.

לא רק שאינני יכול להוסיף פרטים, אלא שלא מזמן נפטרה אחרונת החברות שלה. אין לי אפילו דרך לחפש.
כל שאני יודע זה מה שהיא סיפרה, ומסיפוריה - אני רק זוכר שהיא טענה שהיתה בפלגות (OK) הלילה, ושווינגייט היה מכוער כמו הלילה. אין לי שום פרט נוסף.
אחר כך היא היתה ב-ATS, ועל זה יש לי טיפה יותר פרטים. אני גם זוכר סיפור שהיא הגיעה לצבא הבריטי עם נסיון עשיר בת"ס, אותו רכשה בהגנה (או אצל ווינגייט) והיתה צריכה "להתבלבל" בכוונה... אבל נדמה לי שזה אחד הסיפורים המאפיינים ביותר את הדור ההוא.

ראשית כל, הצילום של חוף טריפולי. איכותו היתה די גרועה במקור. ניסיתי לשחק קצת עם הניגודיות והבהירות, זה המיטב שהצלחתי.


וזה הכיתוב מאחוריו. כדי להוסיף על התעלומה, קצת קשה לזהות מהי השנה. אני חושב שהכוונה היא ל-37, כאשר ה-3 יצא מעוך. עם זאת, ה-7 נראית משונה, בקריאה שלישית ורביעית נראה לי שאולי מחקו משהו מתחתיה?


עוד צילום של בעלבק, הפעם אפשר להבחין באתר במלוא הדרו (שימו לב כמה סבי וחבריו זעירים לעומת עמודי הענק)


מאחורי הצילום הזה נכתב "לרנקה". כנראה שהם עגנו שם ויצאו לשיט קצר. שם הספינה שעליה הפליגו קטוע באופן מתסכל!


ועוד צילום מעניין. כאן, נכתב מאחור "פמגוסטה". הספינה הזאת משכה את עינו של הצלם (סבי? או אחד מחבריו) מספיק כדי שתזכה בתמונה משלה. אני מניח שבגלל הדגל. אבל האם זה דגל שנושא צלב קרס? ואם לא, מהו הסמל המשונה הזה?


הספינה והדגל בהגדלה - גם כאן, כמעט ואפשר לקרוא את השם. מישהו מצליח?



ולבסוף, חזרה אחורה - החבר'ה (סבי מימין למטה) ועוד כמה טיפוסים מצולמים ברחוב תל אביבי. מי מזהה? והאם סמלי העוגן שעל כובעי הימאי שלהם היו שייכים לגוף יהודי/מנדטורי רשמי?

לגבי הספינה מלרנקה נראה שהמילה הראשונה היא INAYAT שזה כנראה שם הודי.

האם לא כתוב שם במקרה "טינוס" באותיות יווניות.

.

ואז האות האחרונה אמורה להיות סיגמה? כי באמת שברתי את הראש אם מדובר ב-tinor או tinoh או אפילו tinok, ולא מצאתי שום דבר שעלול להתחבר לשמות האלה. על tinos לא חשבתי. אבל זה שם של מקום, ולכן לא תורם לנו כלום לזיהוי הספינה עם דגל חצי הצלב קרס.
יכול להיות שהדגל המשונה הוא הגרסה הימית של דגל הרייך השלישי (המיקום המוסט הצידה של העיגול מתאים, כינויו בגרמנית היה Gösch), כאשר מכל צד של הדגל מודפס רק חצי מצלב הקרס ומול האור אמורים לראות את כולו דרך העיגול הלבן? ניסיתי לחפש בגוגל אם היה יצור כזה, בלי הצלחה.

לפי הדיון הארוך כאן אכן הייתה גרסה ימית מוזחת
http://www.crwflags.com/fotw/flags/de1933_o.html

חזר בי. כך זה נכתב ביוונית:
Tinuc
צפיה במסך יותר צפוף, מעללה כי ככל הנראה נרשם "timok" שהינו נהר בבלקן.
נדמה לי שהדגל בולגרי. פשוט ההפסקה שלי תמה, ולא הספקתי לבדוק. דומני שהסמל הזה התנוסס גם על מטוסי קרב בלקניים כלשהם.

.

ראה פה וגם פה

פרט מעניין: בשלב הראשון של חייה הספינה היתה שייכת למשפחת לואי-דרייפוס. הלוא היא הפלג המתנצר של משפחת דרייפוס, שממנה הגיעה אליינו איליין מסיינפלד!