לכבוד יום הנישואין ה-25 של הוריה של שתחיה, החלטנו לקחת אותם איתנו בהפתעה לסדנת שוקולד.
הסדנה התקיימה במה שהיה בעבר קונדיטוריה "מישי" בקרית טבעון (מרכז קרית עמל, בחלק התחתון- של מגרש החניה).

בפתיחת הסדנה פגשנו את מישי, שסיפר מעט על עצמו ועל הרקע שלו בקונדיטאות ובהכנת שוקולד.

מעט על האיש והאגדה, מתוך אתר המקום (חלק מהטקסט נחתך ע"מ לתת את תמצית האינפורמציה):

ציטוט:

מישי החל את דרכו המקצועית בשנת 1963 בלימודי טבחות וקונדיטוריה במלון “דן כרמל” בחיפה. בשנת 1969-1971, לאחר שירותו הצבאי, התמחה מישי בקונדיטוריה היוקרתית “הונולד” שבציריך, שוויץ. בשנת 1979 פתח את הקונדיטוריה בקרית טבעון בה הוא יצר מגוון מוצרי קונדיטוריה וגולת הכותרת היתה השוקולד והפרלינים, אותם התחיל לייצר בשנת 1994, כשחומרי גלם באיכות מעולה החלו מיובאים לארץ מבלגיה, צרפת, גרמניה ודנמרק. בשנת 2008 הוסבה הקונדיטוריה לחנות בוטיק שוקולד יחידה במינה שבה מדי יום מישי מייצר מגוון מוצרי שוקולד בעבודת יד וכ-50 סוגי פרלינים בטעמים מגוונים. הפרלינים מיוצרים במספר שיטות: מולדינג, חיתוכיות, זילופים וטרפלס. מישי מלמד ועורך השתלמויות וקורסים בשוקולד במרכז הסדנאות שבבוטיק ובמבחר בתי ספר מקצועיים.

ניתן לבחור בסוגים שונים של סדנאות- אנחנו הלכנו על סדנה חוויתית לקבוצות.
הסדנא כוללת סקירה על גילוי הקקאו, אופן הטיפול בו, איך הוא הופך לשוקולד, מילון מונחים, מהו גאנש, הדגמת טמפרינג (חימום וקירור מבוקר) של השוקולד, הדגמת קישוטי שוקולד, יצירה של פרלינים ועוד.
עלות הסדנה- 1500 ש"ח ל-9 אנשים
הסדנה ארכה כשעתיים וחצי, בסופה יצאנו עם חמש קופסאות עמוסות במיני מתיקה. היה נהדר!

אני מצרפת מס' תמונות להנאתכם

...אוי, דמיוני המפותח,

אוי, הריר המכתים את חולצתי!

ממליצה פעם הבאה שאתה באיזור לעצור ולהכיר אותו - הוא אחד הטיפוסים הכי מיוחדים צבעוניים ומוכשרים,
והוא גידל דור חדש של קונדיטורים בסביבה שהשתלמו אצלו.
כמובן, הכל טעים!! וחבל שהוא כבר לא אופה....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אללי, זה לא יקרה!





יש שתי סיבות לכך שזה לא יקרה (וזה עוד לפני בעיית הזמן...), והראשונה נוגעת ישירות לפבלוב. לא לפבלובה המתוקה, אלא לפרופ' פבלוב הידוע ולרפלקס מותנה, שממנו כנראה לא אשתחרר לעולם.



ומעשה שהיה, כך היה: לפני שנים רבות, בעוד מפעל השוקולד של עלית עומד לו בעיבורה של רמת גן, הוזמן הח"מ במסגרת איזשהו קורס אקדמי לביקור במפעל. נושא הקורס לא רלבנטי כאן, אך הוכן לנו סיור מקיף במפעל על כל חלקיו, לפי תרשים זרימת הייצור, החל מכניסת חמרי הגלם והאריזות הריקות, וכלה ביציאת משאיות ההפצה. מראש נאמר לנו, שצפויים לנו פיתויים רבים, כי המפעל מייצר מגוון של מעדנים משובחים, וכי חוק אחד שורר במקום לגבי הפיתויים: "תרגיש חפשי". פלבלנו בעינינו, כלא מאמינים: "חפשי???". "חפשי לגמרי, ולא להתבייש! ראית משהו טוב, הושט היד, קח ואכול כאוות נפשך!"



נראה לנו מוזר, אך מי אנחנו שנתווכח עם מארחינו החביבים? בקיצור – צעדינו הלכו וכבדו, נשימתנו הלכה וקצרה, ופינו לא פסק מללעוס. בערך באמצע הסיור הבנו את העניין: אתה מגיע לרוויה מהר מאד.



יצאנו משם עם חבילות שי, אך במשך כל המשך קיומו של המפעל, כשרק עברתי בסביבתו והרחתי את הריח המתקתק של השוקולד, נתקפתי בחילה עזה, ורצון למשהו חריף או מלוח. תחושה זו מלווה אותי עד עצם היום הזה, כשהמפעל כבר מזמן הפך לזיכרון רחוק.

זה נראה כל כך טעיייים
והמחיר שפוי בהחלט!

09.07.00-16.07.12

הייתי טועמת אחד מכל אחד