07-10-2008, 16:57
|
|
|
חבר מתאריך: 07.10.08
הודעות: 49
|
|
עוד תיעוד היסטורי ממקור ראשון
ערב כיפור הוא הזדמנות נהדרת עבורי ללקט ולהעשיר באירועי מלחמת יוה"כ בה לקחתי חלק כתותחן טנק בגדוד 195 חטיבה 401.
גדוד 195 ישב בעורף, על ציר ביר תמדה .
היינו כשבועיים אחרי גמר אימון צמ"פ , סיימנו אותו בתרגיל פלוגתי (ה-מ"פ היה מוטי פז ומנהל התרגיל היה ה-מג"ד עוזי לנצנר שלימים שינה שמו ל-עוזי לב-צור . גם ה-מח"ט דן שומרון נכח בתרגיל וגם אהוד ברוק (לימים אהוד ברק) אשר החליף את דן שומרון כ-מח"ט 401 אחרי המלחמה.)
שלושה ימים לפני יום כיפור נערך יום ספורט חטיבתי אליו נשלחו נציגים של היחידות ומתכונתו - נוכח האירועים - היתה עלובה משהו.
תוכנית העבודה המטכ"לית של הגדוד תיכננה אותנו לרדת לקו התעוזים הדרומי ולהחליף גדוד מחטיבה 14 שבוע לפני פריצת המלחמה (קו התעוזים ולא קו המים - קו המעוזים) , אלא שהמתיחות הצבאית גרמה למקבלי ההחלטות לדחות את ההחלפה בשבוע כלומר למחרת יום כיפור, החלטה שאפשר והצילה את חיינו.
בערב כיפור נלקחנו לימ"ח סמוך ונדרשנו לזווד ולחמש טנקי מילואים , סיימנו העבודה סמוך לחצות הלילה וחזרנו לבסיס עייפים לקראת מנוחת יום הכיפורים.
בשעת בוקר מוקדמת של ה-6 אוקטובר נדרשנו להניע את הטנקים ולהזיזם לשטח תחת רשתות ממקום חנייתם על משטח הטיפולים.
מיד לאחר שהוזזו הטנקים והושמו תחת רשתות חזרנו לביתנים כאשר שומר נשאר מכל מחלקה לשמור על הטנקים.
כל שאר הצוותים שהו בחדרים והעבירו - כל אחד בדרכו - את יום הכיפורים.
לקראת השעה 1 בצהריים נקראנו לשיחת פלוגה עם ה-מ"פ מוטי פז.
נדרשנו להעלות על סרבלים ולהגיע עם חגור ונשק (עוזי)
המילה מלחמה כלל לא הועלה ע"י ה-מ"פ שאמר כי לקראת השעה 6 בערב צפויה הרעשה ארטילרית בקו התעלה, משהו שיגמר עד החשכה ואין לא כל כך קשר אלינו. בכל מקרה יש לשמור על עירנות ולבדוק ההתפתחויות.
מוטי דרש מהצוותים לשהות בטנקים החל מסיום שיחת הפלוגה ולהיות צמודים לחגור ולנשק.
בכעס אצור קיימנו את הפקודה ובסיום השיחה עשינו דרכנו לכיוון הטנקים, מרחק כמה מאות מטרים לתוך השטח.
תוך שאנו צועדים באיטיות , ראינו פטריות עשן גדולות מרחק כ-10-15 ק"מ מאיתנו לעומק סיני.
עוד הספקנו להתבדח בהומור שהצבא "ירד לזנות" ומאפשר אימוני חיל אויר ביום כיפור....לא חלפו
2-3 דקות ורביעיית מטוסי מיג וזוג מטוסי סוחוי ירדו בגובה 0 מעל פלוגת המפקדה של הגדוד....מותירים מאחוריהם הרוגים, פצועים הרס וחורבן.
המטוסים טסו בגובה נמוך מעל הציר הראשי - ציר ביר תמדה ותקפו מטרות שהיו לאורך הציר.
פלוגות המפקדה ישבו תמיד על הציר כשפלוגות הטנקים והחרמ"ש נמצאות בעומק השטח בחצי גורן.
מיד לאחר חלוף המטוסים נכנסנו לחרדה גדולה , הגם שהמילה מלחמה טרם נאמרה.
אחרי כ-20 דקות (!) של ישיבה בתוך טנקים מונעים התקבלה הפקודה להתחיל לנוע , כנראה לכיוון התעלה.
בפקודת "שובך יונים" (תפיסת קו התעוזים ע"י חטיבות 14 ו-401 במקביל) נצטוותה המחלקה שלי (בפיקוד בן ישי) לתפוס עמדות ולהגן על יב"א 506 שישב בג'ידי (יב"א = יחידת בקרה אוירית) שם היה גם מוצב קדמי של פיקוד הדרום ובסיס מודיעין גדול.
אלא שהתגלגלות המלחמה שלחה אותנו לגזרה הדרומית של התעלה לכיוון ציר טרטור וציר עכביש , מנסים להגן ולחלץ חיילים ממעוז המזח ומעוז מצמד (השמות ממפת קוד סיריוס)
עם הגיענו לאיזור ה- יב"א התוודענו לראשונה למלחמה. ראיתי בפריסקופ התותחן חיילים מצריים יורים נק"ל על הטנקים ומכיוון שלא קיבלתי פקודה מפורשת מאמנון המט"ק שלי לא מיהרתי ללחוץ על הדקי המקביל.
איכשהו עבר האירוע ללא ירי תוך שמכשירי הקשר פולטים שאלות ותשובות האם לירות, האם לירות ע"מ לפגוע , האם לבצע נוהל עצירת חשוד ועוד שאלות שונות ומשונות שסופן במעבר הפלוגה את המיצרים ללא ירי לכיוון הקומנדו המצרי שפעל שם.
בסביבות חמש וחצי אחרי הצהריים הגענו לקו המים.
מהומת אלוהים חיכתה לנו.
עת לסיים.
המשך יבוא כהמשך להתעניינות הגולשים.
יוסי
נערך לאחרונה ע"י יוסי ב. בתאריך 07-10-2008 בשעה 17:05.
|