"שלוש פעמים בשנה ייראה זכורך בצבא ויודעים מכשפי אכ"א המשוכללים לכוון באצטגנינות שלהם שכל אחד יקבל מילואיו במועד הגרוע לו ביותר". רגע לפני שהוא אורז בעצמו את הקיטבג, גיל סלוביק מבאר לגולשי ynet את הלכות מילואים
מאת גיל סלוביק
פורסם: 21.07.10, 19:15

1. כל יוצא צבא בישראל מחויב במצוות עשה של מילואים, מלבד אלה הטרודים במצוות שמיטה, בין אלה המשתמטים מחמת לימוד התורה, בין אלה המתעסקים במלאכת ההגשמה העצמית. וכיוון שצדיקים נעשית מלאכתם על ידי פראיירים, ממנים מקצת ישראל שיעשו מילואים בשביל כולם, ומחלקים להם מקצת כרטיסי הטבות החוסכים להם שקל שמונים, והם שמחים בם עד מאוד, כקטנים שקיבלו קליות ואגוזים.

2. שלוש פעמים בשנה ייראה זכורך בצבא: בתעסוקה מבצעית, באימון, ובבר בי רב דחד יומי. הרואה בתיבתו מעטפת ירוקה שחותם סגול עליה, יצניע חיוכו ויביאה לאשתו ברטט וביראה, והיא תקרע שמלותיה ותזעק זעקה גדולה ומרה על שמשאיר אותה לבד עם הילדים כל אוגוסט. חובה לאשר קבלת הזימון בגלויה החוזרת כמי שקיבל זימון לחתונה, ומי שאינו עושה כן פורענות של דואר רשום באה עליו וקצינת הקישור (לינק בלע"ז) מציקתו.

3. יודעים מכשפי אכ"א המשוכללים לכוון באצטגנינות שלהם שכל אחד יקבל מילואיו במועד הגרוע לו ביותר. ועוד הגדילו לעשות ומינו ועד של חכמים לתיאום ימי מילואיכם (ולת"ם בלע"ז), וכל אחד ואחד שוטח תחינותיו בפניהם, וכולם מקבלים תוך ל' יום הודעה כי נדחתה בקשתם, וידוע מאמר חז"ל כי ולת"ם המשחררת מילואימניק אחת לשבעים שנה היא ולת"ם שחררנית.

4. מצווה מן המובחר להגיע למחנה ברכב שקיבל ממקום עבודתו (ליסינג בלע"ז), שאז אינו חושש לנסוע בדרכים המשובשות ולהחנות רכבו גם במדבריות המסוכנות, מקום שגייסות של בדואים מסתובבים בהם בטנדערי סובארו צהובים. מי שלא ראה את מגרש החול שסביבות המחנה ביום ההתייצבות, לא ראה חניון רכבי ליסינג מימיו.

5. אין להתייצב טרם חלוף ג' שעות זמניות משעת ההתייצבות הנקובה, ומי שעושה כן יושב בדד פתח המחנה כחום היום. הנכנס למחנה לאחר י"ב חודש ורואה ג' דברים אלה, יברך "ברוך שחלק מחכמתו לרס"ריו": שלט "המחנה הוא ביתך", מראָה מהוהה שכתובת "חייל שפר הופעתך" בצידה, ובטונדה מצובעת בשני משולשין צבעוניין. הפוסק מהליכתו ואומר: מה נאה אילן זה, מכריחו הרס"ר לצבע את אותו אילן בסיד לבן.
לטור המלא והמאד מצחיק

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ישר כוח

פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ
משלי יד:טו

~

א. "מעשה ברבי סמכממפיי והתנא חמה-ליסט שהיו משיחין דרך המאעאד טרם פת שחרית של דבלת חנק ד'שלשום בערב וחלב שוקו תנובה בנאד פלסטיק. ויאמר רבי סמכממפיי "אלבח-ח-ח-נא כאן משח-ח-ח קודקוח-ח-ח-ח, האם הגלח-ח-ח-ח-ם של אבעיח-ח-ח-ם וח-ח-חונה כבר בגילגול? עח-ח-ח-ח-בור". ויענה לו התנא "קבל אני מקבל אותך במקוטע". ויענה לו רבי סמכממפיי "קבל ח-ח-ח-ח-ח תיצור-ח-ח-ח-ר איתי קשר במשני הפרטי"



ב. ויהי בימים ההם, כאשר יצאו הפראיירים שבבני ישראל מן מחנה האל"ת אל ישימון הקו, ויגיעו את המוצבין ושם קיבלו אותם אחיהם מן הגדוד הקודם בחיוך כשהם מחללים ופוצחין בתופים, פתיחת מכולות ובעודם מרוקנין מחסניותיהן לקופסאת הברזל. ויאמר רבי סרספ משתחרר: "מה לכם כי תבדקון המא"גים בעמדות כי אחיהם כבר מנה את השרשרות בברוסים ולא יחסר כדור ולא שרוך נעל הקושר את הקנה הרזרבי". ויענה לו העראס-אפ החדש: "הכלב אחיך? וכי מי יתן הדין בפני שוטרי ושופטי החטיבה בעוד 21 יום? נעלה יחדיו לרכב הברזל ומנו נמנה את כלי המלחמה מן השרשירים ועד הא-לפא!". ויענון לו בכעס רבי סרספ ואחיו עימדו, רבי מט"ק שעשה את שלו: "יען כי אחינו מחרבן דם, נעלו נעלה ואינשאללה שיתפרון אותכם בהחלפה הבאה, כה אמר סמח"ט צבאות שעשה איתי צמ"פ והוא מין המן מניאקים הגדולים". ויפרדו בנאחס, ויחתמון אחרי עיכובין רבים, וירדון הנטחנים של ה"ישן" מן העמדות והסיורין, ויעלון לגדוד ויזדכון ויחליפון אי מיילין ויבטיחון הפעם לפתוח חשבון פלוגתי בפיקסא".



ג. אמר האמורא אלישע החפרן: "מה לנו כי מזון הבא לפינו בסעודת שישי בערב חרא הוא" ויוסיף ויגיד כהנה וכהנה תיאורים, ויקלל את החמין של שבת ואת הסלט... "על שום מה מכנים זאת סלט? שהרי פה ושם ימצא בו הדקדקן עגבנית, וכולכולו מלפלפונין? מה לנו הפלוגה כי נטחנין אנו שמונה-שמונה, ולא ימצא המבשל שימלא את בטננו בחמין וגם טעים?". וירם רבי ממפיי את ראשו ויאמר "מה לך כי מלין אתה? וכי לא באה לאוזניך דבר השמועה כי בחרמ"שין התברואה נעלון את המטבח? וכי אין טבחין במילואין, וגם רבי מג"ד אוכל באלונית, ומה לך כי תתנבא עלינו רעות וגם הטבחין מה יש לנו ימשך למקום אחר?". ויענה לו האמורא: "על המבושים שלי מה יש ומה אין, ואם אין טבח, שלא יקראו למילואים!". ויענו לו המסובין: "מה לך כי תחפור לנו במוח! הסב עצמך בשלום לסעודה, וגם אסיר תודה תהיה על שום שאתה פטרול, ולא סועד מדי בוקר ובוקרו את אדמת הארץ המורמת לשמיים בידי רכב הברזל של הטשטשת ומאזין לדבר הרב-סעיד מן הגששין המספר בסיפורי הכנעני היושב בביר אל מכסור ושיבלי ולא נותן לאחיך להתעפצן".



ד. ובימים ההן בא לארץ שר הקישור והגיוס, ושם בפי רבי ממפיי את הדברים הבאים: "שימעו בני ישראל הפאיירין: האנשים אשר יעשון כל הקו יקבלו 4 בתלושין, ועוד צמד ימים כפיצול". ויענו לו עם הארץ "ומה לנו כי נבין מה פיצול ומה זה שמיצול" ויענה רבי ממפיי "האמינון לרבכם כי גם הוא כבר לא ממש מבין מה רוצה מאיתנו השר". ויענו עם הארץ "נקבל דבר אחינו בסבבה, אולם התבדוק את דבר השר? וגם האם יבדוק רבי ממפיי מה פשר דבר השמועה מארץ רחוקה על מענקין הניתנין לבני ישראל העובדין אדמת שביל הטשטוש כהנה וכהנה ימים"?. ויאמר רבי ממפיי "נעשה ונשמע". ויהי מקץ שנתיים ימין, ויקבלו עם הארץ מכתבין ובהם נרשם בלשון זאת "מענקין – 2200 ₪; מס הכנסה: 1000 ₪". ויאמרו לאשה "כוסססאומו".



ה. והיה בימי האל"ת ויעלון הפלוגה אל מטווח האיפוס. ותבואנה בנות הארץ יעלות חן, ויאפסון עשרה אנשים, יום ולילה, בעשרין שעות. ויצאון בשעה השביעית המקצה הראשון את המסילה, ויבואו רבי רספ ורבי סרספ, ובני הארץ השבין מרענון נהיגה, ויפרסון פריסה גדולה של כל טוב הארץ, של שנות השבעין. ויסעדו עם הארץ את לבם בפרילין אננס שלא ראו עשרין שנים, ובשוקולד למריחה וימלאו כרסם בביצים קשות. ויאמר התלמיד החכם לאחיו "וכי יש סיכוי שצב"א השמיים והארץ ילמדון יעלות חן לנהל מטווח איפוס ביעלות". ויענה לו אחיו "וכי בכורו של אחיך לא יעבור אותו הדבר כשיגיע לפרקו ולמילואין?". ויענה לו אחיו "אין מצב שהבן שלי יעשה מילואין". וימצצו מן השוקו ויקחון עוד אחד. ויגד פתאום התלמיד לרבי סרספ: "המצוי בארץ נייר טואלט? כי השוקו עשה לי כאב בטן". וילך לשיחים.

.

אדיר!

שכוייח.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

גדול! קבל ימ"מ אחד מתנה

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ענק!
תודה לשניכם. הצחקתם אותי מאד!

"ויאסף הדור ההוא אל אבותיו בני הארבעים, וידלג הגדוד על כשתיים קווים בגרף וויטיב חוק המילואים החדש עם עם הארץ. וביום ההוא נאספו לבא"פ רבים מבני התשחורת אשר לא ידעו חומת מגן או רפיח ים. ואיש תם וישר ימצא ביום ההוא בארץ – אמיר שרוני שמו, ופרוקטולוגין פרנסתו והוא יושב ושופט תחת העם בבית חולים העמק. ויקראון לו למילואין, וידע, ויעלה על מדיו ויקבל דרגות ייצוג. ויציגון אותו באודיטוריומין בפני הגדוד, ויכנוהו מאותו היום "הדוקטור". ויעשו לו כבוד, ויקבל רכב ברזל, וייצוותין לו לא שמונה, לא תשעה, לא עשרה אלא אחד עשר מן החובשין והיו אלה סובבין אותו יומם וליל בכל אשר ילך, והמה נכנסין אל חדר האוכל שבמוצבין ומכריזין "היש שניצל לדוקטור", או "דוקטור עבדך ישיג לך מן האבטיחין". ובארץ יצא שמו כ"תאג"ד" והמהדירין היו אומרים "חפ"ק תאג"ד" – ויחפקו, ויתאגדו את עם הארץ מן היום קמים בארבע בבוקר לעבוד את פסל הציפור, ועד השעה האחת אחר חצות טרם שוכבם לישון. ויראה הדוקטור כי טוב המילואים בעיניו, וישמח וינוח כפי שלא נח מאז הפסיכומטרי.



וביום העשירי לצאת בני ישראל מן הבא"פ לקו, ויצא הנער אורי, והוא בן תשעה שנים וירח אחד, מן המאזדה של אביו, וילך לחלקת השדה, וירם אבן. ויבוא אליו רמש השדה, מה קוראים הערסין "עקרבוט", ויך את הנער בידו. ויבכה, ויזעק, אבל לא כמו שהרימה זעקתה לשמיים אמו. וישמע הקצין אשר בסיור, וירם משני לחבר חם-א-ליסט, ויזעק זה במכשיר, ותעלה שוועת עם הארץ שבפלוגה לגדוד, ויצא הדוקטור אל רכב הברזל, ויטול עמו שבע מאת החובשין המובחרין, ויצא את מקום האירוע. ויאספו למקום סיורין ארבעה, ואמבולסין שלושה והתאג"ד. ויראה הדוקטור את הנער כי טוב הוא ורק בהיסטריה, ויאמר לאמו "מה לך כי תבכי, יען יהיה הנער בסדר ורק שימו קרח". וירגעון בני ישראל האזרחים ועם הארץ, ויאמרון "אין כמו צה"ל" וילכון איש לדרכו. ויחזרון אמבולנסין ליישובין, והתאג"דין לקפה בתחנת הדלק והסיורין למשימות.



ובא יום המחרת ויתכנסון קציני העם, והדוקטור, וחפ"קין של רבי ממפיי ורבי סמכממפיי – איש איש כשלושה נערים אתו. ויעלון לגדוד, ויתכנסון ליישיבת סיכום אירוע. וישבון סביב השולחן, וידונו וידברו בשבח האירוע. ויאמר רבי ממפיי ו': "מה לנו כי נמהר לאירוע ההכשה בא יען כי האביר ביום טיפול". ויענה רבי מג"ד כי טובה ההערה בעיניו, אולם אין מה לעשות וגם רבי מח"ט אזלה ידו. וידונו באירוע שעות ארבע, ויסטלבטון נערי החפ"קים, ויבזבזון שקלים רבים על מכונת הפחיות, ותושבת הגזרה כמעט, יען כי התכנסון גדולי העם לדון באירוע של הנער.



ובא העקרבוט ויאמר "מה להם לערבין כי משקיעין המה כסף רב במלחמה בבני ישראל. ומה להם כי יתאמצו, יען כי עקרבוט אחד מספיק"

"ויהי לאחר יומיים מצאת בני ישראל מן הבא"פ, וטוב לבני ישראל ואיש איש יושבים על מקום חנייתו, ומעל גזייתו, ויחפפון וילמדון הגזרה וידעון איפה כיף ואיפה לא. ויאמר גפרורון לרבי מט"ק בן צעיר: "הנעלה לבקר התצפיתניות?" ויאמר לו רבי "שלילי יען כי מן המשואה יידעון כל עם הארץ מיקומינו, והקצינים והמלך מיקומו של רבי". ויענו לו הגפרורין: "הצעיר אחינו? הכך זה במילואין וגם רבי ממפיי בהיותו מממם צעיר היה עושה כדברים האלה". ויענה רבי מט"ק "ומה לנו כי עלו נעלה, והבנות לא טובות מראה הן, ומה כי נציקן ונתעלק עליהן, ועבדכם כוח אין לו לשמוע דיבורין של נערות כמו "מה לו לדודי החבר של אחותך כי אין הוא מתקשר אלי כבר יומיים, יען כי אני זורקת את הנער, ונמאס-נמאס-נמאס לאחותך, וגם לו הקצינה לא תעניק לי מן דגרת הסמלים דופקת עריקות אמתך. וכיצד זה טטוס אחותך לארץ תאילנד? הדרך רבת בני עמון טובה הדרך? יען כי שישישם ושתיים דולארין תחסוך אחותך". ויציקון לו הגפרורים, וישבר ויאמר לאמורא דימיטרי העגלון "יאללה לתצפיתניות". ויעלון לתצפית, והנה עוד 2 סיורין חונים שם ומאווררין את נפשם. וישבון בתצפית, ויכינו קפה, וימרחון שוקולד על פת ערבית ויפתחון בשיחה על התצפיתניות. ויהי אחת התצפיתניות טובת מראה היא, וישאלון אותה "החבר יש לאחותינו". ותענה באינפוף "משהו כזה, אפשר להגיד". והשתיים האחרון כונפות המה, או יותר נכון אחת ממש כונפה והשניה ככה ככה. וימצון הגפרורים את הזמן, ויצאון לאוויר וישקיפון אל הלילה, וידסקסון במסכת הלכות הייטקין, וידברון שעה אודות סטאראפין והמעבד החדש של אינטל. ובאה שעה, ויעלה מן הלילה קולו של רבי ממפיי ויזעק "סיור 98 מיקומך?" ויענה לו רבי מט"ק "מיקומי בתצפית". ויזעק רבי ממפיי לסיור 102 "מיקומך?" ויענה לו האחרון "מ"ג קצרים מהתצפית, מגמת תנועה". ויצעק רבי ממפיי לסיור השלישי "מיקומך?". ויתחכמה לו רבי מט"ק וענה לו "סיור מיקומי נ.ג 503!". ויקם רבי ממפיי, והוא מן חכמי קדם, ויעלה על העניין, ויזחק בקול גדול על הסיורין "החפ"ש אחיכם רבי ממפיי? הלא יודע אנוכי כי נ.ג 503, התצפית ומ"ג קצרים מהתצפית אחד המה? חיזרון למשימות!". ויתפזרון הסיורים, וימצאון מקום אחר להתכנס בו". ותשקוט הגזרה כל הלילה ההוא.

.

יאללה, מי לוקח יוזמה ומאגד הכל לחוברת?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

פשוט מצויין!

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

LLLLLLLLLLike!
(סתם, אין לי פרצוף-ספר, אבל אם היה לי, הייתי עושה Like )

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

שמע, אתה פשוט גאון! שריד אחרון לתקופת הגאונים אפילו כנראה...

אני מקווה בעתיד לקרוא אודות מאורעות בני המילואין עת נאלצו לפקוד נחלת אפנסאין

איזה קטע, החלק עם הולת"ם השחררנית נאמר במקור על הסנהדרין במקרה שהייתה גוזרת מיתת בית דין. היו אומרים שאפילו סנהדרין שגזרה מיתה אחת ב-70 שנה היא סנהדרין ממיתה או רצחנית או משהו בסגנון... אם אני לא טועה המקור הוא ממשנה תורה של הרמב"ם.

טוב לראות שנשאר עוד משהו ממבוא למשפט עברי

ויהי היום, והחליט עבדכם הנאמן כי, כמאמר רבנן - "מצא אישה, מצא טוב".

ומתוך שרצה ליתן זמנו בידו טרם הכלולות, פנה המסכן ליחידתו, וידבר את המשקי"ת אשר תקשר בין שוכני מרום למתפלשי עפר, ויבקש ממנה כי תתחשב בתוכניותיו המוזרות, ולא תזמנו לשרת את ארץ אבותינו באותו שבוע.
לא עבר זמן, ויצאה בת קול במעטפה חומה עם חותמת משולשת, ובה זימון ליום הילולה במדי צבאנו, ותאריך יום זה כתאריך יום הכלולות. ולא די בכך, היה זה גם יום שישי טרם צאת שבת המלכה, יום בו אין צדיקי הדור נוהגין לגייס את עפר הארץ לשירות.
ויפנה המסכן למשקי"ת הקישור, ותענהו כי אם נתקבל צו מלכות, מחובתו לקיימו, ויפנה לממונה עליה, ויפרוש טענתו כי יום כלולותיו הוא זה, וגם יום שישי בשבת. ותחזור אליו הממונה ותעננו : "אופס, טעות". ותשלח אליו ביטול צו ולצידו פתק מזל טוב, ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
ויתר דברי צו המילואים (והצו עצמו) הרי הם חקוקים לדראון עולם בעמוד הראשון של אלבום החתונה.

I think, therefore I am. I think

לפי הספירה שלי יש כאן 42 הקשרים לפסוקים/מאמרים וכו' הקשורים למקורות, דהיינו מ"ב בגימטריה, שזה כנראה "מילואים בכיף" או "מילואימניק בלאי" או בכלל "באנו למילואים".