שלום.
האם ישנה רשימה מלאה או חלקית של טייסים ישראלים שהשתמשו בכיסאות מפלט?
ראיונות עימם אולי,סיפורים..תודה.

יש סיפורים רבים שהופיעו במהלך השנים במקורות שונים, בעיקר בבטעון חיל האוויר.

רשימה שלמה של נטישות אינה זמינה כפרסום בלמ"ס, ולא בכדי - יש בה כדי למסור מידע שלם על כלל הנטישות בחיל האוויר בתקופה נתונה - כולל תאונות ופעילויות מבצעיות. אני מציע, לא להתחיל ולהרכיב כאן רשימה שכזו.

באחד מבטאוני חיל האוויר סופר על חבילה של עניבות מרטין בקר, יצרן כסאות מפלט, שהועברה לחיל האוויר, על מנת שתוענק עניבה לכל טייס שנטש. לאחר הענקת עניבה אחת, הוחלט לא לחלק אחרות, על מנת שלא לאפשר זךיגה של המידע המדויק אודות נטישות בחיל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טל ענבר באחד מבטאוני חיל האוויר סופר על חבילה של עניבות מרטין בקר, יצרן כסאות מפלט, שהועברה לחיל האוויר, על מנת שתוענק עניבה לכל טייס שנטש. לאחר הענקת עניבה אחת, הוחלט לא לחלק אחרות, על מנת שלא לאפשר זךיגה של המידע המדויק אודות נטישות בחיל.

http://www.martin-baker.com/Ejection-Tie-Club.aspx

חיל האוויר מפרסם כל נטישה מזה בערך 15 שנה, אני חושש.
אם אני זוכר נכון, צחי דיבר על זה בעבר.

מה שהחיל לא מספר זה מה קרה למטוס (נמחה/שופץ/תוקן..), ובצדק.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

חפש באתר ח"א את הכתבה "חרדת נטישה".

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...455&docID=18582
וגם
http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...561&docID=24240
ואחרון:
http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...171&docID=21467

פעם קראתי כתבה בבטאון (או אולי בספר אודות ח"א) ובה נכתב כי חברת מרטין בייקר (אולי אחרת) שלחה ארגז עם עניבות (או סיכות) ובקשה שכל טייס שינטוש את מטוסו, המצוייד בכיסא מפלט של החברה, יקבל עניבה מטעמה.

באותם ימים גם פרסמה החברה מודעות ובהן נראו דמויות אנשים - דמות לכל טייס שנטש בהצלחה את מטוסו בעזרת מושבי המפלט של החברה.

מישהו בח"א עשה חושבים, והוציא הוראה שלא להעניק עניבות - על מנת שלא יווצר מצב שבו מבוצעת הזמנה לעניבות נוספות - הזמנה שתסגיר את כמות הנטישות שבוצעה בחיל...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

בספר "חליפת לחץ" יש כמה סיפורי נטישה.

במהלך שנות ה-90 הופיעה בביטאון חיל האוויר כתבה על טייס פאנטום שנטש בעת גיחת צילום מעל מצרים במהלך מלחמת ההתשה או לאחר מלחמת יום כיפור.
המיוחד בנטישה שלו היא שפרופיל הגיחה כלל טיסה בתקרת הגובה של הפאנטום (68,000 רגל אאל"ט)והטייס נאלץ ללבוש חליפה מיוחדת כמו זו של טייסי ה-U2 (אני חושב שבטיסה הזאת לא היה נווט או שהוא נהרג מפגיעת ה-SA2).
לא זוכר יותר מזה מהכתבה חוץ מזה שהוא תיאר בפורטרוט את פציעות שנגרמו לו כתוצאה מהנטישה.

הנווט עופר צידון ז"ל נהרג. פרטים ב"חליפת לחץ"

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

הטייס- גדעון שפר.
http://www.iaf.org.il/Templates/Fli...4&docType=EVENT

בלי קשר, הטייס הראשון שנטש באמצעות כיסא מפלט היה בני פלד במבצע קדש.

שאלה קטנה... שמעתי פעם לא זוכר ממי שנטישת מטוס זה לא הדבר הכי בטוח בעולם... זתומרת שמהמהירת של המטוס או מהגובה או מאין-לי-מושג-מה הטייס יכול פשוט להתפרק באוויר.. זה נכון?

טייס לא יכול "להתפרק באויר" - הוא כן יכול להיפצע משברים, מהדף ההפלטה (בתוך הקוקפיט מדובר בכמעט-פיצוץ), ומתקלות שונות ומשונות. לא חסרים סיפורים על טייסים שאיבדו את ההכרה למספר רגעים או שנכנסו להלם בגלל ההפלטה. חלק מהטייסים סיפרו שלאחר פתיחת המצנח גילו שחלקי ציוד אישי (מכשיר קשר, אקדח, קסדה) נקרעו או נתלשו במהלך הפליטה.

סוג של הלם לא-קטלני שטייסים נוטשים הזכירו הוא עצם עובדת הנטישה. חלקם דיברו על סוג של עלבון או אכזבה, מכך שעד לפני רגע היו "אדוני השמיים" ועכשיו כל מה שמחזיק אותם באויר זה לא כוח הסילון אלא חוזק מיתרי המצנח.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אולי לא להתפרק אבל בהחלט יכול לפרוק כתפיים וברכיים.
אני זוכר שקראתי על הכסאות המוקדמים ושם סופר על פציעות כאלו.
במעומעם אני זוכר משהו על טייס ישראלי שנטש מעל מצריים ופרק את שתי הברכיים ממכת הרוח.

ועוד יותר במעומעם אני זוכר סיפור שאבי סיפר לי על טייס ישראלי שנטש כשהוא יושב עם הרגליים על הכיסא משום שהיו סיפורים (אמיתיים או לא) על קטיעות רגליים בנטישה.

אינני זוכר באיזה אירוע מדובר אבל בשנות ה 90 צוות F15 דו מושבי נאלץ לנטוש את המטוס, האירוע עלה לכותרות בין השאר משום שבעת הנטישה הנווט נכווה בפניו מהכדורים הפירוטכניים של כסא המפלט של הטייס.
בבדיקה שנערכה לאחר מכן התברר שהצוות שהיה אחראי על התקנת הכסא לא עשה זאת נכון עקב אי הבנת ההוראות שנכתבו באנגלית.

אני זוכר את המקרה משום שהכותרת בעיתון דיברה על כך שחיל האוויר פתח קורסים לשיפור האנגלית לאנשי קבע במקצועות מסויימים עקב האירוע הנ"ל.

מישהו מכיר את האירוע המדובר?

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

התאונה של כפיר ויובל במטוס 137, בינואר 1997. שתי התאונות האחרות (לב/ויונטה ה-965, קולטון/מנור ב-142) נגמרו לצערנו באובדן מלא של הצוותים טרם נטישה.

מתוך אתר ח"א:
סרן (מיל') כפיר, בן 28, לא התלבט יותר מדי לפני שנטש את מטוס ה-F-15 שלו, מהסיבה הפשוטה שהוא בעצם לא נטש. כפיר הונטש על-ידי סרן יובל, הנווט שישב מאחוריו. בינואר האחרון, במהלך אימוני קרב-אוויר זוגות מול טייסת F-16, נכנס המטוס של כפיר ויובל לסחרור שטוח בגובה 12 אלף רגל והחל לצנוח. לפי נהלי חיל-האוויר, צריך לנטוש מטוס שנמצא במצב של סחרור בגובה 6,000 רגל. כשהגיע המטוס לגובה הזה, משך יובל בידית ההפלטה וזו שיחררה אוטומטית גם את הכיסא של כפיר, שעדיין ניסה לייצב את המטוס.
"בשניות הראשונות מאוד כעסתי", אומר כפיר. "חשבתי שאנחנו לא צריכים לנטוש. הייתי עסוק בתוך הקוקפיט, ופתאום מצאתי את עצמי על מצנח. שאגתי על יובל: 'זה אתה?', הוא ענה לי שכן, וצעקתי: 'שיט, כבר היינו בחוץ!'. אבל תוך כמה שניות, עבר לי הכעס. אחרי שנחתנו רצתי ליובל, נתתי לו נשיקה, אמרתי לו שהוא עשה מה שהיה צריך לעשות, וזהו. אני חושב שנחסכה ממני תחושה מאוד קשה של התלבטות אם לנטוש או לא". השניות האחרונות בקוקפיט עברו על יובל וכפיר באופן שונה, בהתחשב בעובדה שישבו באותו מטוס. "הרגשתי כאילו אני מסתכל על עצמי מבחוץ", מספר יובל, הנווט. "כאילו זה לא אני יושב שם, אלא מישהו אחר. אני זוכר שעברה לי בראש המחשבה: 'זהו, החיים נגמרו'. בעיקר הרגשתי כך ברגע שהחלטתי למשוך את הידית. זו לא החלטה קלה: מצד אחד, הסחרור שאתה נמצא בו מפחיד, ומצד שני גם הנטישה עצמה מפחידה, אז הלכתי לפי מה שלימדו אותי, והחלטתי לנטוש".
"הרעש ששמעתי הכי חזק היה את כולם צורחים לנו מבחוץ לנטוש", מספר כפיר, הטייס. "אלה היו צרחות אימה, כאילו שוחטים אותם. היה רגע שפשוט הפסקתי להקשיב להם כדי שאוכל להתרכז בעבודה, וגם את יובל שצעק לי שאנחנו צריכים לנטוש כבר לא שמעתי. מה שעבר לי בראש היה מין אינסטינקט, שאני נורא רוצה לצאת מהמצב הזה, אבל אני לא רוצה לנטוש, אלא להוציא את המטוס בשלום. זה חלק מביצוע המשימה שלי כטייס, לחזור בריא ושלם עם המטוס. עלתה בי גם מחשבה על כל יקירי. הבנתי שאולי אני הולך למות, אבל לא בדיוק חשבתי על זה. האדרנלין זרם בצורה שלא הכרתי, ולמרות ההכרה שיכול להיות שאני הולך למות, התחושה לא היתה תחושת פחד רגילה, אלא יותר תחושה חדשה ומוזרה".
המטוס של כפיר ויובל התרסק סמוך לקיבוץ רביבים, וחלקים ממנו חדרו לאחד החדרים בקיבוץ, שלמרבה המזל היה ריק באותה שעה. יובל וכפיר, לעומת זאת, נחתו בחוות היענים של הקיבוץ. לאחר זמן קצר פונו לבית-החולים, לבדיקות. כפיר שוחרר לביתו עוד באותו יום, ויובל נשאר שם למעקב למשך הלילה, לאחר שבדמו נמצאה כמות גדולה של כדוריות לבנות

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ההפלטה מבוצעת ע"י מעין "קפצונים" אשר בהתפוצצותם הם משחררים גאזים דרך צינוריות מתכת
דקות המכונות "פתילים". לחץ הגאזים מפוצץ את הקפצון הבא בשרשרת הדטונציה.
מספיק שיש כדור פגום או צינורית מעוכה כדי לנתק את התהליך (ומדובר בחלקיקי שניה...).
מה שקרה במקרה שצויין הוא ש-"קפצון" כזה הורכב הפוך, כנראה בשל טעות בהוראות (לא בטוח שמדובר באי הבנת הנקרא). בגלל שהוא הורכב הפוך הוא לא הפועל וקטע את השרשרת.
למרבה המזל יש גיבויים רבים במערכות האלה, כך שלבסוף בוצעה נטישה.

הוא הורכב הפוך בגלל עבודה על פי תושב"ע, ולא על פי הספרות. מי שהרכיב היה נגד בכיר.
אגב, במערכות הפלטה דרושות שלוש חתימות: מבצע, בודק ובודק בכיר.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

זה מדובר על F-16, בכיסא הנווט הורכב כדור פירוכטני הפוך, באופן שלמעשה שבר את השרשרת הפירוטכנית האוטומטית.
הטייס משך בידית הנטישה שלו, החופה עפה, הכיסא האחורי לא תפקד (הנווט אמור לצאת ראשון), הכסא הקדמי עף החוצה ושרף בדרך את הנווט (שעבר מתחת לרשף).
הנווט חישב את השניות למותו (על פי דבריו, ואני נוטה להאמין לו), אבל החליט למשוך את הידית שלו - כך הופעלה השרשרת הפירוטכנית בכיסא שלו, וגם הוא נטש.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד טייס לא יכול "להתפרק באויר" - הוא כן יכול להיפצע משברים, מהדף ההפלטה (בתוך הקוקפיט מדובר בכמעט-פיצוץ), ומתקלות שונות ומשונות.

שלא לדבר על כאלה שאיבדו את חייהם בנטישה, למרות שהיציאה מהמטוס היתה טכנית מוצלחת - רם קולר ז"ל (נטש בשלום, מצנח נר), ראלי אורנן ז"ל (שבירת מפרקת מחיבור פרוביזורי של הקסדה), עמוס אלרואי ז"ל, עמירם קלייכמן ז"ל ובני וולפסון ז"ל - לכולם המצנח לא נפתח.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

א. טייסים שנטשו וצנחו בבטחה יכולים, תיאורטית, להשתייך לאגודה החצי היתולית "מועדון הזחל" (על שם הזחל של תולעת המשי, החומר שממנו הוכנו המצנחים הראשונים).

ב. רשימה לא מוסמכת וייתכן שלגמרי לא מדויקת נמצאת בכתובת הזאת:
http://www.ejection-history.org.uk/...ntry/Israel.htm
אני חושב שאי אפשר לסמוך על האתר הזה במאה אחוז, כי הוא כולל כל מיני הפלות-לכאורה פנטסטיות על ידי חיל האוויר המצרי. לשיקולך..

הדוד רמי הרפז פלט עם אייל אחיקר מפאנטום ב1970, לא מופיע שם ברשימה

רשימה חלקית:


סרן ג'
תא"ל י'
סגן ב'
סגן א'
סרן י'
תא"ל ב'
רס"ן כ'

אנא ראו באתר הבא:http://www.ejection-history.org.uk/...untry/Israel.ht

האתר "מרחב אוירי" http://www.merchav-aviri.org/pages

יש שם טעויות ומידע לא קשור. אלוהים יודע למה מכניסים את התאונה של ירמי קידר במיראז' 55 - הוא לא נטש אלא פשוט עף מהמושב, לא הייתה הפעלה של הכסא.

גם כל התאונות של הבז, עד התאונה (אני חושב) של כפיר ויובל ב-142, היו עם הכסאות הישנים. יכול להיות שאם לא היו מחליפים את ה-ACES II במרטין בייקר ישן יותר (כמו של הקורנס) חלק מהאנשים (יפתח מור ז"ל ?) היו ניצלים. מזל שאחרי זה החזירו את המקורי.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אתה יכול להרחיב לגבי החלפה של כסאות המפלט בבזים?
אני לא מתיימר להיות מבין גדול אבל לא ראיתי עדיין תמונה של בז עם מרטין בייקר Mk.7 במקום ACESII וזה מאוד מסקרן.

טייס בז ותיק סיפר לי שכשהבזים הגיעו לארץ, החליפו את הכסאות שלהם לכסאות כמו של קורנסים, בשם אחידות המערך. רק לאחר כמה שנות שירות טובות (ואחרי איבוד חיים) הוחלפו הכסאות ל-ACESII המקוריים.
בכל מקרה, אם יבוא לפה knight1, הוא בטח יודע מדויק יותר.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

היה על זה לפחות דיון אחד בפורום, ולדעתי שניים.
האירוניה היא שגם אחרי החזרה ל-ACES II הסתיימה נטישה אחת במוות של הטייס, כי הקסדה שלו - בעלת הדור הקודם של התק"ע - היתה מחוברת למטוס ללא מחבר ניתוק מהיר. זה נחשב אירוע מכונן בנושא הזה, אגב.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אנד תק"ע איז?...

תצוגת קסדה עילית- מראה את כל נתוני הטיסה החיוניים על משקף קסדת הטייס.

לעולם אשא דגלך בגאווה

כולל כוונת קסדה - משם הכל התחיל אם אינני טועה (אני לא בטוח בכך, אבל האמצעי ההוא - יכול להיות שכינויו עדיין מסווג - היה בעיקר כוונת קסדה).

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

והכבל המחבר אותו מספיק חזק בכדי לשבור לאדם בוגר את המפרקת???

ודאי.
עצם התנועה של הראש כלפי מטה ברגע הנטישה, בעוצמה שבה הכיסא עף החוצה מספיקה כדי לגרום לכאבים רציניים (הטייס האחרון בחה"א שנטש סבל מכאבי צוואר חזקים עקב תנוחת הראש שלו בשעת הנטישה), הוספה של כבל תגרום מן הסתם למשיכה של הראש כלפי מטה עוד לפני שהכבל יקרע.
העובדה היא שהוא שבר מפרקת בגלל זה, ועל פי רוב בחה"א לא נוטים להמציא מסקנות מעין אלו כשאדם מת..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

והנה כתבה מעניינת ומקורית לשם שינוי ממוסף יום הזכרון של ידיעות אחרונות על איש צוות אוויר שנטש את מטוסו IN THE GOOD OLD WAY... יש פה על הדרך גם את סיפור הניצול היחיד מטנק המרכבה שעלה על מטען בעזה לפני 5 שנים...

בדצמבר 1982, אחרי שהשתחרר מהצבא, נטש רס"ן (מיל') מיקי מטוס כפיר במהלך אימון מעל כביש הערבה. גם לאחר שנקבעו לו מאה אחוזי נכות סירב לוותר על הטיסה. הוא התגייס לצבא שוב, שירת כטייס תובלה והתמנה לחוקר תאונות. מזה תשע שנים הוא משמש כמהנדס טיסה במרכז לניסויי טיסה של חיל-האוויר (מנ"ט). "לפעמים כשאני יושב במושב האחורי, אני עובר לעמדת הטייס ולוקח פיקוד. ניצחתי בקרב האמיתי על החיים ועל המטוס"

http://www.iaf.org.il/613-19805-he/IAF.aspx

חודשיים אחרי השחרור מהצבא, בדצמבר 1982, השתבשו התוכניות. מיקי, אז סרן צעיר במילואים, נקרא לטיסה גורלית בטייסת. "ה-21 בדצמבר היה יום חורפי והיתה לי תחושה מוקדמת שמשהו עומד לקרות", הוא משחזר. "יומיים אחר-כך היה צריך להיות המבחן הראשון שלי כסטודנט למתמטיקה ומדעי-המחשב. התרגשתי מאוד והתקשרתי למיקי, שהיה אז מפקד הטייסת. ניסיתי לשכנע אותו שאשאר בבית באותו יום כדי שאוכל להתכונן למבחן, אבל הוא טען שכל הסטודנטים באים לטיסת האימונים. אפילו אשתי לא הצליחה לשכנע אותו לוותר עלי בטיסה הזו. בסוף התברר שהייתי הסטודנט היחיד שבא.
"לקראת שתיים בצהריים, הרגשתי כאבי ראש איומים", נזכר מיקי. "יהודה, שהיה אז סמ"ט ב' בטייסת, ניסה למצוא לי מחליף לטיסה. ירדנו למבצעים, אבל לא מצאנו שם אף אחד". כשראה שאין מי שיתפוס את מקומו, הציע לטוס בכל זאת. "בגלל שזה היה יום חורפי מאוד והיתה עננות כבדה, חשבו לבטל את הטיסה. ברגע האחרון הוחלט לעלות לאוויר".

במבנה של ארבעה כפירים ביצעו הטייסים אימון תקיפה בחטף. רס"ן (מיל') מיקי היה מספר שתיים במבנה. "טסנו בגובה נמוך ואז היינו אמורים לטפס בבת אחת לגובה מירבי של 12 אלף רגל", הוא מתאר. "הגברתי את המהירות ל-600 קשר. המטרה היתה למשוך לגובה, להיכנס לתקיפה ולנתק מגע מיד לאחר-מכן". פתאום, כשהגיע לגובה מירבי מעל איזור הערבה, הרגיש מיקי רעידות במטוס. "ידעתי שמשהו במנוע אינו כשורה. ביצעתי את כל הבדיקות החיוניות (בד"ח), למרות שכל האינדיקציות הראו שאין לי מנוע. מה שנשאר לי לעשות החל מאותו הרגע, היה לפעול על-פי הכללים מתוך ידיעה שכלום לא יעזור - אני מתרסק. "תיארתי בקשר מה קורה לי בכל רגע נתון", הוא ממשיך. "אמרתי שאני בדרך לנחיתה ברמון וידעתי שאין שום סיכוי שאספיק לנחות שם במצב שבו היה המנוע שלי. בשלב מסוים הודעתי שנתקעו לי ההגאים. לא עיכלתי מה קורה ואז שאל אותי יהודה, סגן מפקד הטייסת, למה אני לא נוטש. הבנתי שלא נותרה לי ברירה אלא לעזוב את המטוס".

רס"ן (מיל') מיקי היה הראשון שביצע נטישה מכיסא-מפלט מסוג "מרטין בייקר 11" - אז מושב חדש בחיל-האוויר. מיקי נפלט דרך חופת המטוס ונפגע. "המכה שקיבלתי מהכיסא חתכה לי את הירך ושברה את העצם, מה שהשאיר את הרגל שלי תלויה על העור בתוך הג'י-סוט". כמה שניות אחר-כך נפתח המצנח ומיקי נכנס להלם. "ראיתי חושך בעיניים והרגשתי כאבי תופת".

המטוס ביצע בינתיים פנייה חדה ופגע בעמוד חשמל ליד עין-יהב. הוא התרסק אל דופן ההר ושיתק את אספקת החשמל באיזור. "כולם יצאו מהבתים לראות מה האירוע שבגללו נותק החשמל באיזור. יש לי חברים במושב עין-יהב הסמוך ששמעו על האירוע ולא שיערו שזה מישהו מוכר להם".

כשהפנטום של סרן גדעון שפר נפגע מטילי נ"מ, הוא נאלץ לנטוש בגובה מטורף של 14.6 ק"מ – תנאי נטישה שאיש לא שרד לפניו. העצמות שלו נשברו, ידיו היו תלויות לצד גופו בלי שיוכל להזיזן, ובמשך חמש דקות הוא נפל במהירות וללא מנצח לעבר אדמת מצרים. כשהמצנח נפתח לבסוף עמד בפניו אתגר לא פחות נוסף: החיילים המצרים שחיכו לו על האדמה. סיפור שכל ישראלי צריך להכיר

http://www.mako.co.il/pzm-magazine/...1c5bbe41006.htm