למרות המשבר החריף עם ארצות הברית, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעקש לא לשנות את הרכב הקואליציה. בשיחות עם בכירים בליכוד אמר: "לא אוותר על ש"ס ועל ישראל ביתנו". אבל הקואליציה שלו רועדת. שרי העבודה שלום שמחון, אבישי ברוורמן, יצחק הרצוג ובנימין בן-אליעזר מבהירים כי אם לא יימצא פתרון מדיני אמיתי לא יהיה מנוס מפרישה מהקואליציה.

השרים קוראים לנתניהו להוציא את ישראל ביתנו ואת ש"ס ולצרף את קדימה. "נוכח המשבר עם ארצות הברית ומצבה המידרדר של ישראל בזירה הבינלאומית, על נתניהו להוכיח שפניה של הממשלה לתהליך מדיני ואין מנוס מצירופה של קדימה", אמר ברוורמן.

בן אליעזר התראיין אתמול (שבת) בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ השני ואף הוא נשמע נחרץ. "הבעיה של נתניהו היא בתוך הממשלה", אמר. "הוא חייב להביא לכך שקדימה תיכנס לממשלה".

מיד לאחר פסח יתקיים בעבודה דיון מדיני שבו עשוי ליפול הפור: רוב חברי הסיעה בעד פרישה מהממשלה אם לא יהיה שינוי בהרכב הקואליציוני. התומכים בצירופה של קדימה קיבלו גיבוי מהנשיא שמעון פרס. שלשום, במסיבת יום ההולדת של דליה רבין, מתח פרס ביקורת על נתניהו ואמר: "הלב שלי נצבט כמו של רבים, איך ראש הממשלה שלנו התקבל בוושינגטון. לא יכולתי שלא לחשוב על ימים אחרים בהם התקבל רבין כראש ממשלה". גורמים מדיניים אומרים כי פרס פועל מאחורי הקלעים למען ממשלה עם קדימה והעבודה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/087/440.html

-----------------------------
S e g m a n y

את החשבון על הטקסים של פרס ורבין בוושינגטון הגישו לנו הפלשתינאים עוד בזמן כהונתו. אני מעדיף את גסות הרוח של אובמה על האוטובוסים המתפוצצים של ימי קלינטון.

כמה טיפשים אפשר להיות במפלגת העבודה?

הם לא הבינו שהם צריכים לבדל את עצמם מ"קדימה"? אם קדימה באופוזיציה הם צריכים להיות בקואליציה וכן להיפך.

מדובר בסוג של התאבדות פוליטית. להיעלם בצילה של קדימה. ההיגיון היחידי של העבודה לתמוך בכניסת קדימה לממשלה, הוא על מנת לפרוש בעתיד הלא רחוק לאופוזיציה ולעמוד בראשה. אבל קשה לי להאמין שבמפלגת העבודה חושבים כל כך רחוק.

לגבי נתניהו, זו תהיה טעות חייו להכניס את קדימה לממשלה. האינטרס המובהק של ליבני הוא להפיל את נתניהו. כאשר הקואליציה תתבסס על קדימה, המפתח לבחירות הבאות יהיה בידיה של ליבני. ברגע שהיא תרצה יהיו בחירות. ולכן גם עדיף אפילו לאבד את מפלגת העבודה מהקואליציה ולצרף את האיחוד הלאומי. כך גם לא ייצטרך להתפשר על אינטרסים בטחוניים ומדיניים של מדינת ישראל רק למען הישארות מפלגת העבודה, והצלת ברק ממורדיו.

נכון... התרגלנו לכך שכל שני וחמישי (אבל תמיד בשלישי) צצה עוד מערכת בחירות לכאורה "מיותרת" אבל הפעם היא נראית לי לגמרי במקום.

מתודלקים מהיין הזול של "28 זה יותר מ 27" חברי קומבינת קדימה יצרו לעצמם אגדה פרטית, או פראפרזה, על מיתוס "הפוטש של 1977" אצל המחנה שעוד שמאלה מהם, ומזה כחודש ששני המחנות האלה (השמאל האופרטוניסטי והשמאל ה"קבוע") מסתובבים מנופחי חזה כאילו שכל נאד של האימפרטור שבוושינגטון שווה 5 מנדטים בקלפי.

הפעם הזאת, יותר מאשר כל הזדמנות מאז 1999, בחירות - כמובן כל עוד ינוהלו נכון מבחינת מסרים ע"י המחנה הלאמוי הישראלי, חייבות להואיל: זו שבירת כלים מוחלטת כאן ועכשיו - אמירה ברורה כי אזרחי ישראל הם שקובעים את הרכב הממשלה ולא אף אחד אחר. החשיבה כאילו אובמה הוא כל יכול היא אשליה: מסובר על נשיא ששקוע עד צוואר בבעיות משל עצמו. ההליכה של ישראל לבחירות - ללא ספק בצל המשבר שחולל אובמה המוסת ע"י סמי אוזורפטורים בפוליטיקה הישראלית - חייבת לחולל הדים וגלים, וגם תשקיט לחלוטין את כל זירת הניתוח אחרי המוות שכמה פנטזיונרים בעולם הערבי והמערבי התחילו לעשות בישראל (שעוד חיה נכון להבוקר).

זו חייבת להיות אמירה ברורה: אזרחי ישראל! אנו קוראים לכם לבוא ולהגיד בקול רם (מנייר, אבל קול אחד, ולא קול האברמוביץ) מה אתם חושבים. שאר העולם: אשטון, עמנואל ושאר לוגמי הקוקטיילים - אתם תעמדו בצד ותחכו לשמוע מה אומר הפיון שבו אתם מתיימרים לשחק.

אם המחנה הלאומי יובס: אז גורל מדינת ישראל ינותב לכוון (שכמובן עבורי נראה אסון) במחיר של כמה מאות מליוני שקלים.

.