בטח שמעתם על הסרט שזכה כמעט בכל הקטגוריות הבאמת נחשבות באוסקר האחרון .
שבוים על ידי Kathryn Bigelow. הייתי חייב לראות אותו, משום מה הוא לא הגיע לארץ בטענה
ש "ראינו יותר מדי סרטים על המלחמה בעיראק ואפגניסטן" (מתוך ראיון עם הבעלים של הסינמה סיטי)

בקיצור, אני מסכים, באמת ראינו יותר מדי סרטים שמנסים להעביר את השהות של הצבא האמריקני בעיראק
בדרך כלל סרטים עם שחקנים מוכרים, תקציבי עתק, והרבה "באזז" .

אבל כשראיתי את הסרט של Kathryn Bigelow, הופתעתי.
הסרט הזה נראה כאילו הוא הופק וצולם בחצר האחורית של הוליווד ובגלל זה אני כל כך אהבתי אותו
אין פה SoundTrack מפוצץ (למען האמת צלילי המוזיקה היחידים שיש בסרט רק הגיחו לקראת הסוף)
אין שחקנים מוכרים (לא לי לפחות) והכי חשוב לא ניסו להרשים, אלה באמת להעביר את הרגשות של החיילים
דרך צילום מעולה, דיאלוגים מעניינים, סצנות מותחות שעוצרות נשימה לרגע.
כשאני רואה סרט מאוד חשוב חיבור עם הדמויות, רק שכאן לא כל כך נשאר מקום לדמויות,
כאילו מישהו בא וצילם באמת חיילים בעיראק. ממליץ ביותר .

Flickr

ומה אם עלילה ?, סיום ? פואנטה?
בסרט הזה אין אחד מהם, סרט סתמי שהסצנת בו מצוצות מהאצבע, אני אישית נלחמתי לסיים אותו מרוב שעמום.

עלילה, סיום, פואנטה? ברוך הבא למציאות. לחיים יש עלילה, סיום, פואנטה?
סרט לא צריך להיות בנוי על פי שבלונה, הוא יכול להיות תיעודי לכאורה, כמו סרט טבע בנשיונל ג'יאוגרפיק.

הסרט לא סתמי בכלל, הוא מציג חיים של יחידת חבלה בעירק, על כל המשתמע מכך. סכסוכים חיצוניים ופנימיים.
לא מתייפייף ומציג איזה סוף בומבסטי או מפתיע, או מסרים אנטי מלחמתיים. אולי זה הקסם של הסרט בעיניי, אין בו
שום יומרות PC שמציפות את הסרטים בזמן האחרון.

ואני תומך בדעת פותח האשכול, לדעתי סרט מצוין שבצדק ניצח את אוואטר בקרב על האוסקר.

מה שעשו כל הסרט זה לנטרל פצצות ולהיות רמבו ואקשן-ג'ונקי. לא היה אמור לזכות בשום מועמדות, בטח
לא בסרט הטוב ביותר. סתם עשו "דווקא" לאוואטר (שאפשר לשפוט אותו אבל אי אפשר להתווכח שהוא הרבה
יותר איכותי ממטען הכאב).

בקיצור, שחיתות. האקדמיה בחרה בסרט עם שחקנים אמיתיים כדי לא לחזק סרט ממוחשב שרובו נעשה בלי
איכות של משחק.

אוואטר היה צריך לנצח, גם כי גרם לצופים בו הנאה מהחלוציות של התלת מימד וגם כי מדובר בטכנולוגיה
חדשה שהביאה את יוצרי הסרט חעבוד עליו 11 שנים. היו צריכים לתת להם קצת קרדיט על המאמץ העילאי.

אווטר מעבר להיותו סרט מרשים ויזואלית לא צריך לקבל את פרס הסרט הטוב אלא האפקטים הטובים.

מטען הכאב נגע בי יותר מאווטר. לא יודע אם מדובר בסרט השנה אולם "חוסר העלילה" שלו הוא לא חיסרון. כמו בסרט הבינוני בופור - shit happens.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

ראיתי את הסרט, אהבתי את הצילומים, הסאונד, בעיקר בסצינה עם הצלף היה מאלף.
אבל זה נראה כאילו הם הגיעו לסוף הסרט, בלי שום דרך לסיים אותו, המציאו מעין מיני עלילה זריזה והלכו הביתה.
סרט טוב, היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

יש 99% שכל מה שרשמתי הוא טעות.

אבל לדעתי לא קרוב אפילו למה שעשו ממנו, בטח לא ראוי לאוסקר על הסרט הטוב ביותר.
לדעתי הוא זכה כי הוא נוטף פטריוטיות אמריקאית, ממש פורט להם על המיתרים הפטריוטיים. כי חוץ מזה העלילה שלו נחמדה, לא מדהימה, רוב הזמן עסוקים רק בפיתוח הדמויות והעומק שלהן כמו בסרטים משעממים אחרים שהונדסו במיוחד לאוסקר (There Will Be Blood כדוגמא קלאסית).
אישית אני הייתי שמח אם District 9 היה זוכה. סרט הרבה יותר מעניין, מקורי ויצירתי.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.