בריטית מבוגרת שלנה במרכז ואשר תטייל ככל הנראה לבדה בשבת הקרובה

[סנט ג'ורג' וכו' - אך על האתר המכוון להיות באנגלית בכדי שתוכל לשרוד]

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

מציע לבקר בכנסייה האנגליקנית ברמלה (בנוסף לכנסייה הפרנציסקנית וסיור באיזור האורטודוקסי ,ליד השוק).*
הייחוד של הכנסייה (שניראשמזכירה צריף של חדר אוכל בקיבוצים ותיקים) הוא בפעילות הציבורית שלה , שעליה "מפקח" האב סמואל- דובר אנגלית רהוטה. טל 0505973274
לדעתי תצא נשכרת

*ואם יהיה זמן ולא חם - גם המסגד הגדול .

http://www.goisrael.com/Tourism_Eng...urch-+jaffa.htm

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/F...ForumId=683&r=1

אתם מוזמנים לדמיין אותה אומרת: 'טאנק יו - איטס רילי סו קיינד וכו'' במבטא בריטי כבד ופנים מחייכות.

והשאלה שאני שואל את עצמי - האם כאשר בריטים אומרים 'לאבלי' במבטא מהוקצע האם הם מתכוונים לומר: 'אתם אחלה ואיזה כיף' או שמא הם מתכוונים לומר 'למה לי לצאת מהמזגן ביום שכזה'.

פרט מעניין שתרמה לי הגברת שהיא כאמור נוצרים אדוקה - הינו שהדרקון שג'ורג' קטל אינו סתם דרקון רודף נסיכות שגרתי אלא בעל משמעויות מעמיקות בתאולוגיה הנוצרית המסמל את השטן.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

יש מצב להוציא ממנה עוד מידע גל ג'ורג' ועל דרקונו? ידוע שהבריטים מאד חיבבו אותו, ובתוקפת המנדט המיסה מיום ג'ורג' שודרה בשידור ישיר ברחבי הממלכה הישר מלוד.

אגב, ישנה טענה שהדרקון הוא אותו דרקון של יפו.

היא בכל אופן עסקה במשמעותיות הדתיות של הדרקון וכלל לא נגעה במיתולוגיה.

***אבוי, בדיעבד הסתבר לי כי הגברת ששלחתי לכנסיה האנגליקנית היא אומנם בריטית כשרה אך קתולית למהדרין... אני מניח שהייתי מלא טאקט וענייני בערך כאילו בדואי מבית המלוכה ההאשמי לסיור שורשים בבית ציוני אמריקה...

אז הנה סיפור עליו. שימו לב: סיפור. אני משוכנע שלא הכל נכון.

במאה השלישית או הרביעית, עת הצבא האימפריאלי של רומא עסק במאמץ לדכא את הקהילות הנוצריות שצצו בכל מקום, היה מפקד זוטר שנשלח להרוג איזו קהילה נוצרית. האיש, שהסתבר שהיה נוצרי בעצמו - סירב, נשפט ונשחט. את גופתו קברו בעיר שממנה הגיעה אמא שלו, היא לוד (דיוספוליס). שמו היה ג'ורג', ובהיותו מרטיר, הוא התקדש.

כמה מאות שנים אחר כך הנצרות כבר שולטת באירופה, יש לה כוח, וכסף, וצבא - אבל כל הקדושים שלה הם נחנחים שבעיקר קראו, כתבו ומתו. החיילים הנוצריים דורשים איזה קדוש שיהיה גבר גבר, וניסו יתנוסס בראש מחניהם. נזכרו בג'ורג' שלנו, שהיה איש צבא, אבל כל פרסומו נבע מכך שהוא סירב פקודה ולא נלחם בכלל. אפילו לא נגד נשים וילדים. אין ברירה, המציאו את הדרקון. למה נראה את הדרקון שיבוא ויגיד שזה לא נכון.

עוד כמה מאות שנים, והצלבנים יוצאים לדרך לגאול את ארץ ישראל. ומי מתנוסס בראש מחניהם? ג'ורג' קוטל הדרקונים! וככה הם מתקרבים ללוד, העיר שבה הוא קבור, ובסופו של דבר בונים בעיר, על קברו של הגיבור הפציפיסט, את הקתדרלה הכי גדולה בא"י. הרי הוא הוליך אותם לכאן.

אחר כך מגיע סלאח א דין, או ביבארס, והורסים את הכנסיה. מהאבנים שלה הם בונים, כמה מטרים ימינה, את המסגד הגדול של לוד. הוא עוד שם. אממה מה - הם לא הורסים את האפסיס. שכולם יראו כמה גדולה היתה הקתדרלה שהם הרסו. והאפסיס הענק הזה עומד לו בנחת, וכל מי שמגיע לארץ, בעיקר הנוצרים, עושה לו כבוד. מי שיודע לצייר - מצייר אותו. מי שיודע לצלם - מצלם. ואלה שרק יודעים לכתוב, כותבים עליו. עד 1870. אז, ב-1870 (התר"ן, לא?) הטורקים מרגישים קצת חובה להחזיר לנוצרים, שהצילו אותם ממוחמד עלי, כמה אתרים קדושים. הנוצרים נורא רוצים את הקתדרלה של ג'ורג' הקדוש בלוד, אבל הם גם רבים ביניהם על מי שיקבל אותה. לגמר מגיעים היוונים אורתודוקסים, שהם בכלל נתינים טורקים ומדברים טורקית מהבית (מה שנקרא - "נוצרים שלנו"), והצרפתים הקתולים, שנהנים מתמיכת האפיפיור ונפוליאון השלישי (טוב, זה קרה שנה שנתיים לפני 1870).

בסוף יש עסקה: היוונים מקבלים את לוד, והצרפתים מקבלים את הקתדרלה היחידה שנותרה פנויה מימי הצלבנים, זו שבאבו-גוש. ואז היוונים, דבר ראשון, הורסים את האפסיס! ובונים כנסיה לא-מי-יודע-מה במקומו. ובשעריה רוכה ג'ורג' הקדוש, חמוש ומזוין, וקוטל דרקון.

ראשית, דומני שגאורגיוס היה ביחידה לאבטחת אישים של הקיסר דיוקלטיאנוס.

שנית, את הכנסיה הראשונה בנו הביזנטים על קברו של גאורגיוס(המכיל, אגב, רק את ראשו. שאר הגוף פוזר ברחבי אירופה). היא נהרסה באמצע המאה ה- 7 על ידי הפרסים. במאה ה-11 בנו הצלבנים כנסית מבצר על חורבות הכנסייה הביזנטית. על תפקודה של הכנסייה כמבצר אפשר ללמוד מהעובדה שהנוצרים שמצאו בה מחסה בנובמבר 1177, גברו על גדודיו של צלאח א-דין שניסו להקיפה ולכבוש את לוד. לאחר כיבוש ירושלים על ידי המוסלמים הורה צלאח א-דין להרוס את הכנסייה (ספטמבר 1191). כנסייה חדשה נבנתה, אך במאה ה-13 הרסו אותה הממלוכים בראשות בייברס, ובנו על שרידי הכנסייה עצמה את מסגד אל עומרי (קיים עד ימינו). הממלוכים השתמשו בשרידי הכנסייה לשיפוץ גשר ג'ינדס. הכנסייה עמדה בחורבנה עד 1871, אז בנתה הכנסייה הרוסית את מבנה הכנסייה הנוכחי על שרידי חלק מהכנסייה הותיקה, בצמוד למסגד. בתקופת העותמנים הוגבה מסגד אל עומרי כך שיתנשא אל מעל הכנסייה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jeeptrip.com/albums/06cj9xv4.jpg]

ואני עומד על דעתי: הכנסיה בלוד היא יוונית אורתודוקסית. לא רוסית.
כמו כן - אין עדויות ממשיות לשימוש באבני הקתדרלה לגשר ג'ינדאס. כל שאנו יודעים הוא שיש שם, בגשר, אבנים עם סימני סיתות צלבניים. יש גרסה מעניינת יותר שאומרת שהגשר הוא בעצם צלבני, וביברס רק שיפץ אותו.
וגם - המסגד לא יכול היה להיבנות על הכנסייה, שכן האפסיס נשאר עומד, כאמו, עוד כמה מאות שנים. ולא בתוך המסגד.

מסכים עם רוב מה שכתבת, פרט לשתי נקודות:
הכנסיה כעת אכן יוונית אורתודוכסית, אך המבנה הנוכחי נבנה על ידי הכנסייה הפרבוסלבית.
המסגד אכן נבנה על הכנסייה (יש בידי סירטוטים, בערב אעלה אותם לכאן) ולא זאת בלבד, אלא ששולבו בו פיסות מהכנסייה העתיקה יותר (מי שנכנס יכול לראות זאת בקלות). לגבי הגשר, אני מכיר את הסברה הזאת, והיא משכנעת למדי.

לגבי בית הכנסת- לא בכדי הוא מבוצר. על כל פנים, דווקא את בית הכנסת שבקצה המשולש פיספסת.

כיון שכבר יש שם מסגד וכנסיה זה לצד זו, מיהרו פרנסיה היהודים של העיר להוסיף לתמונה גם בית כנסת. אלא ש:

א. הוא עוצב, משום מה, דווקא כ"מקדש יווני" עם גמלון ועמודים. למה???????
(אולי כדי שאפשר יהיה להוסיף לתמונה גם עכו"ם?)

ב. הוא הרבה פחות יפה מהשניים האחרים, שגם הם לא מצטיינים ביופים. את המסגד, למשל, שיפצו לאחרונה בטעם רע במיוחד, ועדיין ביהכ"נ הוא הפחות יפה.

ג. בשונה מבתי התפילה האחרים, שעושים מאמץ להיראות כמבני דת ורוחניות, ולהאיר פנים לבא בשעריהם - בית הכנסת מבוצר ומגודר, וממש לא מאיר פנים.

כך נראה המאמץ של העיר הזו ליצור מרכז בין דתי. וכך היא נראית.

את המקורות לעמדתך שהכנסיה המקורית בלוד היתה פרבוסלבית, ושהמסגד עומד על חורבות הכנסיה הצלבנית.

מקורותי שלי:

א. התמונה הקטנה בתגובתי הקודמת. רואים בבירור היכן המסגד, והיכן חורבות הכנסיה הצלבנית. הם לא באותו מקום.

ב. מאמרו של חיים גורן על המוסדות הנוצרים באבו גוש בעת החדשה, קתדרה 62, טבת תשנ"ב, עמודים 86 ו-87. כותב גורן:

"בשנת 1870 הגיע הוואלי של דמשק לירושלים, שהיתה בתחום שיפוטו, על מנת לפגוש את אדם סינקיאביץ', הקונסול הכללי הצרפתי בעיר בשנים 1870 - 1872... ואז יצאו השנים ליפו. דרכם עצרו לבחון מבנה נוסף, שהיה זמן רב סלע-מחלוקת בין היוונים-אורתודוקסים לקתולים. הוויכוח נסב על הזכויות ההיסטוריות על חורבות כנסיית סנט-ג'ורג' בלוד. הקתולים קיוו שמבנה שמקורו ביזנטי יימסר ליונים-אורתודוקסים, ואילו מונומנט צלבני במקורו יוחזר לפיקוח הכנסיה הקתולית. מוס (ארדיכל צרפתי מטעם ממשלת צרפת שהיה אחראי על שיקום כנסיית סנטה אנה - ארד.) נלווה אל הוואלי ואל הקונסול כאיש מקצוע. הוא סקר את החורבות והגיע למסקנה כי:

אם בודקים את נושא הזכויות גרידא, הרי שרק המסגד עצמו צריך להימסר ליוונים, שכן רק הוא עומד בדיוק על החורבות שניתן להוכיח שנבנו ע"י הבנאים העתיקים [הביזאנטים]... אולם... הפקיד נתן ליוונים גם את חורבות המבנים שברור שנבנו בידי נוצרים מערביים במאה הי"ב.

כל מחאותיהם של הקתולים היו ללא הועיל..."

את מכתבו של מוס מצטט גורן מהמקור הצרפתי, שפורסם במגזין ארכיאולוגי ב-1892.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ארדיכל אם בודקים את נושא הזכויות גרידא, הרי שרק המסגד עצמו צריך להימסר ליוונים, שכן רק הוא עומד בדיוק על החורבות שניתן להוכיח שנבנו ע"י הבנאים העתיקים [הביזאנטים]... אולם... הפקיד נתן ליוונים גם את חורבות המבנים שברור שנבנו בידי נוצרים מערביים במאה הי"ב.

נו, אתה בעצמך מביא מקור לכך שהמסגד יושב על חורבות הכנסיה. וכמו שאמרתי- סיור קצר במסגד יראה את חורבות הכנסיה שעוד נמצאות בתוכו. ושבערב, אביא סירטוט. את הוכחתך מהתמונה לא הבנתי.

היו בינינו שתי אי-הסכמות:

הראשונה נוגעת לבוני הכנסיה הקיימת בלוד. הצגתי מסמך שמספר על ארוע שהתרחש ב-1870, והדיווח עליו הוא מ-1892. בארוע זה מדווח אדריכל צרפתי בשם מוס על העובדה שהויכוח מתקיים בין היוונים לבין הקתולים/צרפתים. והוא גם מדווח על כך שהצרפתים הפסידו. אם טענתך נכונה, ובוני הכנסיה היו בכלל רוסים - זה בלי ספק תפנית מפתיעה ולא מוסברת בעלילה שאני מכיר.

השניה היא לגבי המיקום היחסי של הכנסיה הקיימת, המסגד הקיים, הכנסיה הצלבנית והכנסיה הביזאנטית. לטענתי - הכנסיה דהיום יושבת על הכנסיה הצלבנית, בעוד שהמסגד בנוי במקום אחר. לטענתך - המסגד נבנה מעל הכנסיה הצלבנית.

כדי להגן על התזה שלי הבאתי 2 הוכחות (לכאורה). הראשונה - תמונה שצוירה בשנות השישים של המאה התשע-עשרה, ובה רואים את חורבות הכנסיה הצלבנית, ובמרחק שניתן להעריך אותו כ-50 מ', עומד המסגד. כלומר - הם ממש לא באותו מקום.

השניה - אותה עדות של ארדיכל מוס. הוא בפירוש מציין שהמסגד נבנה על חורבות הכנסיה הביזאנטית, בעוד שהשטח של הכנסיה הצלבנית הוא השטח הנתון במחלוקת בין הקתולים ליוונים. כלומר - זה לא אותו שטח. ובסופו של דבר הוא מספר שהקתולים הפסידו, והיוונים בנו את כנסייתם על השטח הזה (הרי ברור שהם לא בנו את כנסייתם על המסגד). אם כך - הכנסיה הביזאנטית איננה הכנסיה הצלבנית. על הביזאנטית נבנה המסגד, ועל הצלבנית נבנתה הכנסייה היוונית.

לגבי בניית הכנסייה, ככל הנראה הצדק עמך, ואני טעיתי (אם כי אני עוד מחפש את המקור לטענתי).

לגבי הטענה השניה: אני עומד עליה בתוקף. פשוט הכנס למסגד וראה את שאריות המבצר הצלבני משובצות בקירות. הכנסיה הצלבנית היתה מאד גדולה, ועל שטחה כיום בנויה גם הכנסיה הנוכחית וגם המסגד.

אגב, למי שמתעניין, הפסיפס הרומאי שנמצא בלוד עומד להחשף לציבור (בשנית) לקראת העברתו הזמנית לתערוכה בחו"ל.

נזכרתי ששכחתי להעלות תוכנית של המסגד והכנסיה כיום, משם קל לראות שהמסגד נבנה על חורבות הכנסיה העתיקה:


וכן ציור שמראה את סמיכותם:

גראדיאנט קשישא, ראה את השרטוט שהבאת בעצמך. שים לב שבתוך הכנסיה היוונית יש מה שמוגדר כאפסיס (ברבים) צלבניים, ועמודים צלבניים. אין שום אזכור לאלמנטים צלבניים בתוך המסגד. עכשיו הבט מה יש בו, במסגד, ותמצא שכתוב שם אפסיס ביזאנטי.

אני חוזר על עיקרי אי ההסכמה בינינו: לטענתך, המסגד נבנה על חורבות הכנסיה הצלבנית. לטענתי - הוא נבנה על חורבות הכנסיה הביזאנטית, ואילו הכנסיה היוונית נבנתה על חורבות הכנסיה הצלבנית.

אחר כך העלית טענה נוספת, והיא שהכנסיה הצלבנית היתה כה גדולה, עד שגם המסגד וגם הכנסיה היוונית נבנו על חורבותיה. טענה מענינת, אבל היא לא מסתמכת על אף נתון, חוץ ממה שאתה מתרשם שהן "אבנים צלבניות בקיר המסגד". ההוכחה האחרונה שהבאת מוכיחה, בעליל, דווקא את טענותי.

אני חושב שאתר מעניין יותר באיזור * , זה בית החרושת לסבון של משפחת חסונה .
אני לא בביתי כרגע, מי מתנדב להביא תמונות ולספר את הסיפור ?
הייתי באיזור לפני כשבועיים וראיתי שאיזור בית החרושת מגודר (פעם היה פרוץ) וכנראה משפצים שם. שהיתי עם קבוצת מטיילים ולא יכולתי להתקרב .

* כמכונאי לשעבר עניין אותי נושא המכונות במפעל

אתחיל עם מה שאני לא יודע:

אורה וקרט כתבה ספר על לוד. אורה היתה תושבת העיר ואוהבתה, והיתה מאד מיודדת עם תושבי לוד הערבים. לצורך כתיבת הפרק על התעסוקה בלוד בתקופת המנדט היא ראיינה כמה מזקני העיר, והללו ספרו לה שהמשפחות שעסקו בייצור שמן/סבון היו רנטיסי, פאר וחנחן. משפחת חסונה לא נמניתה ברשימה הזו, על אף היותר משפחה ידועה ותקיפה בעיר. כך שאין לי מושג אם בית החרושת אכן היה שייך לחסונה, או שהפך להיות רכושם בשלב מאוחר יותר.

אני גם לא יודע איפה ראיתי מאמר גדול ומקיף על מפעלי התעשיה בלוד הערבית. אני רק מתוסכל מזה שאני יודע שראיתי אותו.

הקצת שאני יודע: לוד היתה בהחלט מרכז של תעשיית שמנים וסבונים. עד כדי כך, שהמאמצים הראשונים לתעשייה עברית בעת החדשה היו בלוד ובסביבותיה - בחדיד, בבן שמן ובלוד עצמה. כמובן - הפקת שמן זית וייצור סבון.

בית החרושת של חסונה מורכב מ-3 אגפים: לייצור שמן (המערבי), לייצור סבון (המרכזי) ולייצור שמן שומשומין. בעונת המסיק היו כולם מגוייסים לאגף שמן הזית, ובשאר ימות השנה עיקר העבודה היה באגפים האחרים. בשנות ה-30 של המאה העשרים הוכנס למפעל מנוע, ומערכות ממסר שרצו על פני כל המפעל. התוצרת שווקה באמצעות הרכבת והועברה ליפו, לנמל, וממנו לסוריה, מצרים ואירופה.

והנה כמה תמונות:

"מפעל השמנים של משפחת חסונה בלוד", איתן אילון, קתדרה 56, תמוז תש"ן, עמוד 176. לפי המאמר - התמונה המראה את האבן הבודדת המתגלגלת במעגל היא אבן הריסוק לזיתים. המתקן עם שתי האבנים בתוך גביע ממתכת זה משמש לאותה תכלית, אך הוא מודרני יותר. הוא הופעל במנוע דיזל תוצרת Robson .
המתקן עם גלגלי השיניים הוא מכבש ידני, תוצרת Lobin מצרפת.שניים שלושה אנשים היו צריכים ללחוץ.
התנור בתמונות הוא לקליית זרעוני השומשום לאחר שקולפו. גם הריחיים האופקיים (האבן השוכבת) שמשו לטחינת השומשום.

אגב, לאחרונה גיליתי כי המפעל הנ"ל נוסד על ידי יהודי חובב ציון בשם ישראל נימצוביץ.

וכמובן האיזכור של המקום.
יש לי תמונות גם אבל היכן שהוא באחד האלבומים. (כשאפרוש אסדר אותם כמובן )

אבל מה שעושה לי את זה -זה המכונות , הרצועות , גלגלי השיניים ושאר פלאי הטכניקה המיושנת .

(כל אחד והשריטה שלו- ראו שירשור הטרקטורים)

בלוד: פסיפס מהמרשימים והגדולים

אחרי 13 שנה בהן היה מכוסה - פסיפס מהמרשימים והגדולים בארץ ייחשף מחדש בלוד. המטרה: שימור והצגת הפסיפס לציבור.
פרסום ראשון: 16/06/09, 18:14
עוזי ברוך

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://a7.org/Resizer.ashx?source=news&image=55627&a=250&b=168]

13 שנה אחרי שנתגלה בלוד אחד הפסיפסים היפים שנראו בארץ וכוסה, פותחת כעת רשות העתיקות, בשיתוף עם עיריית לוד ותושבי העיר, בחפירה ארכיאולוגית במטרה לחשוף את הפסיפס מחדש - והפעם לתמיד. הפסיפס יעמוד במרכז תכנית להפיכת העיר לוד למוקד תיירותי.

רצפת הפסיפס בת ה- 1,700 שנה, מהמפוארות ומהגדולות שנראו בישראל, נחשפה בעיר לוד ב-1996. הפסיפס, המהווה פנינה ארכיאולוגית של ממש ומצב השתמרותו יוצא דופן, גודלו כ-180 מ"ר, הוא מורכב משטיחים צבעוניים שמתוארים בהם בפירוט יונקים ציפורים, דגים, מיני צמחים וכלי השיט והמסחר הימי שהיו בשימוש באותה תקופה. ייעוד המבנה שבו מוקמה רצפת הפסיפס אינו ידוע.

ביום שני הקרוב יגיע לשטח ראש העיר אילן הררי כדי להתרשם מתחילת עבודות חישוף הפסיפס ע"י אנשי רשות העתיקות.

התגלית המרשימה, תוצאה של חפירה שערכה הארכיאולוגית מרים אבישר מטעם רשות העתיקות לפני הרחבה של רח' החלוץ ע"י עיריית לוד, גררה גל של השתאות בישראל. בסוף שבוע אחד, בו הוצג הפסיפס לציבור, ביקרו באתר כ-30,000 איש מרחבי הארץ. הגילוי גרר רעש תקשורתי גדול, המבקרים במקום התפעמו.

ואולם, בסיום החפירה, משלא נמצא תקציב לשימור ולפיתוח האתר לכדי תצוגה, כוסה הפסיפס, על מנת לשמור עליו מפני נזקי האדם והזמן. כעת, בתום מאמצים לגיוס הסכום הגבוה הנדרש לטיפול בממצא הייחודי, 13 שנה, אתרה רשות תרומה ייעודית מקרן לאון לוי, לצורך שימור ופיתוח האתר.

שימור האתר בלוד כמקפצה תיירותית וכמנוף לשינוי תדמית העיר - הפסיפס נמצא במזרח העיר לוד, סמוך לכניסה מצומת גינתון. לצומת זה גישה נוחה משדה התעופה בן גוריון, ומשניים מהכבישים הראשיים בארץ: כביש 1, המקשר בין תל-אביב לירושלים, וכביש 6, המחבר בין צפון הארץ לדרומה. האתר תחום בין שני רחובות: רחוב החלוץ - המוביל לשוק, ורחוב סטרומה, המוביל למרכז ההיסטורי של העיר. מיקום האתר בסמוך לצירי תנועה ארציים, מאפשר רמת נגישות גבוהה, ויאפשר את הפיכתו לאתר בעל עניין כלל ארצי. העירייה, בשיתוף עם רשות העתיקות, מתכננות לקשור אותו למסלול שיכלול מספר אתרים היסטוריים בעיר.

קודם להכרזה על תחילת העבודות בשטח, התקיים תהליך הידברות מורכב ובונה בין תושבי לוד, העירייה ורשות העתיקות. מאחר שלצורך שימורו, נדרשת הוצאה של הפסיפס מהשטח וביצוע עבודות שימור במעבדות רשות העתיקות בירושלים, חששו תושבי לוד שהפסיפס לא יוחזר לאתרו. מנהל רשות העתיקות, מר שוקה דורפמן, התחייב בפני התושבים שהעבודה על חישוף הפסיפס תעשה תוך שיתוף מלא של הציבור, וכן - שהפסיפס יוחזר לאתרו, תוך הכשרת המקום כאתר תיירות.

בשל ייחודיות הממצא - במהלך עבודות השימור, שייערכו כשנתיים, יישלח קטע מהפסיפס לתצוגה במוזאון המטרופוליטן היוקרתי בניו-יורק. בפרק זמן זה יקודמו עבודות התכנון והביצוע באתר בלוד, ובסופן יוחזר הפסיפס למשכן הקבע שלו, והאתר ייפתח לקהל.




מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/190669