http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3863139,00.html


בחמאס התקשו להישאר אדישים לנוכח המתח הגובר בירושלים. בכיר הארגון, מחמוד א-זהאר, נשא הערב (יום ב') נאום חריף שבו התייחס לחנוכת בית הכנסת "החורבה" ברובע היהודי, שאותו תיבל בהצהרות אנטישמיות חמורות.

"אתם שפותחים את החורבה צועדים לחורבן. בכל מקום שהייתם פגעו בכם ושלחו אתכם לחורבן. הרגתם ורצחתם את הנביאים שלכם ומאז ומתמיד עסקתם בהלוואות בריבית והרס. סופכם להיחרב", הטיח א-זהאר בכנס למען ירושלים שערכו הארגונים הפלסטינים. "אתם בעלי הברית של השטן וחורבה בפני עצמה, בדיוק כמו בית הכנסת שלכם".


בכיר חמאס קרא לכל הפלסטינים באשר הם לקום לחמש דקות דומיה למען "היעלמותה של ישראל והזדהות עם ירושלים ומסגד אל-אקצא", ופנה לערביי ישראל ומזרח ירושלים לפקוד את הר הבית בהמוניהם.

בהמשך דבריו, קרא א-זהאר לעולם הערבי "להגיב לפשעים של ישראל ולהגן על המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים מפני המתקפה הגזענית של הציונים". הוא ביקש להקדיש את תפילות יום השישי הקרוב "להפניית תשומת לבה של האומה נגד מה שקורה בירושלים", כלשונו.

בסיום דבריו, שיגר מסר לרשות הפלסטינית וקרא לה להפסיק את המשא ומתן עם ישראל על כל מישוריו. "על ארגוני ההתנגדות להיערך למען שחרור פלסטין כולה ולהחזרת הפליטים לבתיהם".

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מרתק- פלסטיני מוסלמי מאשים את היהודים על פי מסורת האנטישמיות הנוצרית הקלאסית, ורץ לבכות על כתפי המערב הליברלי והצבוע כשאלו מנסים להגן על חייהם. אני לא בטוח מי הנבל הגדול פה- המוסלמי שלפחות לא מסתיר את כוונותיו, או השמאל המערבי ה"נאור", שמונע ממדינה ריבונית לבנות בעיר הבירה שלה.

אין מילה אחרת- אנטישמיות. כשלא נותנים ליהודים לבצע כל דבר שמותר לכל מדינה דמוקרטית אחרת לבצע, בין אם לבנות ובין אם להגן על עצמה במידתיות ובזהירות, שוללים מיהודים דבר הניתן לכולם. אפליה נגד יהודים- אנטישמיות. והכי חמור- מקהלת מלחכי הפנכה מהשמאל הישראלי האנטי ציוני והאוטו-אנטישמי שמחרים מחזיקים אחרי כל רוצח מתועב וכל ליברל צבוע

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

הם היוזמים של שנאת המערב כלפי מדינת ישראל או לפחות של ההקף הנוכחי שלה. ממליץ לקרוא בעניין זה את ליבסקינד וסגל ב - nrg

* ניסיתי להביא קישור אבל המאמר נעלם

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

האם אני היחיד שנקרע מצחוק בכל פעם שמוסלמים מנסים להכניס לנאומי השנאה שלהם מוטיבים של האנטישמיות הקלאסית?

ההבדל העיקרי הוא שפה לא הקוזאקים מסתערים עליך, אלא ערבים אחרים, אבל בואו לא נכנס לקטנות...

להיות ערבי בשנת 2010 פירושו להיות אדם חשוד, שנוא ונושא על כתפיו נטל עצום של 1300 שנות פשעי מלחמה, רצח עם, מלחמת אחים, פיגור וראקציה פיסית, מדינית, חברתית, דתית ותרבותית בכל מקום הוא מניח רגלו. כל שנותר לערבי ב 2010 כדי להציל משהו מכבודו האבוד הוא לדאוג שאת היהודי ישנאו יותר ממנו... גם כן נחמה. כשערבי פותח כלי תקשורת מאוזן בדיווח על העולם הערבי הוא למעשה מביט במראה ממנה נשקף סעיף נפשי מהלך של המין האנושי. אין ולו תחום אחד שבו אפשר אפילו תוך הנחות מפליגות לשבח את התרבות הערבית - שום דבר. מקסימום בעלי מקצוע טובים בתחומים מסויים, וגם זה רק כל עוד אין כמה מהגרים קוריאניים או פרואניים בסביבה...

אז איך בכל זאת התרבות הדפוקה הזאת מצליחה לעורר פחות מאשר תיעוב מוחלט אצל בני אדם שפויים (בעוד תרבויות אפריקאניות כן מעוררות שאט נפש...) - מעבר להתמכרות המערבית לזהב השחור, כדאי אולי לקרוא משהו שכתב אנגלי חכם, ושהובא לפורום ע"י החבר תוכי.נ:

"אני נותן לערבי את הציון הכי גבוה, מכיוון שהוא משחק את הקלפים הנכונים, ויותר מכך, משחק אותם במיומנות מושלמת ומעוררת קינאה, כך שאם יש איזשהי בעיה ערבית-יהודית, או ערבית-אשורית, או ערבית-כל-דבר אחר הפקידים הבריטים במקום ובאופן עקבי מצודדים בעמדה הערבית ברמה מביכה, וממשיכים לצודד בה זמן רב אחרי פרישתם.

הערבי חב את רוב חסידיו ליישום המיומן של אומנות החנופה , ובצורה זו הוא זכה לתומכים רבים למטרתו מקרב האנגלים, שמוכנים כמעט ולההרג למענה, וזה משעשע את הערבי עד מאוד."

.

כאשר אתה כותב: להיות ערבי בשנת 2010 פירושו להיות אדם חשוד, שנוא ונושא על כתפיו נטל עצום של 1300 שנות פשעי מלחמה, רצח עם, מלחמת אחים, פיגור וראקציה פיסית, מדינית, חברתית, דתית ותרבותית בכל מקום הוא מניח רגלו. - אתה יוצר בלא משים אנלוגיה בין עם שבאותן שנים היה עם נרדף שעליו הוטלו איסורים,הגבלות וחרמות שונים, בעוד שבאותם שנים שבהן פרח האסלאם, השתמשו בכוח החרב להשמיד תרבויות שונות.

דבר נוסף, הערבי אינו חי בגולה ובגלות. הוא חי על אדמות שהפקיע מבעליהם החוקיים של אותן אדמות שגורש מעל אדמתו. הדבר נכון ליהדות ולנצרות, באותן מקומות ששבטי הנוודים הללו שהוחל עליהם חוקו של האסלאם וגדשו בהמוניהם את אדמות אירופה, שמחלקן הגדול גורש.

היהודי לא זכה לעונג כזה, מרביתו הוגלה בכוח על ידי האמפריה הרומית שהפך אותם לעבדים.
מכאן שאין כל מקום להשוואה.*

הגעתי (לא מזמן) למסקנה שהשימוש באנלוגיות זולות כאלה (שגם אני מגיע אליו אני מניח) הוא לא עוד "נשק יום הדיון" בדיון, אלא חלק בלתי נפרד מכל דיון... המסקנה? אי אפשר לשתוק רק בגלל שיבוא מישהו ויגיד "אבל גרינג אמר את זה על היהודים במאמר בשווענץ-צעיטונג ב 1929" על כל דבר שתגיד... אני עונה על זה "טוב, אני מקווה שגרינג לא כתב איפושהו מאמר על צחצוח שיניםם נכון, משום שאני ממש לא רוצה שתאבד את השיניים רק בגלל המנעות מצחצוח נכון כי "גרינג אמר"".

בכל עם אפשר למצוא נקודות שחורות, או אפילו כתמים, רציניים מאוד, אבל שום תרבות לא מגיע למדרגה שבה לאורך כל כך הרבה זמן היא מורכבת רק מאלמנטים שליליים, חסרי תועלת (או כאלה שכן מועילים, ואז הם תמיד מאומצים). ניחא לו היו המוסלמים ב"בית אל סלאם" שלהם חיים בגן עדן סוציאלי של סובלנות, אבל העניין הוא שאפילו בתוך ביתם הפיגור חוגג. הם מעצמה קולוניאלית שמייצאת רק נזק, אבל בניגוד למעצמות קולוניאליות אחרות, שלפחות עשו לביתן, העולם המוסלמי אפילו את זה לא עושה.

עריכה: או.קי - אני קורא במלואה את ההודעה שלי (דווקא הבאת א תהחלק הפחות חשוב של הציטוט מבחינת האנלוגיה לכאורה): אני מניח שאצל הרבה ישראלים שהורעלו בגל האוניברסליזם ("תפסיק לחשבו כמו יהודי"...) זו יכולה להחשב אנלוגיה...

1. למזלינו זה פורום קטן וכולם פה יודעים מה אני כותב.
2. סגנון הכתיבה והמחשבה שלי (בעברית לפחות) נשען על מציאות של "כולנו יהודים, כולנו יודעים מה זה להיות יהודי) כך שאני מניח שהאנלוגיה שתובן היא של "שנוא, רדוף, מבוזה" ולא "שנוא,רדוף מבוזה באשמתו" (עבור היהודי). ההשוואה האי למצב הקיים, לא לשורשים המוצדקים/לא מוצדקים שלו. חשוב להבהיר.

.

האומה הערבית היא הדוגמה המוחשית ביותר להבדל בין תרבות יוצרת לבין תרבות הורסת.
בשנים שבתרבות של האומה הערבית שהתפנו ממלאכת ההרס והחורבן שזרעו בעולם, נוצרו דברים שעומדים להם לזכותם עד עצם היום הזה.
לעומת זאת באותן שנים שבהן האומה הערבית עסוקה בהנחלת התרבות האסלאמית ברחבי העולם, או לפחות בנסיונות כאלה, אנו יכולים לראות כיצד ערש התרבות האסלאמית הפך לארס ולהרס הנזרע בידי התרבות האסלאמית. הערבים מוכיחים כל פעם מחדש שיצר ההרס העצמי גדול מכל יצר אחר. לראיה אפשר להיווכח ממלחמות הדת הפנימיות שלהן שזורעות הרס חסר כל פרופורציות בהשוואה למה שהם מנסים לעולל לאחרים.


אני מאמין כי כל עם צריך ללמוד איך לא להיקלע לסיטואציה הזאת שמשאבים רוחניים יצירתיים, מופנים לכיוון ההרסני וההרס העצמי.*

לא היו רק כ"כ מזמן עד שלא רלוונטי לדבר עליהם (כמה אנשים יודעים שצבא מונגוליה במאה ה-12 היה מבוסס על קידום עפ"י כשרון, ולא ייחוס? האם אנו זוכרים למונגולים "חסד נעורים" על התקדמות עצומה כזאת, כאשר שאר העולם חי בחושך פיאודלי, או שאולי אנו חושבים שנפולאון המציא את זה...?) אלא שבאופן מובהק תמיד נשענו, או ניזונו, ע"י "שילוב כוחני" של תרבויות אחרות, או שפשוט הם לא פרי עולם מוסלמי ערבי, אלא עולם מוסלמי של עמים שאוסלמו.

אפשר לראות את זה נהדר במודל המאוד לא מוכר של סוף העת העתיקה בא"י - מאה השנה הראשונות של הכיבוש המוסלמי. בניגוד לאמונה הרווחת שהמוסלמים כבשו את הארץ, הפעילו את האדמיניסטרציה הנוצרית כמה זמן, ואז איסלמו אותה, ישנן עדויות רבות מספור לכך שהכובש המוסלמי היה עדיין פגאני וסוגד לאבנים כאשר בא הנה, ולמעשה אפילו את דתו פיתח אחרי המגע עם היהודים והנוצרים (ולא "היהדות והנצרות") בא"י, מצריים והלבנט. ה"כיבוש המוסלמי" למעשה הביא לכאן אליטה מצומצמת של "אצולה מדברית" שאיסלמו מערכת קיימת, לא בנו כאן "עולם מוסלמי".

.

אסאלאם בחיים לא תהייה דת סובלנית ממש, כל עוד רשום להרוג את כל הכופרים שלא מאמינים באללה, זה שהיה להם יחס קצת מיוחד לפני 900 שנה זה היה בגלל שכתוב אצלהם שיהודים הם עם הספר או העם הבחר או משהו כזה.

אחת הבעיות עם התרבות האסלאמית, לדעתי היא ההתרפקות על הנוסטלגיה ועל העובדה שאינם מבחינים בין המציאות לבינה.
כאן אני מוצא דמיון בין אותו יהודי שציינת של תחילת המאה העשרים והאמירה כי יכולים להוציא יהודי מהגלות אי אפשר להוציא את הגולה מליבו.

אתה יכול לרפד את בני תרבות האסלאם במנעמי העולם המודרני , אבל אי אפשר לסלק את אותם שורשים שהם ממשיכים להתגעגע אליהם והם אלה שמהווים מחסום בפני תפיסת עולם הומאנית ומודרנית יותר.

בהקשר זה אני רוצה להביא לך ציטוט יפה מספר שאני מאד אוהב.

לא הכרחי לחזות את קץ העולם בידי אש או קרח - יש שתי אפשרויות אחרות. האחת היא עבודת ניירת, והאחרת - נוסטלגיה. כשאתה מחשב את משך הזמן בין אירוע מסוים לבין הרגשת הנוסטלגיה לאירוע זה, נראה שהמרווח ביניהם קטן בשנה בכל מחזור. בסופו של דבר, ברבע הבא של המאה, מחזורי הנוסטלגיה יתקרבו כל כך זה לזה עד שאנשים לא יוכלו לקחת צעד מבלי להרגיש נוסטלגיה עבור זה שהרגע לקחו. בשלב זה, הכל עוצר. מוות בידי הנוסטלגיה.
- פרנק זאפה
{ מתוך הספר "הספר האמיתי של פרנק זאפה" }

מזכיר לי שמדי פעם אני שומע דיבורים נוסטלגיים על עונה 2 של כוכב נולד תוך שימוש באותן סופרלטיביים שסבא שלי היה משתמש בהם בזקנתו כדי לתאר את שנות העשרים העליזות...

אגב נוסטלגיה: ישנו גם תת סוג של נוסטלגיה דביקה, והיא הנוסטלגיה המדומה: אנשים שבקושי נולדו כאשר תופעה תרבותית מסויימת התקיימה (בוא נגיד תופעת תרבות אייקונית ששייכת לזמן מוגדר), או אפילו לא נולדו, ומדברים עליה בצורה שמכנעת אותך שהם היו לב התופעה.

אתה יכול לראות את זה הרבה בפורומים ובלוגים - הרבה פעמים ביחס לתוכניות הטלוויזיה הלימודית של שנות השבעים, שאנשים שנולדו אחרי 1980 מדברים על השפעתן התרבותית בנוסטלגיה...

.

למה הדבר דומה: לאותם בני שישים פלוס שבסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים השתייכו לתקופת ילדי הפרחים.
אתה רואה דמות באנלית בת שישים פלוס ונושקת לשנות השבעים שלה, שמשערותיו נותרו רק קבוצות שיער בודדדות, אבל באופן גרוטסקי הוא אוסף אותם לקבוצת שיער מאחורה ועושה לעצמו קוקו, להזכיר לו נשכחות וכך אתה מוצא את עצמך מתבונן על הפטאטיות של האיש שמסרב להתבגר ולהבין שימי הזוהר של אותה תקופה שייכים אך ורק לאותה תקופה ואין לה Come back.

זה גם מחזיר אותי משום מה ובהקשר לזאת את בני ישראל במצרים שמתביינים בפני משה על "שזוכרים את סיר הבשר במצרים" ולא משנה כמה סבלו והתענו שם. ללמדנו שגם אותן שנים של נוסטלגיה לא זכורות כך בשנים שבהן התרחשו הארועים.

לענייננו, האומה הערבית לא למדה דבר ומי שמתרפק על היופי באסלאם בין אם הוא סוני או שיעי, סופו לקבל את "הנוסטלגיה הזוהרת הזאת" בדמות מתאבדים משני הצדדים שמנסים להחיות את זיכרונות העבר.

תגובה מצויינת, משרד החוץ צריך להשתמש בהסברם כאלהכאלה וגם כמו של שרוקי, באומץ, בלי פחד , כמו שהאיראנים לא פוחדים להגיב איך שהם רותים אחרי כל אירוע ככה גם אנחנו צריכים.

בעולמינו הטס על אוטוסטראדת מידע ישנם כללית לא כתובים שאומרים שלגוף רשמי אסור לדבר ככה. בדיוק בשביל זה ישנם "אנשים פרטיים" שהם למעשה לא פרטיים יותר, ואני מניח שמתישהו נהיה אמורים להגדיר מחדש את המונח "דמות ציבורית"... כיום לבלוגר נחשב יש מעמד הרבה יותר חשוב, ולכן נגזרת ממנו דרישה לאחריות, מאשר איזה חבר ועדה בכנסת.

משרד החוץ (או גופי ההסברה העובדים תחת חותמת רשמית) צריכים להתעסק בקידום התדמית החיובית של ישראל. את נשק ההכפשה של אוייבינו צריך להשאיר למי שאינו אוחז בתפקיד רשמי.

.

אני בדעה שהגענו למצב שאין כבר מה להפסיד