אני אעזור לנו לסגור את הנושא כאן בכך שאומר שאנחנו יכולים להמשיך לדבר על זה בפורום
מדע, ושם אין חובה להגיב מיום ליום כדי שהאשכול לא ייעלם.
הבעיה בכל שאלה מחוץ למדעי הטבע* היא שאין מתודולוגיה מוסכמת או "מוכחת" כאפקטיבית
לביצוע מחקר. מקובלות בתחומים האלה גם גישות אידאליסטיות שלא באמת עוסקות בחקר
המציאות האובייקטיבית, עד כמה שאפשר, וגם גישות שמבחינה מדעית הן הזויות לגמרי, גם
אם אפשר להסכים עם חלק מהטענות שלהן אינטואיטיבית (כל מה שיוצא מהמרקסיזם, כל
השטויות הפוסט-מודרניסטיות שזכו למקום במחקר האקדמי בתחומים האלה, ועוד).
כל העסק דפוק, ואנחנו נדפקנו איתו כי כשאין לך גישה שברור שהיא עובדת, אתה יכול לעשות
כל דבר, וכמעט כל דבר הוא "לגיטימי". זו גם הסיבה שנאלצתי לפנות לנושא הקונצנזוס, למרות
הבעיה הברורה רק בהעלאת העניין (אם אני ניתן משקל לעמדות של אנשים בקביעת "עובדות",
אני בעצם פותח את הדלת לכל הרעיון הפוסט-מודרני).
מה לעשות, ולמרות כל הפוזה, בתחומים האלה, שאינם מדעי הטבע*, היכולת שלנו להפריד
בין מציאות לדימיון, בין עובדה למשאלת-לב, בין מקרה פרטי לחוק אוניברסלי, ובכלל להגיע
לתובנות משמעותיות הוא כמו שהיה באבות אבותיהם של מדעי הטבע לפני שלושת אלפים שנה.
*ההיררכיה שלי היא "שלושת הגדולים" (פיזיקה, כימיה וביולוגיה) וכל תחומי הביניים (ביוכימיה, פיזיקה ביולוגית, וכו'.).
אחר-כך באים מקרים פרטיים שמבוססים על אלה (מדעי כדור-הארץ, מדעי החלל, וכו'). בקבוצה הזו אני כולל גם תחומי
ביניים ייחודיים כמו תורת הכאוס. וכך הלאה.
מהצד השני הגמור של הסקאלה יש תחומי מופרכים כמו "מדעי" הרוח ו"מדעי" החברה, שלא ממש טורחים עם השיטה
המדעית. מעבר לזה, אני אומר שמבחינה אישית אני מתקשה לקבל כמדעית טענה שאינה ניתנת לניסוח מתמטי מדויק,
גם אם היא עומדת באינספור קריטריונים אחרים של השיטה המדעית (שאם הייתי חייב לסכם אותה בדבר אחד הייתי
נדחף ונותן שניים: reproducibility ועקרון ההפרכה של פופר). כשה"חוקים" מנוסחים בצורה מילולית הם לא שווים כלום
לדעתי, כי בהתאם למילון שאתה מחזיק בו, עלול אתה לקבל חוקים שונים לחלוטין.