המומלצים שלי (כל התקצירים מאתר האוזן):
1.
שוודיה 1998
בימוי: Moodysson Lukas
צילום: Brantas Ulf
משחק: Dahlstrom Alexandra; Carlson Erica; Liljeberg Rebecka; Rust Mathias
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.third-ear.com/images/line_gray.gif]
אמל היא עיירה שבדית מנומנמת - המקום הכי משעמם בעולם, או כמו שאלין אומרת: "פאקינג אמל!".
אלין, יפיפייה מרדנית בת 14, מתה שמשהו יקרה לה, היא יצאה כבר עם כל הבנים, אבל עדיין לא חוותה את ההתרגשות האולטימטיבית, ובניגוד לתדמיתה היא עדיין בתולה. הרבה ילדים מאוהבים בה; גם אגנס, שלא מזמן הגיעה עם משפחתה לגור באמל, מאוהבת בה בחשאי אבל חושפת את ליבה רק בפני המחשב. כדי להוציאה מהבידוד החברתי בו היא שרויה, מארגנים הוריה של אגנס מסיבת יום הולדת. רק אלין ואחותה המשועממות מגיעות למסיבה הכושלת ואיכשהו עולות על הסוד הגדול. מה שמתחיל בהשפלה, הופך לידידות בין אלין ואגנס ואפילו לאהבה גדולה.
לוקאס מודיסון הוא משורר שבדי צעיר, שזהו סרטו הארוך הראשון. הסרט היה לאחת ההפתעות הגדולות של הקולנוע הסקנדינבי בשנים האחרונות. לרגישות, ההומור החמוץ-מתוק, הנושא האוניברסלי, השימוש הלא-סטריאוטיפי בדמויות המבוגרים והצעירים כאחד, סגנון הצילום המיוחד והעובדה שמדובר בסיפור התבגרות מיוחד ולא בעוד דרמה חד-מינית פשטנית - לכל אלה יש תפקיד מכריע בהצלחת הסרט בקרב הקהל והמבקרים כאחד.
2.
ארה"ב (1991)
בימוי: Scott Ridley
צילום: Biddle Adrian
מוזיקה: Zimmer Hans
תסריט: Khouri Callie
משחק: Beghe Jason; Pitt Brad; Mcdonald Christopher; Keitel Harvey; Tobolowsky Stephen; Davis Geena; Carhart Timothy; Madsen Michael; Jenney Lucinda; Sarandon Susan; St. John, Marco; Swofford Ken; Davis, Sonny Carl
תלמה (דיוויס) ולואיז (סרנדון) משאירות את הבני זוג שלהן ובורחות אל מרחבי המדבר הפתוח - המטרה עצמאות וחופש!!!! הבריחה הופכת לבריחה גם מהמשטרה לאחר שהן מחסלות גבר שניסה לאנוס את תלמה באחת מהתחנות שלהן. האל סלוקומב (קייטל) הוא השוטר שמנהל את המרדף אחריהן, כשהוא מאמין בחפותן ומנסה לגרום להן להסגיר את עצמן - אבל הן החליטו שהם נלחמות עד טיפת הדם האחרונה שלהן!
3. ( אמנם לא בדיוק גאה, אבל ממשיך את רצף הזוגות הנשיים בעלי ההופעה העוצמתית, ואחד הסרטים המופתיים והקשים של ברגמן):
שוודיה (1966)
בימוי: Bergman Ingmar
צילום: Nykvist Sven
מוזיקה: Werle, Lars Johan
תסריט: Bergman Ingmar
משחק: Bjornstrand Gunnar; Andersson Bibi; Ullmann Liv; Lindstrom Jorgen; Krook Margaretha
ליב אולמן היא שחקנית שנאלמה דום יום אחד, וללא כל סיבה נגלית לעין (בסרט אף נרמז כי אולי שתיקתה היא שתיקה מרצון, ומתוך אי רצון להמשיך ולהשתלב בעולם). היא נשלחת לבקתה על שפת הים, שם היא מטופלת על ידי אחות מסורה (ביב אנדרסון). האחות, שהשתיקה מכעיסה אותה ומכבידה עליה, מגלה יותר ויותר על עצמה ככל שמתקדם הסרט. היחסים עוברים מעין היפוך, ממטפל-שותק ומטופל-מדבר, למצב בו המטופלת שותקת, ואילו המטפלת מספרת על עצמה, ומגלה דוקא את הקירבה שבין הצדדים. ככל שהאחת מתעקשת על שתיקתה, השניה מדברת בשביל שתיהן, ושפיותה של האחות היא זו המוטלת בספק, ככל שמתקדם הסרט. כאשר האחות מתחננת בפני המטופלת שתחזור איתה על מילה אחת (ומספיק במילה אחת כדי לשבור את השתיקה), היא בוחרת בלא אחרת מאשר "כלום". ברגמן מעצים את הקירבה ע"י שימוש בשתי שחקניות הדומות זו לזו, ועל ידי שימוש בתאורה וצילומים המחזקים את הדמיון - עד לרגע בו ברגמן מראה צילום כפול, בו פני האחות ופני השחקנית עולים זה על זה, ויוצרים דימוי אחד. מבנה הסרט מקשה על "התמצאות" בעלילה - לא תמיד ברורה השתלשלות הזמנים, הוא עובר קדימה ואחור בזמן, ובחלקים מסויימים בסרט אף קשה לזהות אם מדובר במציאות או דמיון, ואם דמיון ( או מציאות פנימית) - האם מדובר בזו של האחות, או בזו של השחקנית. ברגע מסויים בסרט מופיע בעלה של השחקנית, הטועה לחשוב כי האחות היא אשתו (האם הוא עיוור? האם זה דמיונה של אחת מהן, המעלה את הסצינה ואת דמותו באופן כה פתאומי?). שם משפחתה של השחקנית, וולגר, הוא גם שם של דמות נוספת של ברגמן - הדמות הראשית ב"פני המכשף". בתחילת הסרט מוצגת נורה חשופה של מקרנת קולנוע, וקטעי סרטים המסתובבים בסליל. ברגמן חוזר ומזכיר את הנקודה בשני מקומות נוספים - באמצע הסרט, לאחר עימות כואב בין שתי הדמויות, "נשרף" כביכול הצלולויד, ובסוף הסרט, הצלולויד חומק מהמקרנה, והצופים נשארים שוב מול נורה חשופה ובוהקת, לא לפני שהבמאי מציג מצלמת קולנוע בתנועה. הסרט דורש מאמץ בצפיה, הן מבחינת מעקב אחר העלילה, ובעיקר מאמץ נפשי לא מבוטל אל מול הסיטואציות החונקות ביצירת מופת זו.
נערך לאחרונה ע"י random_user בתאריך 09-01-2010 בשעה 09:29.
|