-[ובכן, בר-מזל, שוב ניתנת לך האפשרות להצטיין.
- הייתי מעדיף שתינתן לי האפשרות לישון.
- קודם לא שמענו ממך דברים כאלה.
- אולי שמעתם שאפשר להילחם שמונה ימים ללא שינה, בלי לצאת מהקרב אף לדקה?
- יש בזה מן האמת. יש. אבל החטיבה כולה מביטה עליך בגאווה.
- החטיבה כולה... החטיבה כולה נמצאת בקברים ובכלים שרופים. החל מקו הגבול. וזה - אספסוף של עבריינים וקבצנים.
- מספיק, חבר סגן! איבדת רסן! ובכלל, איך העזת לתת אגרוף בפרצוף לקצין בצבא האדום?
- הרי זה...
- שב! תביא את המפה.

כך מתחיל סיפורו המרגש של יון דגן, בעת ששימש מ"פ שריון בגיל 19 במלחמת העולם השנייה. סיפור זה מספק הצצה נוספת ל"מלחמתו של איוון", להקרבה עילאית טוטאלית ולטבע האדם במלחמה.[/font]
'הסיפור פורסם בבטאון שריון האחרון.
לסיפור - לחץ כאן[/font]
[font='Arial','sans-serif'][/font]
מהסיפור זו ניתן להבין את שלל האותות על חזהו של "בר-מזל".



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yadlashiryon.com/VF/ib_items/1744/Bridge2.jpg]
[/font][/font]

בתמונה הזו סימנתי את האותות ועיטורים שהוא קיבל כאן בארץ. האותות כוללים: עיטור הלוחם בנאצים, מדליות הניצחון לפי שנים: 50, 55 ו-60. עיטור נכי המלחמה ועיטור על"ה

יותר מדיי עיטורים חסרי משמעות, אני אומר את זה בתור אחד ששני הסבים שלו לחמו בצבא האדום במלחמת העולם השנייה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אם המלחמות שלנו היו נמשכות יותר משלוש וחצי שנים ברצף פחות-או-יותר.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

סבי ז"ל סבר שאין לשאת עיטורים על בדגים אזרחיים אלא רק סרטים. מצד שני יש אנשים שנושאים עיטורים על לבוש אזרחי יחד עם כל האותות שלא ממש קשורים. זה עניין של הטעם הטוב סה"כ. אולי במקרה הזה זאת הייתה בקשת הצלם.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

צר לי, אבל אני לא מבין בדיוק איך ההערה מתחברת לסיפור.

אני חושב שהיא מתחברת לתמונה ולא לסיפור, והיא מהווה המשך לשורת דיונים ארוכה בפורום על המראה הנוצץ של הווטרנים הסובייטיים, לשפעמים הוא די מגוחך, יש לציין. וזה בלי שום קשר להישגים שלהם במלחמה.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.

אאל"ט יש הרבה עיטורים שהם "25 שנה ל.." וכו', מה שגורם לכך שישנם כמה עיטורים לאותו אירוע.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

וזה ששני הסבים שלך לחמו במלחמת העולם נותן להם בהחלט את הרשות להעיר בעניין, אבל בהחלט לא לך. לא יזיק לך לכבד אדם שעבר יותר ממך בחיים גם אם הוא מלא עיטורים באופן שלא נראה לך אישית.

מצטער על הסגנון אבל יש כאן לפעמים חבר'ה שחושבים שלקרוא על מלחמות זה בערך כמו לעשות אותן.

יום טוב,

אליהו

אדון צעיר. די במדליה אחת שהאיש הזה קיבל בזכות, ודי בלילה אחד שהגיבור הזה בילה מול הנהר, כדי להביא אותי, אדם שראה מלחמות, כדי להסיר כובעי בפני האיש היקר הזה ולהרכין ראשי בפני גבורתו .
אני משוכנע כי שני סביך לא ישמחו לקרוא את נימת הזלזול שבדבריך. של נעליך מעל רגליך!

.

15% מאזרחי ברית המועצות נהרגו במלה"ע ה-2 .. !!!
כל מי שנשאר בחיים, מגיע לו עיטור, ולא משנה על בגדים אזרחיים או על מדים.

לשם השוואה, 1,050,000 אזרחים וחיילים ישראלים נהרגים במלחמה.

לא מדובר על כל מי שנשאר בחיים אלה על כל מי שלחם.
סבא של אמא שלי עבר את כל המלחמה הזאת, מייד לאחר שעבר את המלחמה בפינלנד (לא הרבה שמעו עליה), את המצור על סטאלינגראד, היה גם הלנינגראד.. קרבות אדירים. קשה לדמיין מה האנשים האלה עברו. לא הייתה בארץ אף לא מלחמה אחת שהתנאים בה משתווים לתנאים במלחמת העולם ה2 שלא נדבר על המלחמות האחרונות שיותא מחודש אתה לא נמצא בשטח, שתמיד יש לך הספקה של מזון, מי שתייה וכו'. כל מי שיצא לו פה להלחם במערכה כזאת או אחרת ויודע איך זה ומה זה, שינסה להכפיל את זה פי כמה בכל המימדים (אורך, תנאים, סיכון וכו') וינסה לדמיין לעצמו מה לאזאזל הלך שם. חלק מהסיפורים ששמעתי ממנו על המלחמה הזאת פשוט הזוים. החבר'ה האלו נלחמו על חיים לא רק כנגד הנאצים אלה כנגד הפיקוד הדבילי לחלוטין שלא מעט פעמים הוביל למות של גדודים שלמים.
בקיצור, אם אחרי מלחמה שכזאת, לענוד 100 מדאליות יעשה להם טוב - מי אנחנו שנשפוט בכלל. שלא נדבר על אנשים שהדבר הכי מסוכן שעשו זה לחצות את הכביש באור אדום, שיושבים ומותחים ביקורת על גיבורי מלחמת העולם.
מה שעלינו לעשות זה לכבד אותם עד אין סוף, ולחקור, לשאול, להתעניין מה היה שם, מה הם עשו.. לא נשארו הרבה ווטראנים, בקרוב לא יהיה את מי לשאול.

מקסימום קנים, דרך מקסימום פתחים במינימום זמן!

וזה בדיוק תמהיל הדברים בסיפור של יון דגן שהבאתי למעלה.

כפי שהגדיר זאת פעם מאיר אריאל - "סיפור חזק וטוב..."

ציטוט:

[font='Arial','sans-serif']בחזית הביילורוסית השלישית שימשה חטיבת סיירת שריון הנפרדת השנייה לפריצת קווי האויב[/font]

"חטיבת סיירת השריון"- תרגום ל-"גוארדיה" או באמת חטיבת סיור?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור "חטיבת סיירת השריון"- תרגום ל-"גוארדיה" או באמת חטיבת סיור?

אני אסתכן בניחוש ויגיד שהתרגום הוא נכון - חטיבת סיור משוריינת. אחרת הייתי מצפה לראות אגד ובמקום חטיבה.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.