14-12-2009, 09:02
|
|
|
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 5,708
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי צופה ורואה
האם מישהו יכול להביא מקור שמסביר בצורה ברורה כיצד פועל כזה מרעום?
|
יש הסבר יפה על הצורך בהוספת ניטרונים לאטומים הלא יציבים של האורניום (המשמשים ליצירת אנרגיה גרעינית או לפצצה גרעינית) בקישור הבא:
http://azgad.com/?p=120
המרעום המדובר מספק את אותם ניטרונים להתחלת התהליך (המשך התהליך מתבצע בעזרת הניטרונים הנפלטים מהאטומים שנבקעו).
ציטוט:
"השלב הראשון בפיתוח האנרגיה הגרעינית, התבסס על ביקוע גרעינים של אטומים כבדים. החומר הבקיע הקיים בטבע, המתאים לייצור פצצה גרעינית, הוא איזוטופ האורניום הקרוי אורניום-235 (איזוטופ הוא חומר המכיל את אותו מספר אלקטרונים ופרוטונים כמו האטום של היסוד הרגיל, אך מספר הניטרונים שבו – שונה). זהו איזוטופ נדיר מאוד: הוא מהווה רק 0.7% מכלל האורניום המצוי בטבע. כל השאר הוא בעיקר אורניום-238, שביקועו קשה הרבה יותר.
כדי לבקע את גרעין האטום של האורניום-235 יש להוסיף אליו ניטרון אחד, ההופך אותו לאורניום-236 שמתבקע מיד ויוצר שני גרעינים נפרדים, קלים ויציבים יותר .בתהליך הזה נפלטים מהגרעין המתבקע 2-3 ניטרונים נוספים, העשויים לפגוע באטומים נוספים של אורניום-235 ולפרקם, וחוזר חלילה, עד ליצירת תגובת שרשרת,הגורמת המרה מהירה של חומר לאנרגיה רבה מאוד"
"כדי להשיג פיצוץ גרעיני יש להבטיח שרוב הניטרונים המשתחררים אכן יפגעו בדרכם בגרעיני אורניום-235 ויבקעו אותם, כך שמספר הביקועים יעלה בקצב מהיר מאוד .כלומר, ההבדל העיקרי שבין פצצת ביקוע גרעינית לבין כור גרעיני, מתבטא בפיקוח ובקרה על מספר הניטרונים, תוצרי הביקוע, המורשים לנוע בחומר .בכור גרעיני שומרים על כמות קבועה של ניטרונים כאלה ואילו בפצצה מניחים למספרם לעלות בהתמדה .בתחום זה מתעוררים קשיים אחדים .ראשית, מתברר שניטרונים הנעים במהירות אינם נספחים בקלות לגרעינים) ולכן אינם מבקעים אותם .(דרך אחת להתגבר על הקושי הזה וליצור תגובת שרשרת גרעינית, מבוססת על האטת מהירותם של הניטרונים המשתחררים .פעולה זו מושגת באמצעות נוכחות של מים באיזור הביקוע .הניטרונים מתנגשים באטומי המימן שבמים, אלה מאטים את מהירותם, וכך יותר ניטרונים נעשים אטיים, וגורמים לביקוע של יותר גרעיני אורניום-235. אבל, הניטרון החודר למים ומתנגש באטום המימן, עלול להיקשר לאותו אטום, וליצור יחד אתו את איזוטופ המימן הכבד – דויטריום .כדי למנוע את התהליך הזה, משתמשים במתקנים גרעיניים מסוימים (אלה המוזנים באורניום טבעי, לא מועשר), ב"מים כבדים", המכילים מראש מימן כבד, דויטריום, שגרעינו מורכב מפרוטון אחד ומניטרון אחד (גרעין של מימן רגיל מכיל פרוטון אחד בלבד). במצב כזה, נמנעת ההסתפחות של הניטרון לגרעין המימן, ומצד שני, מואטת מהירותו, כך שאם יפגוש בדרכו גרעין של אורניום-235, הוא יסתפח אליו ויגרום להתבקעותו ."
|