היי
אני רוצה לשתף אתכם בתחושות שעוברות עליי לאחרונה..
אני בת 21 ובתקופת החטיבה- תיכון הייתי במשבר בגלל המראה החיצוני שלי, לא אהבתי איך שאני נראית וזה גרם לי להיות חסרת ביטחון דיכאונית וסגורה בבית. לא היה אצלי המושג הזה לצאת עם חברים.
בתחילת הצבא התחלתי לקחת את עצמי בידיים ויותר לאהוב את עצמי הביטחון שלי עלה פלאים (אבל עדיין יש לי נפילות פה ושם) , הכרתי חברות וחברים חדשים והתחלתי לצאת מסיבות ובלאגנים.
התחלתי גם להשקיע כמובן בלבוש שלי ובשיער ואפשר לומר שהפכתי לבחורה יפה. אני מקבלת המון מחמאות ומתחילים איתי . בקיצור עשיתי שינוי מהקצה לקצה.
היו לי הרבה נפילות בדרך ועד היום יש לי. לפעמים קורה פתאום שאני חוזרת להרגשה של החוסר ביטחון הזה של פעם ואני מרגישה שזה הורס לי קשרים חברתיים כי אני לא מצליחה להיפתח עד הסוף לבנאדם וגם כשאני נפתחת אז יום אחרי אני יכולה להיות סגורה פתאום.. זה מתסכל אותי אני לא מצליחה להיות זורמת בחיים לא יודעת להסביר אבל אני מרגישה שאין לי אופי כי יום אחד אני יכולה להיות בחורה חברותית ומאושרת ומלאה בביטחון עצמי (שתכלס זה מה שאני באמת!!) ויום אחר אני פתאום הופכת לעצובה וחסרת ביטחון.
אני רואה איך חברות שלי מדברות עם בנים שהכירו אתמול במסיבה נגיד או אפילו עם החברים והמנהלים שלהם בעבודה בשיא הטבעיות והפתיחות ורק אני מרגישה סגורה כזאת וצריכה לחשב כל מילה שיוצאת לי מהפה כשאני עם אנשים חדשים. וגם הרבה פעמים יוצאים לי משפטים דפוקים כאלה אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.. לרוב כשחושבים יותר מידי לפני שיחה השיחה גם לא זורמת וגם זה גורם להגיד משפטים טפשיים..
חשבתי שכשהבעיה של המראה תיפתר אני אהפוך לבחורה מלאה בביטחון והכל אבל זה לא קרה אמנם הביטחון של עלה המון אבל זה עדיין לא מספיק בשביל בחורה בת 21 שצריכה לעמוד בזכות עצמה.
אני חושבת שהחוסר ביטחון הזה נובע מזה ש-, אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל, אני לא יודעת מה האופי שלי!!!
ברצינות, אם אני הולכת לראיון עבודה נגיד אז בתכונות אופי אני לא יודעת מה לרשום! אני מרגישה כאילו אין לי אופי. אני לא מצליחה לפתח אישיות האישיות שלי מעוצבת לפי הבנאדם שאני נמצאת איתו. יש אנשים שאני ביישנית לידם יש אנשים שאני מלאת ביטחון לידם, יש כאלה שאני מצחיקה וזורמת לידם יש כאלו שאני חכמה ואינטלגנטית לידם ויש כאלה שאני אפילו סתומה לידם! אשכרה ככה כל בנאדם מכיר אותי בצורה שונה (חוץ מהחברים הקרובים כמובן). אפילו יש לי אופי מיוחד למשפחה שלי!!!!
סתם דוגמא, יצאתי עם מישהו שהכרתי דרך חברה וכשהייתי עם שניהם הייתי ממש זורמת מצחיקה ומעניינת אבל כשיצאתי איתו לבד פתאום נהפכתי לביישנית כזאת ופתאום לא היה לי על מה לדבר איתו. וגם כשנפגשנו עוד כמה פעמים זה נשאר אותו דבר פחות או יותר!
אפילו עכשיו שכבר אני לא יוצאת איתו אני מתנהגת איתו שונה כשאני איתו לבד וכשאני איתו ביחד עם חברות.
לא יודעת למה זה קורה לי אני מרגישה שאני תמיד נמצאת בלחץ כזה של מה חושבים עליי ולכן אני לא מצליחה לפתח אופי.
יכול להיות שזה נובע מהדימוי העצמי הנמוך שהיה לי בגיל ההתבגרות, התקופה בה אמורים לבנות את האישיות. אני לא יודעת כבר אני מבולבלת!!!

אשמח אם תנסו לעזור..

נכון,תמיד נחמד לקבל פידבקים או מחמאות אבל אני מקבל את הרושם שהעיסוק שלך בעניין מה יגידו הוא אובססיבי אם את טוענת שאת עושה דברים רק כדי לרצות את הסביבה.
תרצי (TERATZI) את עצמך-את הראשונה שצריכה להשלים עם מה שאת בוחרת לעשות.
כשזה יקרה את כבר תתקבעי על משהו שתוכלי לקרוא לו אופי
וכן-זה טבעי כשזה משתנה לעיתים בין אנשים שונים אבל עם הקיצוניות יש קצת בעייה

איך משנים את זה???
זה ממש ממש מתסכל אותי אני מרגישה מבולבלת כבר ועם לחץ נפשי מזה......
אני מרגישה חוסר יציבות אין לי ביטחון קבוע הוא עולה או מתערער לפי הבנאדם שאני נמצאת איתו..........

הרי מצופה כשתרגישי חשדנית כלפי מישהו שמעולם לא פגשת ושתרגישי בטוחה יותר בחברה הקבועה שלך.
איך משנים? תלוי בך
תעשי מה שאת אוהבת ותפעילי את האינטואיציות שלך
כמובן שאת יכולה להתייעץ עם האנשים שקרובים אלייך
אבל שההחלטה הסופית תהיה שלך
את צריכה להרגיש טוב עם עצמך וכדי שזה יקרה את צריכה לעשות דברים שעושים לך טוב

בהצלחה

לכל אחד זה מפריע מה חושבים עליו, יש כאלה שפחות נותנים לזה חשיבות וכאלה שיותר, אבל זה עדיין מפריע לכולם.
לדעתי, את לא צריכה לדאוג אם בחברת אנשים מסויימים לא זורם לך כמו שאת מצפה, זה הכל עניין של כימיה ואם היא לא שם כשאתם רק שניכם, אז היא לא קיימת. כשזה עם עוד אנשים, המצב משתנה ואנשים מתנהגים בצורה שונה, וזה לא רק את זה גם הבנאדם איתו את נפגשת, ככה שיכול להיות שהבעיה גם אצלו ולא רק אצלך.

ההמלצה שלי היא שפשוט תמשיכי להפגש עם הרבה אנשים שונים, ולאט לאט להבין מה את מחפשת באנשים ועם מי יש לך כימיה טובה - ומשם להבין על עצמך יותר.

בעיה של חוסר בטחון עצמי והרגשות כמו שתיארת- אפשר לפתור אותן.
את צריכה הרבה עבודה וסוגסטיה עצמית, הייתי מייעץ לך ללכת אולי לכמה פגישות עם פסיכולוג (לא רק חולי נפש הולכים לפסיכולוג) יש להם שיטות לשיפור הבטחון העצמי בעזרת השאות (סוגסטיות) והבנת מקור הבעיה.

יש אנשים שעבורם מאוד קשה לעשות דברים שבאים לאחרים בטבעיות. חוץ מזה, צריך לקחת בחשבון שאצל חלק מאותם אנשים שמתנהגים בטבעיות זו הצגה ומתחת לפני השטח מתחוללת אצלם סערה של לחץ וחוסר ביטחון.

האופי שלך הוא של זיקית. אני אישית גם בן אדם כזה שמתאים את עצמו לאופי של האנשים שאני נמצא איתם באותו רגע. אני יכול להיות הורס מצחוק עם קבוצה מסוימת ואחרי חצי שעה להיות שקט כמו דג עם קבוצה אחרת. זה כאילו שאני לא בא עם אופי משלי אלא אני ממציא לעצמי אישיות "חדשה" בכל התקלות עם אנשים אחרים.

המסקנה שאני הגעתי אליה בעבר היא שאני פשוט לא מספיק אנוכי. כשהתחלתי קצת יותר לעמוד על שלי ולהיות יותר מחובר למה שעושה לי טוב ומה שמתחשק לי (בניגוד ללהמתין לשמוע מה אחרים סביבי רוצים ולהגיב) אז התחלתי להרגיש יותר טוב עם עצמי. לפעמים יש נפילות שאתה לא מבין איך תחזור מהן אבל עם מתעקשים לחזור למשחק החיים אז זה קורה.

היי תקשבי נשמע כאילו עברת את אותו תהליך שאני העברתי את עצמי רק שבמקום (אממ כבר 7 שנים עכשיו)חמש שנים, את עשית את המהפך הזה כאילו בין לילה..
אז רק רציתי להגיד לך שזה לא ככה..באמת..התהליך הזה הוא פנימי..ולא יקרה מהר..\

הוא מאוד איטי ואת תראי שלאט לאט תבני את עצמך מחדש ותהפכי לאדם שונה ופתוח יותר..

היי, לדעתי זה שאת מתכתבת פה יחסית חופשי, ומדברת על בעיות שלך זה כבר מראה על פתיחות מסוימת
קודם כל את צריך לנסות להפסיק לחשוב!!! לחשוב מה מי חושב עליך...(זה לא פשוט, אבל אין דרכים פשוטות)...
לדעתי את צריך להתעסק בדברים שאתה אוהבת, ודברים שאף פעם לא ניסית לעשות.
כך תוכלי להבין מה את אוהבת ומה את לא.
לדעתי בכל פגישה עם בן אדם חדש את יכולה להבין למה יש זרימה איתו או אין.
על פי זה את יכולה להבין עם איזה סוגי בני אדם את אוהבת להיות בחברה ואיזה לא.
וכך את יכולה להמשיך אלה...באמצם כך את תביני איזה דברים את אוהבת ואיזה לא.
מה מעצבן אותך ומה לא.
על מה את מוכנה לוותר ועל מה לא.

אני חדש פה בפורום, אם עברתי על איזה שהם כללים אז בבקשה תסלחו לי ואם אפשר תקנו אותי.

שהיה לך בהצלחה
לדעתי את אולכת בכיוון הנכון...

תפסיקי לנסות להתחבב על כולם, זה בלתי אפשרי!
שמעי אני גם הייתי חסר ביטחון בגיל ההתבגרות ברמות שלא הייתי מדבר שעות שהייתי יושב עם הח'ברה.
אבל התחלתי להגיד לעצמי שחיים פעם אחת, אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי על חישובי מילים או על המראה שלי בסוף כולנו נמות אז למה לא להנות ולהיות עצמך, בטח תחשבי שזה קצת טיפשי אבל דברי למראה תתני לעצמך חיזוקים, לי לפחות זה עזר. היום אני ממש לא שם על אף אחד אני פתוח לגבי הרגשות שלי כמעט לכל אחד, אני כריזמטי והנוכחות שלי מורגשת בכל מקום שאני נמצא.
אני בטוח שאת יפה פשוט עדיין חסר לך הביטחון מול אנשים חדשים..

Quem podem dominar seu coracao, pode conquistar o mundo.

הרוב נתנו לך עצה חכמה (חלקם מהנסיון שלהם עצמם) ולדעתי את צריכה אם לא לקבל אז לפחות לקחת משהו וזה:
להפסיק לחשוב על התדמית שלך ביחס לסביבה.
פה הקאצ': שינוי אופי (קיצוני) ביחס לסביבה הוא דבר שלילי ורק מבלבל אותך ולא נותן לך להרגיש טוב עם עצמך - שימי לב שאת בעצמך אמרת את זה: את יכולה להיות הכי כיפית בעולם יום אחד וביום שלאחריו את נהית עצובה וחסרת ביטחון.. מה קרה בלילה שבין היום ה"כיפי" ליום ה"דיכי"? הרי אם את "כיפית" במהותך את אמורה להמשיך להיות יותר ויותר ""כיפית" מיום ליום??!
כנראה שלהיות "כיפית" לא מספק אותך. את צריכה להיות עצמך! לא כיפית. לא מצחיקה. לא סתומה. לא יפה. את צריכה להיות את. והדרך להיות את היא לא דרך הסתכלות עצמך ביחס לסביבה.

ההסתכלות על עצמך צריכה להיות ביחס לעצמך. את צריכה לחשוב מה עושה לך טוב. מה מעצבן אותך ומדכא אותך (במילים אחרות - ממה את צריכה להתרחק), מה מצחיק אותך, מה גורם לך להרגיש במקום שלך - ורק במקום הזה את תרגישי שאת נמצאת במקום הנכון ותגלי את עצמך.

את זאת את, ואף אחד לא ישנה את הרגשות שלך (אלא אם כן עברת סידרה של שטיפות מוח)..

סתם השערה שאני יכול לזרוק ואולי היא תעזור לך (אל תקחי את זה כמובן מאילו, כמו כל דבר), זה שבגיל ההתבגרות ההורמונים משתוללים, הכל משתנה, מהילדות לבגרות, הרגשות נהיים מסובכים.. בקיצור: סבטוחה שלמה, תסתכלי על זה כמו תקופה של מלחמה.
אז בתקופה הזאת של ההתבגרות יש שני סוגי מתבגרים (אני מדבר על גילאי 13 ומעלה)

יש את המתבגרים "הנועזים"- רובם כאלה שלא אכפת להם לקחת סיכונים ו"חיים את הרגע" (או שהם פשוט לא חכמים במיוחד) - והם הולכים בתקופה הזאת בכל הכח! שותים, חוגגים וזורמים עם החיים.
מתבגרים כאלה, לאחר התקופה הזאת של ההתבגרות (לאחר המלחמה), כאשר הדברים יותר מוגדרים, ויש יותר מודעות עצמית (גילאי 18-21 בדר"כ) מתבגרים כאלה הם בדר"כ בעלי ביטחון עצמי נורמאלי (כי הם עברו את התקופה הזאת בשלום) והם גם לא חוששים מסביבה של לחצים רגשיים וסבטוחות רגשיות (כי הם מחושלים)...

לעומתם, יש את התבגרים ה"נרתעים" - אלה שלוקחים צעד אחורה בתקופה הזאת. יש כאלה שנבהלים מאד מהתקופה הזאת וכתוצאה מכך הם נכנסים למצב של מגננה. הם מתרחקים כאשר יש יותר מדי מערבולת רגשית, הם מדחיקים. הם מפוחדים (ואפשר לומר בצדק). הם לא יודעים איך לפעול והם מתערבלים בעצמם רגשית ונסגרים יותר ויותר. התקופה הזאת בשבילם היא סיוט. כשאתה בוחר בדרך הזו את יציאות "כיפיות". אין צחוקים עם חברים ואין כמעט התערבות חברים (כמובן שיש דרגות לדברים האלה ולא כולם נהיים זאבים בודדים)...
בדר"כ גם נערים כאלה נחשבים "נערים טובים" כאלה שלא עושים בעיות להורים כי הם לא נכנסים למערבולת הרגשית ולפיכך גם הם לא טועים ועושים שטויות.
מתבגרים כאלה, מוצאים את עצמם אחרי התקופה הזאת מפוחדים. הם לא "התחשלו" רגשית. הם לא היו החיילים הקרביים במלחמה ההיא, הם חיו במקום מסתור ועכשיו צריכים להתמודד עם החיים.
וכשהם מנסים להתמודד, כאשר הם מנסים להתחבר. או להיכנס ליחסים עם רגשות - הם תמיד ירגישו את הפחד הזה ותמיד יהיה להם את אותו הריפלקס של ה"רתיעה" והפחד (מהבדידות בעיקר) והבריחה מאותם רגשות...לכן תמיד הם יוכלו להיכנס לחוויה רגשית מעולה ביום אחד, אבל הם יתחילו להירתע ככל שהרגשות יתגברו.
זה מסביר כנראה את העובדה שכשאת היית עם אותו חבר עם חברה שלך (מעורבות רגשית על אש קטנה) - הרשית לעצמך לזרום! אך כאשר היית איתו לבד (מעורבות רגשית על אש גדולה) - נרתעת. לקחת צעד אחורה... (כמו בימים ה"טובים" ההם של תקופת ההתבגרות). פחדת.

אז מה התיקון? הלוואי והיינו יכולים לחזור אחורה לאותה תקופת התבגרות ולהגיד לעצמנו - לכבוש את ההר - לא לפחד! להתמודד!

אולי זאת באמת דרך - לחזור אחורה בזיכרון שלנו, לדמיין את עצמנו במצב שהיינו באותה תקופה ולהגיד לעצמנו את מה שלא ידענו להגיד אז (ריפוי באמצעות הדמיון)..

ואולי הדרך היא להתמודד עכשיו! ללכת בכל הכח כאשר אנו בסיתואציה של מעורבות רגשית על אש גדולה. לשבור את ריפלקס, ולהתגבר עליו.

או שאפשר לשלב בין השניים..

בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

CHRIS MARTIN: Coldplay is for people with great taste, intelligence, incredible good lookingness, talent, ability, success, grabbing of life. Coldplay's for people who know what life's about. They're always entertaining. Delightful to talk to. Sweet, charming, incredibly good in bed. Virile. They have incredible success with girls, or boys, or both. They're generally just the world's best citizens.. Maybe I'm biased, but I'm definitely right