אני לא זוכר איך נפגשנו...אבל כרגע, זה גם לא מהווה חשיבות כלל...

השפתיים שלנו נפגשו לראשונה, וזה כל מה שחשוב. עיניים עצומות,הדופק עולה, המחשבות מאבדות כל שליטה ומתחילות לרוץ כמו סרט נע בראש. אתה יודע מה תראה אם תפקח את עיניך, את פניה המדהימות ליד פניך שלך. את עיניה הזוהרות. את שיערה החלק נוגע קלות ומלטף אותך.אבל אתה נותן לדמיון להשלים את הכל, כי כשעיניך עצומות, אתה לא חושב על כלום למרות שזה נראה כאילו אתה חושב על הכל ביחד. נשיקה אחת, שבה כל העולם נעלם. כמה שניות שהופכות לדקות, לשעות,לימים ולנצח! נראה כאילו דבר לא זז סביבכם אך עם זאת הכל רץ קדימה. העולם מסתובב ועומד מלכת כאחד. ידה מלטפת קלות את פניי, ידי מונחת מאחורי ראשה, נשיקה אחת פשוטה, שגורמת לגוף להצטמרר, ללב לעמוד דום ולפעום מחדש באותה נשימה. טעמם המתוק של שפתיה מעיר את כל החושים שמזמן איבדו את היכולת להרגיש. לשונה לאט לאט מחפשת את דרכה פנימה, מוצאת את לשוני שלי. הנשיקה הקטנה הזאת, שארכה כרגע גורמת לי לקפוא ושורפת אותי מבפנים. גורמת להרגיש ככה קטן לידה ואם זאת להרגיש הכי ענק בעולם רק מעצם היותי איתה.

נראה כאילו כל חיי חיפשתי את השפתיים האלה. הכעס הזה שהיא התחבאה שנים בכדי שלא אמצא אותה מתערבב עם התענוג והשמחה שסוף כל סוף מצאתי! הידיים ספק נוגעות ספק מלטפות, ועם כל נגיעה קטנה שלה כאילו שורטת את גופי עם אלפי סכינים ואם זאת מרפאה את כל פצעיי. אתה יכול להרגיש את ליבה דופק, את נשימותיה הכבדות, את ההתרגשות שהיא כל כך קרובה אליך, אך אם זאת אתה מרגיש שהיא במרחק אלפי קילומטרים. אני מטה את ראשי מעט הצידה והיא מטה לצד השני, הנשיקה הופכת לעדינה יותר ויותר וכך כואבת פי אלף. אנחנו עומדים במרכז העולם ועם כל האנשים שסובבים אותנו, אנחנו לבד! נראה כאילו הכל נעלם, הזמן נעצר מלכת כשאני מנשק אותה. השפתיים שלה עדינות כל כך, שאני מפחד לגעת בהן שלא יישברו, אך עם זאת נוקשות כל כך שאני מפחד שתגע בי. הנשיקה שלנו ממשיכה נראה כנצח.

כשעיניי נפקחות, עברה רק שניה.

לאט לאט, שפתינו מתנתקות,בלי חשק, בלי רצון. אפשר לראות את הרצון העז לחזור לזה בעיניה, ואפשר לראות את ההשתקפות של עיניי בעיניה, שאומרות בדיוק את אותו הדבר. היא מתחילה להתרחק, צעד ועוד צעד אחורה, הידיים שלנו עדיין מחזיקות, הנה רק כף היד...רק האצבעות...היא נעלמת...

אני נשאר...

אם הטעם המתוק של שפתיי שמרגיש כרעל...אני נשאר...

אם הזיכרון המדהים הזה שהורג אותי ובכך מחיה מחדש...אני נשאר...

אם העיניים העצומות...

אם הלב דופק...

אם הידיים רועדות...

אני נשאר,
לבד...

www.Antony-Phoenix.com