19-11-2009, 15:25
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,353
|
|
בפעם הרביעית, אנסה להסביר את ההבדל בין איש קבע ועובד אזרחי המפוטרים בגיל 38:
1. הרעת תנאים ביחס לצפוי: איש הקבע הניח* שהוא כבר ב-3/4 הדרך לקריירה שניה עם פנסיה נוחה מגיל 45 עד בכלל; במקום זאת, הוא מוצא את עצמו בחוץ, צריך לעבוד במשרה מלאה עוד 20 שנים יותר ממה שתיכנן. לדעתי רוב משרתי הקבע לא צריכים לפרוש בגיל 42-45, אבל זה מה שהם ציפו.
2. העדר חיסכון פנסיוני: הצבא עבד במודל פנסיה תקציבית: משולמת רק למי שנשאר בצה"ל עד לפרישה. למי ששוחרר בגיל 38, אין שום חיסכון פנסיוני מ- 17 השנים שלו בקבע, וגם אם יעבוד ברציפות ממחרת השחרור עד גיל 67 הפנסיה שלו תהיה נמוכה משל חברו האזרח. זו פגיעה אמיתית ולא מוצדקת.
אני יודע שבעיני רוב חברי הפורום, "איש קבע" זה הנגד אפסנאות הנצנצן שאי אפשר למצוא עד לרגע הזיכויים, אז הוא מקפיד לבדוק ששום דבר לא אבד כשאתם מתים להשתחרר- אבל קחו בחשבון שמבחינתו, צה"ל דווקא משדר לו שהוא בסדר גמור.
* בגל הפיטורים של 2003 נכללו הרבה אנשי קבע וותיקים שנהנו מחוות-דעת טובות, ולא היתה להם סיבה להניח שלא ימשיכו עד לפרישה בגיל 42-45.
|