20 שנה לנפילת חומת ברלין | איך סוכנות המודיעין של גרמניה המערבית נכשלה בחיזוי האירוע

גיוס נשים שצותתו לשיחות ברכבות, איסוף בדיחות על המשטר הקומוניסטי והפעלת סוכנים שהתחזו לסוכני ביטוח - אלה היו רק חלק משיטות הריגול של סוכנות המודיעין של גרמניה המערבית בפעילותה במזרח גרמניה. למרות זאת, מסמכים שהותרו לאחרונה לפרסום מגלים שהסוכנות נכשלה לפני 20 שנה בחיזוי נפילת חומת ברלין

מאת עופר אדרת | ברלין

זו היתה עשויה להיות שעתה היפה ביותר של סוכנות המודיעין של גרמניה המערבית (ב-נ-ד). לפי מידע עדכני, מהימן ובלעדי שקיבלה, אריך הונקר, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ששלטה בגרמניה המזרחית, נמלט למערב. זה היה ב-7 בנובמבר 1989, יומיים לפני נפילת חומת ברלין. הב-נ-ד מיהר להעביר ללשכת הקאנצלר, הלמוט קוהל, את הידיעה כי הונקר "ביקר את אחותו בוויבלסקירשן שבחבל הסאר", במערב גרמניה, ולאחר מכן "נסע לטיפולים רפואיים בשווייץ".

אחר כך התברר, שהמודיעין הגרמני לא רק היה הראשון ש"ידע" על העריקה, אלא גם היחיד. ולא לחינם. למעשה, הדיווח היה שגוי. הונקר שהה באותה עת בביתו שליד ברלין וכלל לא תיכנן להימלט.

הסיפור הזה, כרבים אחרים, ממחיש עד כמה התקשה המודיעין של גרמניה המערבית בניסיונות לחדור לשורות המשטר הקומוניסטי במדינה השכנה, שהוקמה רשמית ב-1949. התקשה כל כך, עד שלא חזה את נפילתו ואת פתיחת המעברים בין שני חלקי ברלין ב-9 בנובמבר לפני 20 שנה.

לזכות הב-נ-ד ייאמר, שלא ביקש לחפות על חולשותיו. לאחרונה נעתר לבקשת השבועון הגרמני "דר שפיגל" ופתח לציבור חלק מהתיקים הגנוזים בארכיון שלו, לרגל יום השנה ה-20 לנפילת החומה שמצוין החודש בסדרה של אירועים חגיגיים בברלין. בכך, אגב, היה הב-נ-ד לארגון המודיעין הראשון שמאפשר הצצה - ולו חלקית - לפעילותו בימים שלפני התמוטטות המשטר הקומוניסטי. הק-ג-ב הסובייטי (ויורשו הפ-ס-וו), הסי-איי-איי האמריקאי וה-MI6 הבריטי טרם עשו זאת.

המסמכים שנחשפו כעת מאפשרים הצצה נדירה לפעילותו של אחד מגופי המודיעין החשובים במערב, שבימים אלה מעורב גם בגיבוש העסקה לשחרור החייל הישראלי החטוף גלעד שליט.

נטישה מפתיעה
בספטמבר 1989, חודשיים לפני נפילת החומה, העביר הב-נ-ד "מסר דחוף" ללשכת הקנצלר בבון, שמבשר כי הונקר מת ב-13 בספטמבר ושהלווייתו מתוכננת ל-24 בחודש. המידע, שמקורו היה "גורמים אמריקאיים", דלף גם ליומון הנפוץ בגרמניה, "בילד", ועורר עניין ציבורי רב. מה שהמודיעין הגרמני שכח לספר לציבור ולממשלה הוא, שלפי מידע פנימי אחר שנמצא ברשותו, יש לו "ספקות גדולים" באשר לאמינות הדיווח. הונקר, שהיה אז בן 76, מת רק כעבור חמש שנים.

חודשיים לפני כן עזב הונקר במפתיע ישיבה של ברית ורשה, שנערכה בבוקרשט, ושב לביתו ליד ברלין. הב-נ-ד דיווח, שהונקר ביקש "להתרחק מהאווירה הלא נעימה של הישיבה" בגלל הרגשת הבידוד הפוליטי שלו, ולא מסיבות בריאותיות. הב-נ-ד חשב, בטעות, שהונקר נמלט מהישיבה ושהמידע על מחלתו היה רק מסווה, מכיוון שלא היה לו מידע על ההידרדרות במצבו הבריאותי של שליט מזרח גרמניה. אבל מאוחר יותר התגלה כי הונקר אכן חלה באותה עת, ואף עבר ניתוח בשלפוחית השתן. גם לאחר מכן לא השתפרו דיווחי הב-נ-ד על מצבו הבריאותי. באוגוסט, חודש לפני שבישר על מותו, טען הב-נ-ד שהונקר סובל מסרטן הלבלב - מחלה שתוחלת החיים הממוצעת של הלוקים בה אינה עולה על שנה.

היו גם דיווחים רציניים יותר, אך מעניינים לא פחות, כמו הניסיון של גרמניה המזרחית להיפטר מהשטאזי - המשטרה החשאית שלה - ולהעבירה לברית המועצות. מסמכי הב-נ-ד חושפים שב-30 בינואר 1990, לאחר נפילת החומה וכשמונה חודשים לפני איחוד גרמניה, נפגש ראש ממשלת גרמניה המזרחית, הנס מודרוב, עם נשיא ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, ודן עמו בנושא.

הצעת מודרוב היתה פשוטה: 260 אלף העובדים הרשמיים והלא רשמיים של השטאזי יעברו לפעול בחסות הק-ג-ב, וברית המועצות תשלם את משכורותיהם. גורבצ'וב, לפי הדיווח של הב-נ-ד, הביע עניין בכך. לא ידוע אם העסקה הגיעה לכלל סיכום ואם יצאה אל הפועל. מודרוב, היום בן 81, משמש יו"ר לשם כבוד של מפלגת השמאל הגרמנית "די לינקה". הוא מכחיש בתוקף את מה שכתוב במסמכים וטוען שהם שקריים.

השיחות עם גורבצ'וב סיפקו למודיעין המערב גרמני תובנות מרתקות על מצבה של גרמניה המזרחית. למשל, ב-5 ביוני 1989 שלח המודיעין ללשכת הקנצלר בבון ולכמה שרים נבחרים דיווח על שיחה בין גורבצ'וב להונקר, שהתקיימה כמה חודשים קודם לכן. גורבצ'וב, כך דווח, ביקש להסיג את החיילים הסובייטים ממזרח גרמניה, אך הונקר התנגד לכך. כך, שנה לפני נפילת החומה, דיווח המודיעין המערב גרמני שברית המועצות התכחשה למחויבותה להמשך קיומה של גרמניה המזרחית וסללה את הדרך לקריסתה.

חג המולד בוטל
הדיווחים והערכות המודיעין האלה, שנחשפו לאחרונה לציבור, חוברו ב"בניין 103" - בניין מתכת בן שלוש קומות, שחלונותיו מסורגים, שממוקם מאחורי מטה הב-נ-ד בפולאך, ליד מינכן. 30 חוקרי מודיעין ממחלקה 3 בבניין בילו את רוב זמנם בניתוח של הנעשה בגרמניה המזרחית. תפקידם היה להעריך את המידע שהביאו הסוכנים והמודיעים מצדו השני של מסך הברזל ולהבין את הלכי הרוח בגרמניה השנייה. עבודתם היום-יומית היתה משמימה. המקור העיקרי להפגת השעמום היה איסוף בדיחות.

"האם מקורם של המזרח גרמנים מהקוף? לא הגיוני. אפילו קופים לא היו שורדים מהקצבה של שתי בננות לשנה", היתה אחת מהן. בדיחות מהסוג הזה היו נפוצות במזרח גרמניה וסיפקו לב-נ-ד מידע על הלכי הרוח בגרמניה הקומוניסטית. דוגמאות נוספות לא חסרות: "מה יקרה אם המדבר ייהפך לקומוניסטי? תחילה שום דבר, ואחר כך יהיה מחסור בחול". או: "חג המולד בוטל. מרים לא מצאה חיתולים לישו התינוק, יוסף נקרא לצבא ושלושת המלכים לא קיבלו אישור כניסה". בפרק מאחד הדו"חות שחיבר הב-נ-ד, שעסק ב"בדיחות פוליטיות על בעיות האספקה" בתחילת שנות ה-80, הופיע החידוד הבא: "למה אי-אפשר להשיג סיכות במזרח גרמניה? כי הן נמכרות לפולין בתור שיפודי קבב".

צפוי גל הגירה
עיון במסמכים מגלה, שלסוכנות המודיעין הגרמנית היה כיסוי טוב מאוד של הנעשה בצבא ובמשרדי החוץ והפנים של גרמניה הקומוניסטית, אך לסוכניה לא היתה נגישות מספקת למעגל הפנימי של הפוליטביורו - כתריסר עסקני מפלגה שקיבלו את ההחלטות החשובות באמת. בדיעבד התברר, כפי שמודים בב-נ-ד, שהשטאזי הצליח לחשוף את רוב הסוכנים שלהם.

השיטות שנקט המודיעין הגרמני לאיסוף מידע היו מגוונות. לצד ליקוט בדיחות הם צותתו לשיחות טלפון באמצעות רשת מקלטים רחבה שנפרשה לאורך הגבול, פתחו מכתבים ועוד. הם גם גייסו נשים מבוגרות שהאזינו לשיחות של נוסעים ברכבות, הפעילו סוכנים שישבו בברים של בתי מלון כשהם מתחזים לעיתונאים או לסוכני ביטוח ופתחו בשיחה על כדורגל והובילו את בני שיחם לדבר על איחוד גרמניה.

אבל הדיווחים של הב-נ-ד לא היו אמינים במיוחד. פה ושם העסיק המודיעין הגרמני סוכנים ומודיעים נלהבים מדי, שדיווחו למפעיליהם בדיוק את מה שרצו לשמוע. היו גם מקרים שבהם הב-נ-ד הולך שולל בידי המפלגה הקומוניסטית עצמה. בתחילת 1989 לדוגמה, הסוכנות קבעה - בהתבסס על "מידע מודיעיני ממקורות מהימנים" - שכ-1.5 מיליון מזרח גרמנים ביקשו להגר מארצם. על סמך נתונים אלה העריך הב-נ-ד שצפוי גל משמעותי של הגירה למערב גרמניה. בבסיסו הדיווח היה נכון, אלא שהמספרים האמיתיים היו נמוכים בהרבה - רק 113,500 מזרח גרמנים ביקשו להגר. כיום מעריכים בסוכנות שהנתונים נופחו במכוון בידי הקומוניסטים, כדי לבלבל את האויב.

קרוב לארבעה מיליון בני אדם עזבו את גרמניה המזרחית ועברו למערב בין 1950 ל-1988. רובם, כמעט 3.5 מיליון, עזבו בין 1950 ל-1961, השנה בה נבנתה חומת ברלין. מספרם של אלה שניסו להימלט באופן לא חוקי ירד דרמטית לאחר בניית החומה. בשנות ה-80, רק 1% מאלה שעזבו את מזרח גרמניה נאלצו להימלט.

אלה שעזבו באופן חוקי קיבלו אישורים; עזבו דרך מדינה שלישית שאליה יצאו באופן חוקי; או שנקנו בכופר על ידי ממשלת גרמניה המערבית (בתוכנית שבה שילם המערב כסף מזומן למזרח, כדי לפדות אנשים, במיוחד ילדים, או משפחות שרצו להתאחד). ב-1986 הסיר הונקר כמה מהמגבלות על ביקורים של מזרח גרמנים במערב גרמניה.

תם עידן
ומה באשר לאירוע המכונן של התקופה ההיא - נפילת החומה? עיון במסמכים מעלה, שהדיווחים שקדמו לכך היו סותרים ומבולבלים. ב-21 באוגוסט 1989 דיווחה הסוכנות לבון על הלכי רוח של "סיום תקופה" בקרב חלקים נרחבים מהאוכלוסייה במזרח גרמניה. אבל דו"ח אחר, שחובר שבועיים בלבד לאחר מכן, קבע ש"חלק נרחב באוכלוסייה נותר נאמן למשטר הקומוניסטי, או לפחות מקבל אותו".

הב-נ-ד לא העריך שהנהגת המפלגה הקומוניסטית תרים ידיים ותיכנע מרצון. רק ב-3 בנובמבר, שישה ימים לפני נפילת החומה, כשמאות אלפי מזרח גרמנים כבר יצאו לרחובות, העריך הב-נ-ד שהמפלגה "תצטרך כנראה לוותר על המונופול שלה על השלטון", אשר עליו היא עדיין "מגינה באופן עיקש".

בספטמבר דיווחה הסוכנות על "מידע ממקור אמין", שלפיו הונקר עומד להכריז על רפורמות, בלחץ גורבצ'וב. שבועיים לאחר מכן, הב-נ-ד העריך שיהיו "שינויים בכוח האדם בצמרת המפלגה, שיכללו גם את הונקר". יום למחרת, ב-17 באוקטובר, אכן הופעל לחץ כבד על הונקר, שהיה כבר זקן וסנילי, להתפטר. עוד באותו ערב הוא פינה את מקומו.

הב-נ-ד למד על ההתרחשות הדרמטית הזאת ממקור מעניין: שיחת טלפון שנערכה בבוקר שלמחרת בין בני זוג נשואים, שהיו בכירים במפלגה. האשה, שכונתה "א", דיברה ממזרח ברלין ועידכנה בהתרחשויות את בעלה, "ב", בעת ששהה בעיר הצפונית רוסטוק. הוועד המרכזי של המפלגה היה אמור לאשר בהמשך היום את הדחת הונקר. וכך נשמעה השיחה, כפי שנקלטה באוזני הקשבים של המודיעין הגרמני:

א: בטח עוד לא שמעת, אבל אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי בטלפון. רק כדי להיזהר! כדאי להכין בקבוק שמפניה או יין לערב (הערת הב-נ-ד: מדברת בזהירות ובוררת בקפידה את מלותיה).

ב: אהה.

א: יהיה משהו לחגוג.

ב: או-קיי.

א: הכל חדש.

ב: טוב. אנחנו מחכים בדריכות לדברים כאן. אבל באופן טבעי אנחנו קצת מבודדים, כמובן...

א: בדיוק, וזה למה. אני חושבת שאתם... או-קיי, בדיוק, ותנסו במשך היום, באמת הכל, וזה באמת רציני.

ב: שמעתי על כך מוקדם בבוקר. היה הדבר הזה אתמול עם הסטודנטים ב...

א: לא, לא. אני מתכוונת באמת הכל ובאמת רציני (הערת הב-נ-ד: מדברת לאט, בנחישות, נשמעת אמינה).

ב: טוב.

א: או-קיי, אני אאיית את המלה הנהגה: ה-נ-ה-ג-ה.

ב: או-קיי, יקירה.

א: בוא נקבע שיהיה בסדר.

ב: כן...

א: אהובי, בגלל שסבלת כל כך הרבה, חשבתי שכדאי שאעדכן אותך מיד.

ב: או-קיי, מותק.

באותו הערב יכלו א' וב' לשתות את השמפניה שלהם לכבוד חילופי ההנהגה בדיקטטורה של מזרח גרמניה. תם עידן הונקר.

הפתעה בטלוויזיה
הב-נ-ד ייחס את פתיחת החומה ב-9 בנובמבר להנהגה החדשה של המפלגה הקומוניסטית, בראשותו של אגון קרנץ. אבל בדיעבד התברר כי העניינים יצאו מכלל שליטה וכי המפלגה תיכננה תרחיש אחר לגמרי מהכאוס של אותו לילה. התוכנית קבעה, שלאחר תקופת מעבר, מזרח גרמנים יקבלו אישור מסודר לנסוע למערב מטעם המשטרה ובפיקוח המפלגה. בפועל, אלפי מזרח גרמנים התגודדו באותו לילה ליד החומה ודרשו בקול לפתוח את השערים. השומרים, שלא קיבלו כל הנחיות, נכנעו לבסוף.

ב-10 בנובמבר 1989 כתב הב-נ-ד לבון: "כדי לצמצם את זרם הפליטים, המפלגה הקומוניסטית באופן מפתיע פתחה את המעברים בערב 9 בנובמבר, מה שעודד מספר רב של גרמנים לצאת ולבקר את קרוביהם בצד השני... הצעד הגלוי והסנסציוני הזה יכול להיתפש כפעולה הקיצונית ביותר בה נקט קרנץ עד כה, בניסיון לקנות את אמון הציבור". הכוונה היתה, כנראה, שהמזרח גרמנים הבינו שאם הגבול יהיה פתוח, אנשים לא יברחו למערב אלא ייצאו לביקור ויחזרו.

אף אחד מאנשי הב-נ-ד לא יכול לטעון היום, כי הסוכנות הבינה את מה שהתרחש באותה עת. כשהחומה נפלה, הקאנצלר הלמוט קוהל היה בביקור רשמי בוורשה ולא היה מצוי בסוד העניינים. ראש הב-נ-ד, הנס גיאורג וויק, שהה בוואשינגטון ועל נפילת החומה נודע לו מדיווחי הטלוויזיה במלונו. הוא התקשר מיד למטה בפולאך, שם ענו לו חוקרי המודיעין, שאף הם התאספו מול הטלוויזיה: "גם אנחנו הופתענו". הדיווח הזה, לשם שינוי, היה אמיתי לגמרי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1126178.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby