היום נציין 14 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

בחרתי להעלות את האשכול הזה, לאו דווקא ספציפית בגלל האיש, שהיה שנוי במחלוקת וכנראה עודו כזה. יום הזכרון ליצחק רבין הוא יום בעייתי במיוחד בשבילי. מצד אחד, אני מבינה שחלק גדול בעם לא ראה עין בעין עם הדרך שהתווה רבין למדינה, ומצד שני- היה פה רצח. יש שיגידו שהרצח הוא רצח ככל רצח אחר, אולם לרציחתו של ראש ממשלה מכהן יש מעט יותר תהודה, גם אם לא מוצדקת.
בחרתי להעלות את האשכול כיוון שיש עדיין בישראל מספר לא מועט של אנשים שמוכנים לרצוח בשם השנאה.

רצח משפחת אושרנקו, רצח הילדה רוז, הרצח בברנוער, רצח אריק קרפ, רצח אורי חן, ועוד ועוד- באמת שבעיון מהיר באתרי החדשות ניתן להוסיף לא מעט שמות לרשימה הזו.

אז גם אם זה לא יום שמדבר לכולנו, ולא יום שכולנו מוכנים לעצור ולחשוב על רבין האיש, זה יום מצויין לעצור ולחשוב לרגע על כל אותם אנשים שמצאו את מותם בדרך אכזרית ונרצחו.
זה יום מושלם להחליט לא להתעצבן על כל אחד שחותך אותנו בכביש, עוקף אותנו בתור או מדבר בפלאפון ולהחליט להפסיק לעשות את אותם הדברים בדיוק.
יום מצויין להחליט לצאת לטייל, לפגוש אנשים, ובאותה נשימה להתלונן טיפה פחות.
יום נפלא להחליט לחיות את החיים בשלמות, ולתת לאחרים לחיות את חייהם לפי ראות עיניהם.

זה היום הנכון לפרגן לקרובים, להחמיא לבן/בת הזוג, לצאת מהארון, לקבל את עצמנו ואת הסביבה.

ובעצם, כל יום הוא יום כזה, לא?

יהי זכרם של הנרצחים ברוך.

לא הייתי יכולה לנסח משהו יותר טוב ממה שכתבת כאן,
בעניי יום הזכרון לרצח יצחק רבין הוא יום שמהווה סמן דרך, לדעת שעבר זמן מסויים מהרצח עצמו, מהפעם הקודמת בשנה שעברה שזכרנו.
לאורך השנה באמת קשה לחשוב רגע לפני, לעצור שניה לפני שמקללים את כל משפחתו של זה שחתך אותך בכביש או בתור בסופר.
אני יודעת שאני לא עוצרת לחשוב,לא לוקחת את הרגע הזה של לנשום עמוק ולהגיד, אולי גם אני מתנהגת ככה לפעמים, ויותר חשוב מזה, לדעת לעצור את עצמי לפי שאני עושה את אותם דברים שאותי אישית מוציאים מאיזון.

מעבר להכל, אני מאחלת לכולנו להכיר את הרגע הזה בנו שמגיע שניה לפני ההתפוצצות, להכיר אותו כל כך טוב כדי שנלמד מתי השלב שבו צריך לנשום עמוק ולהירגע.
יום רגוע שיהיה לכולנו.