במקור נכתב על ידי קרן-אור
גם "שינוי כיוון" וגם "עופרת יצוקה" החלו במבצע אווירי מאסיבי, קצר ומוצלח.
"שינוי כיוון" המשיך לשלב קרקעי בגלל שיכרון מההצלחה המוקדמת ורצון לנצל הצלחה
אמת. אבל הבליץ האווירי ב"שינוי כיוון" לא יועד להשמדת תשתיות בנוסח שתארתי. "ליל הפאג'רים" נועד להשמדת בנק מטרות מסוים, שהיה עליו מודיעין, ועיקרו היה טילים כבדים.
בעוד שאני מתאר מצב בו פונקציית המטרה צריכה להיות "השמדת מקסימום ערך במינימום זמן".
ומהו "ערך" ? תחנות כוח, נמלי תעופה, גשרים, בתי זיקוק, מפעלי תעשיה ותע"ש, וכמובן מטרות צבאיות ככל הבא ליד.
הרעיון הוא להרים את כל ח"א ליומיים מרוכזים של הפצצות מרוכזות, ללא שימוש בחמ"מ, אלא דווקא בטונאז' של פצצות ברזל ישנות וטובות. כאלו שיהרסו את המטרות בוודאות מבלי שזה יעלה לעם ישראל מיליארדים רבים. וכנ"ל לגבי ארטילריה: יוכן לה בנק מטרות, וכל גדודי הארטילריה של צה"ל יירו למטרות שנקבעו מראש - 48 שעות בדיוק. ואז יפסיקו.
או אז, ישראל מכריזה שעה אחת מראש על הפסקת האש - ומפסיקה את האש.
האפקט על תודעת האויב ורצון הלחימה שלו יהיה אדיר, והיתרונות לנו מרובים, מכמה בחינות:
א. הנזק שייגרם יהיה אדיר. ובל נקל ראש בנזק כלכלי: יש לזה השפעה אדירה על מוראל האויב, כי הוא יודע שהוא לא ישיג במלחמה כזאת אפילו אחת ממטרות הלחימה שלו.
ב. יכולת האויב לגרום נזק תהיה מינימלית - אם ישראל מפסיקה את האש, הדילמה שלהם להמשיך את האש תהיה קשה מנשוא! הם יאבדו את מקור הכוח העיקרי שלהם - תמיכת מדינות העולם ודעת הקהל.
ג. במלחמה שתיגמר ב- 48 שעות , האויב לא יספיק - הזמן קצר מדי - להפעיל מנופים תעמולתיים משמעותיים. העולם יאבד מהר ענין, ואם תזמון הפתיחה באש י ייקבע על ידנו בצורה מתוכננת מראש, למשל לזמן אולימפיאדה או אירוע תקשורתי עולמי משמעותי - העולם יאבד עניין עוד יותר מהר.
ד. בליץ אווירי אדיר כזה יכול להכריע אויב, או להרתיע אותו-מבלי לשחק לידיו בפלישה קרקעית. את האמצעי של פלישה קרקעית יש להשאיר רק למצב בו האויב ממשיך לירות ובאש, על אף הבליץ שכתש אותו בתחילת המערכה. או אז, יהי יותר קל: האוכלוסיה בדרום לבנון למשל אחרי יומיים כאלו תברח. השטח יהיה נקי. המטרה צריכה להיות במצב זה הכרעת האויב ללא רחמים: כפרים משוטחים לפני כניסת כוחות הקרקע.
אני דיברתי על השמדת ערך בעדיפות ראשונה- לא הרג של אלפי אזרחים. טענתי יחד עם זאת שאם האויב יגיב על ההפצצות המאסיביות נגד ערך שיספוג בהצצת אזרחים, ואם ורק אם נספוג מאות הרוגים ח"ו ויהיה צפי שנספוג אלפים אם לא נעשה משהו דרמטי - אז נעשה משהו דרמטי: נפציץ מטרות כמו שכונות, מרכזי האליטות שלהם -בכדי להוריד אותם על הברכיים מהר, ולגרום להם להפסיק את האש ולרוץ למועה"ב.
אם האויב יורה טילים על ישובים אזרחיים שלנו וגורם לעשרות ומאות הרוגים - הרי בשם עיקרון המידתיות וההגנה על הריבונות, ישראל יכולה להגיב באמצעים כגון גירוש והרס כפרים שמהם יורים. במודל נוסח רמת הגולן, כולל כיבוש השטח והחזקתו לאחר שרוקן מתושביו!
"עופרת יצוקה" - המשיך לשלב קרקעי כדי להראות שצה"ל לא נרתע ממהלך קרקעי.
נכון. אלא שהבליץ האוויר גם פה היה מוגבל למטרות צבאיות בלבד.
אני מסכים עם ההגיון שלך, אבל:
1. לדעתי הגופים הבינ"ל כן מבדילים בין הרג ~200 אזרחים לאורך חודש להרג אלפי אזרחים ביומיים; במיקרה כזה כן נקבל סנקציות של מועה"ב, תגובה חריפה בהרבה מדו"ח גולדסטון. הרי בסוף לא "התקשורת" קובעת אלא הממשלות- והן יחסית בעדנו.
וזו בדיוק הפואנטה: אני לא בעד הרג אלפי אזרחים ביומיים הראשונים. את זה אני שומר לפלישה הקרקעית. אני בעד שחיטת כל התשתיות האזרחיות והצבאיות בבליץ אווירי מרוכז. ללא רחמים. כולל הכל.
הפצצות על מטרות ערך - שיביאו את האויב להכרה שהוא מפסיד את כל נכסיו - ולא מרוויח ולא יכול להרוויח דבר. בליץ אווירי אין פירושו הרג אלפי אזרחים. לא מאות בודדות - וגם את זה ניתן למנוע בקלות: מזהירים אותם פשוט לא להימצא בתחנות הכוח, במפעלים וכו'. אלא להסתגר בבתים שלהם.
אפשר לשמור על חוקי המלחמה יופי אם פועלים בשכל: למשל, מודיעים מזכ"ל האו"ם וליונפי"ל או למועצת הבטחון מראש, כי הולכים לפגוע בתשתיות מסוג X, Y,...ונא לפנות בבקשה את האזרחים. מנודיעים על כך בריש גלי, בתקשורת, לכולם. שאף אחד לא יטעןל שהוא לא ידע.
לעצם ההודעה מסוג כזה יש אפקט מרתיע מדהים: היא תגרום ללחץ בינלאומי אדיר - על כל הצדדים. היא תזיז את מועצת הביטחון. וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים: במחיר של איומים בלבד, אנחנו יכולים להשיג הישגים ללא הצורך בהפעלת הכוח בפועל.
הגיע הזמן שישראל תלמד ללכת על הסף במובן העמוק של המילה: "תראו אותי...הגיעו מים עד נפש. אני הולך להשתגע, ואם אתם רוצים לעצור את השגעון - אז נא לעשות א,ב,ג..."אף פעם לא ניסינו את זה.
תאר לך שישראל מעמידה בפני לבנון או סוריה הצעה מהסוג שאי אפשר לסרב לה, עוד לפני הפתיחה באש שלהם או שלנו:
"ראו חברים, אם תמשיכו לצבור אמל"ח, ולא תפרקו אותו לשביעות רצוננו, אנחנו נשמיד ביומיים את המטרות הבאות (וכאן תבוא רשימה שתגרום לסורים וללבנונים להחוויר). תישנועל זה לילה אחד, ואז בואו נדבר".
ואם הם פתחו באש ראשונים, אותה ההצעה עדין תהיה בתוקף -רק עם לוח זמנים:
"ראו חברים, אם תמשיכו ללירות ולו עוד כדור אחד עלוב על שטחה הריבוני של ישראל, ו אם לא תפרקו את מצבור האמל"ח שלכם לשביעות רצוננו, אנחנו נשמיד ביומיים הבאים את המטרות הבאות (וכאן תבוא רשימה שתגרום לסורים וללבנונים להחוויר).תישנו על זה לילה אחד, וההפצצות תתחלנה מחר בשעה...".
2. אני באמת נחרד מלחשוב על כמות האזרחים הלא-מעורבים שייצטרכו למות לפני שהחמאס/ חיזבאללה יירתעו.
על זה עניתי: אם החלטת לצאת למלחמה, אתה תוקף מטרות ערך איכותיות. ולא אזרחים. ורק אחרי שהזהרת מראש כמה שעות מראש לפנות הכל. אנחנו לא ברברים. חשוב להשמיד את הערך - לא את האנשים.
אם בכל זאת ייפגעו אנשים בתחנת הכוח - זבש"ם. את האזהרה יש להפיץ בכל אמצעי התקשורת העולמיים, בכרוזים וכו'. אף אחד לא יוכל לטעון שזה טבח -כי בטבח אתה לוכד אותם ושוחט. ופה - נתת להם יום או כמה שעות לברוח.
ההשערה שלי היא שעצם פרסום אזהרה כזאת תמנע את המלחמה ואת ההסלמה ותוריד אותם על הברכיים. אבל אז יש לבצע ניצול הצלחה: לא די בכך שהם יפסיקו לירות, אלא יש לדרוש כתנאי לעצירת ההפצצה את פירוק הנשק שלהם ומסירתו לאו"ם בפיקוח מסודר. את יישום החלטות מועה"ב!
זו תהיה הדגמה עוצרת נשימה של כוחו של מהלך משולב: צבאי-אסטרטגי-דיפלומטי-תקשורתי חובק עולם.
עצם פרסום האיום המפורש יש לו ערך תעמולתי ואסטרטגי אדיר. הוא יביא לפעלתנות דיפלומטית קדחתנית בכל העולם, שיכולה בתורה להפעיל מנופי לחץ רבי עוצמה בדעת הקהל העולמית. והקייס שלנו פה מנצח: הזהרנו, נתנו להם זמן להתארגן ולברוח או להיכנע. אם נפתח באש בכל זאת - זה יהיה אחרי שהעולם כולו יודה שנכשל בדיפלומטיה ולא יהיה לאף אחד פתחון פה חוץ מלברברנים הרגילים.
אני מחפש את הפיתרון ברמה הצבאית: יכולת להגיע קרקעית לעומק עזה/ לבנון/ סוריה תוך ימים, בלי הרבה אבדות והרג אזרחים, ולהציג את האויב כגוף חלש שלא יכול להגן על השטח והאוכלוסיה שלו.
לזה התכוונתי כשאמרתי שאתה מציע בעצם כיבוש. זה יהיה אסון צבאי אסטרטגי לישראל. שוב נשקע בבוץ ושוב נוקע ונואשם לאורך שנים. בליץ של יומיים ללא פלישה הוא פעולה שנגמרת עוד לפני שהתודעה של הצופה הממוצע מבינה מי נגד מי ואיפה.
|