|
27-10-2009, 11:26
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
תובנות נוספות
כידוע לכולנו, כאשר הנוצרים הראשונים רצו להתפלל, לא כל כך היה להם בסיס ארכיטקטוני (תקדים) להקמת בית תפילה, שכן מבחינתם התפילה היתה ארוע קהילתי, ואילו המקדשים הפאגאניים כלל לא תוכננו "לארח" קהילה. שם, במקדשים, לא התקיימו תפילות.
התקדים היחיד שהם הכיר, שבו מתכנסת קהילה לשם קיום אירוע, היה אולם בית המשפט. הבזיליקום. הם לקחו את הרעיון של הבזיליקום, או הבזיליקה, ומחזרו אותו לטובת בית תפילה. כמה מילים על הבזיליקה: היא מאופיינת ע"י חלל ארוך מרכזי (אולם התווך) ומשני צידיו אולמות, באורך דומה, אך נמוכים יותר (סיטראות). באולם התווך, בסופו (פונה מזרחה ברוב המקרים), יש אפסיס, שזו גומחה חצי עגולה, מקורה ע"י חצי כיפה. כאשר זה היה אולם בית משפט, השופט ישב באפסיס, ההתעגלות מאחוריו הגביר את קולו, בשמשה מעין תיבת תהודה. הקהל הנכבד ישב בצידי האולם המרכזי, ובני המעמדות הפחות מכובדים עמדו לאורך הסיטראות.
הנה תכנית של בזיליקה טיפוסית:
קשה להתעלם גם מהדמיון של הבזיליקה לאוניית משוטים, ארוכה, צרה, וחוזרת על עצמה לכל האורך. לפיכך ברוב השפות האולמות של הבזיליקה נקראים "סיפונים": סיפון מרכזי וסיפון צד. כאשר הבזיליקה הוסבה לאולם תפילה, הרעיון הפילוסופי היה שזוהי ספינה שמשייטת ברקיעים רוחניים. היא ממריאה מהקרקע הגשמית, ושטה/עפה אל מחוזות הרוח. שם, בבזיליקה, המתפלל יכול להביא לניתוק הנפש מן הגוף.
אלא שלא תמיד הבזיליקה התאימה. בעיקר במקומות בהם היה משהו פיזי ראוי לציון. כמו למשל הקתיסמה של מרים "נושאת ישו" (תיאוטוקוס), או הנקודה בה משיחם נולד, אן קברו, או המקום בו השליח פטרוס נסקל למוות, ועוד. בכל המקומות הללו היה צורך למגע ישיר עם האדמה (המקודשת), ו"הספינה המשייטת ברקיעים" לא כל כך התאימה. במקרים הללו, פנו הנוצרים הקדומים למודל שונה, שזהו המקדש החד-מרכזי, כמו זה של דיאנה ברומא, ורבים אחרים: מעגל של עמודים, נושא גג, ובמרכזו עצם מקודש. וכפי שכבר כתבתי - המעבר ממעגל למתומן הוא פשוט ומתבקש.
הנה כנסייה מתומנת טיפוסית, האפור במרכז היא "הנקודה הארצית החשובה":
אבל תלאותיו של האדריכל הנוצרי הקדום לא תמו, כי כאמור - במקדש לא מתפללים. במקדש מעריצים משהו מאד גשמי, ואין שם בכלל מקום לקיים פעילות קהילתית. אז אם רוצים גם להעריץ משהו גשמי, וגם להתפלל, יש לנו בעיה.
הפתרונות מדהימים: בכנסית הקבר, למשל, הם פשוט הציבו אותם בשורה: בזיליקה, חצר, ואחר כך רוטונדה (מבנה מעוגל, ממורכז, סביב הקבר). מדובר כמובן על הפתרון הביזאנטי. בפתרון הצלבני - זה שניתן לראותו כיום - כבר חיברו את שניהם למבנה אחד, נטול פשר והגיון בפני עצמו.
בכנסית המולד הפתרון היה די מגוחך: בזיליקה (עם 4 סיטראות, שתיים מכל צד. אאל"ט באל אקצה יש 6 סיטראות), אבל בראשה - במקום אפסיס - הם בנו מבנה מתומן, ובמרכזו אתר הולדתו של ישוע. הפתרון היה כל כך מגוחך, וכל כך לא פונקציונאלי, שלימים הביזאנטים עצמם שינו אותו, וקבעו שם פשוט אולם גדול עם 3 אפסיי (הריבוי של אפסיס זה אפסיי, עם קמץ מתחת לס') - אחד בכיוון ה"רגיל", מזרחי, ועוד שניים בכיוון צפון ודרום. בכך הם יצרו אולם גדול, עם דגש על המרכז, ואפילו הצליחו ליצור משהו דמוי צלב.
הנה הפתרון הביזאנטי המוקדם בבית לחם:
והנה המאוחר יותר, גם הוא ביזאנטי:
את ה"צלב" הזה אימצו כולם. לפתע לבזיליקות נולדו זרועות קצרות, ונוצר דגש על מקום המפגש של שני הצירים. אלא שבעוד שבבית לחם היתה משמעות ענקית למקום המפגש (הרי שם הוא נולד), בבזיליקות וקתדרלות מאוחרות יותר זה היה "סתם", ונותר לא ברור ולא פתור. ב"ספינה" הרוחנית יש פתאום מקום אחד שהוא יותר חשוב מאחרים, אבל ברמה התפקודית אין בו צורך. הבעיה הזו לא ממש הטרידה את בוני הכנסיות והקתדרלות, וזה הפך לתפישה מקובלת - שלנקודה הזו אין ממש חשיבות מיוחדת.
והנה המהפך: אדריכלי הרנסאנס היו צריכים להתמודד עם בניית כנסיה סביב המקום בו פטרוס נסקל למוות. חזרנו לבעיה הישנה של בית לחם ושל כנסית הקבר. אלא שהפעם, הפתרון הבית-לחמי לא עוזר, כי כבר הרגלנו את הציבור שאין חשיבות למפגש הצירים. איך, אם כן, נייצר שם חשיבות? היה זה בראמאנטה, אדריכל גאוני, שמצא את הפתרון: נקצץ. במקום אולם ארוך, שבקרבת קצהו יש ציר קצר חוצה, נייצר שוויון בין הצירים. במקום צלב נצייר X. כך הוא תכנן את הבזיליקה של פטרוס, בואתיקן, אבל מת. יורשו היה אחד בשם מיכלאנג'לו בואנרוטי, שהתלהב מהפתרון הגאוני של קודמו, ואפילו הצליח להלביש על זה מסר פילוסופי/חברתי: הכנסיה הממורכזת, ה-X, היא פרו-אדם. היא נעימה יותר, מפוארת יותר, לא מפחידה. האדם במרכז.
הנה הפתרון שהוצע ע"י בראמאנטה:
והנה זה של מיכלאנג'לו:
וכאן קרה משהו לא נעים: לותר קראו לו. לותר קרא תיגר על הכנסיה הקתולית, וניסה לטעון שהיא סתם מפחידה. האפיפיור נכנס למגננה, וגילה שהמסר שיוצא מהכנסיה "שלו", פטרוס הקדוש, הוא בדיוק המסר של יריביו הרפורמיסטים. האדם במרכז, לא להפחיד, וכל אלה. מהר מאד ציווה האפיפיור להאריך את אולם התווך, וכך נוצר יצור כלאיים, די דומה, בסוף לכנסיית המולד בבית לחם.
עשינו סיבוב.
והקתיסמה? עוד פתרון שבו יש גם בזיליקה וגם מתומן, הפוך לפתרון הראשוני של בית לחם. במקום בזיליקה שבקצה שלה יש מתומן, האדריכל של הקתיסמה המציא מתומן שבקצה שלו יש בזיליקה. אני לא מכיר את הפתרון של התיאוטוקוס בשכם, אבל זה נראה דומה. אלא שגם לפתרון הזה יש בעיה, כי הבזיליקה - בהיותה יבלת - איננה יכולה להיות מספיק גדולה. ולפיכך אינני מכיר הרבה מקרים (אם בכלל) שבהם אומץ הפתרון של הקתיסמה. יהי זכרו ברוך.
הנה קתיסמה:
ולסיום - אם לא הייתי מובן: שרידי הקתיסמה נמצאים ליד הצומת של דרך חברון והכביש החדש להר חומה. כ-100 מטר מצפון מזרח לצומת, בתוך מטע זיתים. גדר ממוטטת ועלובה סביב האתר תהווה סימן זיהוי מצוין. שימו לב גם לבור המים הגדול ליד הכביש להר חומה, שנקרא ביר-קאדיסמי, והוא זה שהסגיר את מקום הכנסייה.
|
|