עם כל הווריאציות השונות ושלל הכלים ששימשו בצבא הנאצי, אני מתאר שהפן החימושי (והתחזוקתי?) של הכלים היה סוג של אסון.
תודה מראש

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

אני קורא עכשיו ניתוח קצר על הלופטואפה, בספר המרכז תיאורים של חילות אוויר שכשלו (Why airforces fail של Robin Higham; הספר זמין להורדה ברשת). התיזה שלו היא שהצבא הגרמני התכונן למלחמת התקדמות קצרה, לא למלחמת התשה; כך, למשל, היו להם בלופטואפה יחידות בינוי מיוחדות שידעו להכשיר במהירות שדות תעופה כבושים, וצי גדול של מטוסי תובלה שיכלו להעביר לשדות אלו דלק ופצצות כך שמטוסי הקרב יוכלו לפעול סמוך לחזית המתקדמת- אבל היה להם מלאי אפסי של חלפים ומעט כ"א טכני (הניחו שהכלים יתוקנו אחרי המערכה). כך שלאורך זמן, % השמישות היו נמוכים (50-60%, לעומת 70-80% בארה"ב וב- RAF), ובעה"ב כבשו שדות תעופה מלאים במאות מטוסים כמעט-כשירים שהטכנאים לא יכלו או לא ידעו לתקן.

אני מניח שהמצב בתחום היבשתי היה דומה.

איזה מידע בדיוק אתה מחפש? באיזה זרוע של הורמאכט? מתי?

ובכן, אני מחפש מידע הקשור לשריון, בין השנים 40-45. בנסיון למקד אומר, שמה שמעניין אותי זה אופן פעולת חוליות חימוש (אם היו כאלו) וכיצד התמודדו עם חוסר אחידות של כלים ביחידות, וכן חוסר אחידות בין הכלים עצמים (כל הausf-ים למיניהם)

דוקא בדביזיות השריון היתה אחידות יחסית בציוד. ציוד זר רוכז בד"כ ביחידות מסויימות - למשל שריון צ'כי בדביזיות השריון 6 ו-7 החל מ-1940 - כך שהדבר סייע בהתמודדות עם תחזוקת ציוד זר. החוליות הטכניות היו פלוגתיות ובד"כ נסעו מאחור עם הדרגים הגדודיים במשאית סדנא.
גם הכנסת דגמים חדשים של אותו טנק לא הטילה עומס מיוחד על החימוש. הגרמנים לא הכניסו גרסאות חדשות בתכיפות רבה מדי ובד"כ לגרסאות השונות של אותו כלי היו חלקים משותפים רבים עם כל הסדרה. כתוצאה מכך, המערך הלוגוסטי בד"כ יכל להיערך בקלות יחסית להכנסת גרסא חדשה לשימוש.

על החימוש היתה אחראית מפקדת צבא המילואים, שהיתה רוב מלה"ע תחת פיקודו של גנרל פרידריך פרום. ארגון אדיר ויחסית לא-ידוע זה מילא תפקיד מרכזי בורמאכט. משרד החימוש (HWA - בעצם המקביל של מקחש"ר) שפעל בתוכו היה אחראי - בין השאר - על ארגון האספקה הטכנית והשירותים הטכניים של הכוח הלוחם. היה זה ארגון יעיל ביותר שנתן תמיכה חימושית מצויינת בד"כ לצבא היבשה.

בעיית חוסר האחידות היתה קיימת בדיביזיות החי"ר והחרמ"ש של מה שנקרא הגל השני. יחידות אלו צויידו לעיתים במגוון עצום של פריטי ציוד. חלק גדול מכלי הרכב שלהם היו כלים אזרחיים מגוייסים, זרים או שלל. כאן בעיות התחזוקה היו אדירות וגם הסדנאות הדיביזיוניות התקשו להתמודד עם הציוד העלוב ועם קשיי התחזוקה.
לקשיים אלה, אשר נגרמו גם מהקושי בגיוס התעשיה הגרמנית לייצור מלחמתי בשנות המלחמה הראשונות, היתה השפעה ארוכת טווח על אופיו של הצבא הגרמני ועד סוף המלחמה הוא נותר תלוי במידה רבה בסוס סימן 1 (שגם דרש מערך תחזוקה ייעודי).

ציטוט:

דוקא בדביזיות השריון היתה אחידות יחסית בציוד. ציוד זר רוכז בד"כ ביחידות מסויימות - למשל שריון צ'כי בדביזיות השריון 6 ו-7 החל מ-1940 - כך שהדבר סייע בהתמודדות עם תחזוקת ציוד זר. החוליות הטכניות היו פלוגתיות ובד"כ נסעו מאחור עם הדרגים הגדודיים במשאית סדנא. גם הכנסת דגמים חדשים של אותו טנק לא הטילה עומס מיוחד על החימוש. הגרמנים לא הכניסו גרסאות חדשות בתכיפות רבה מדי ובד"כ לגרסאות השונות של אותו כלי היו חלקים משותפים רבים עם כל הסדרה. כתוצאה מכך, המערך הלוגוסטי בד"כ יכל להיערך בקלות יחסית להכנסת גרסא חדשה לשימוש.

זכור לי שדוקא אוברי התייחס באחד מספריו לסיוט החימושי ולחוסר היכולת לבצע תיקונים מורכבים בקרבת איזורי הלחימה - וכך נראו טנקים פגועים מתגלגלים על קרונות רכבת כל הדרך המחזית המזרחית לגרמניה לתיקון במפעל.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לדעתי אוברי הביא בספרו "כיצד ניצחו בעה"ב" דוגמא לא טיפוסית לצבא היבשה (הלופטוואפה זה כבר סיפור אחר).
מערכת החימוש הגרמנית פעלה כמו כל מערכת חימוש מודרנית אחרת: תיקונים קלים ושידרוגים פשוטים נעשו בדרג ב'; תיקונים רציניים בסדנאות דרג ג' שהיו ממוקמות באיזורי העורף של כל חזית. סדנאות כאלו עשו גם חלק גדול מתיקוני דרג ד' ורק כלים מעטים יחסית נשלחו לסדנאות דרג ד' בעורף הרחוק.
גם בתחום ארגון הסדנאות צבא המילואים עשה בד"כ עבודה טובה.

עד כמה שידוע לי רק טנקים שנפגעו קשה מאוד נשלחו לשיקום מקיף או להסבה במפעלים בגרמניה. המפעלים ככלל לא היו מעורבים בתחזוקה שוטפת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד זכור לי שדוקא אוברי התייחס באחד מספריו לסיוט החימושי ולחוסר היכולת לבצע תיקונים מורכבים בקרבת איזורי הלחימה - וכך נראו טנקים פגועים מתגלגלים על קרונות רכבת כל הדרך המחזית המזרחית לגרמניה לתיקון במפעל.

גם לי זכור אותו הדבר והספר הוא, למיטב זיכרוני, "מדוע ניצחו בעלות הברית?" וגם לי זכור שהוא התייחס, בין השאר, ספציפית לטנקים.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

רב תודות.
אם כך, בגדודים בהם שירתו 2 סוגי טנקים (למשל) כל כוח זכה בחוליה משלו?

גדודי השריון המעורבים היחידים (ע"פ הטבלאות האירגוניות הרשמיות) היו גדודי הטנקים הכבדים המוקדמים, של 1942 ותחילת 1943. בגדודים אלה שרתו תחילה טנקי טייגר וטנקי סימן שלוש זה לצד זה באותן פלוגות. בגדודים אלה לא היו חוליות פלוגתיות אלא פלוגת חימוש נפרדת שספקה שירותי תחזוקה לשלוש פלוגות הטנקים. מבנה ארגוני זה נותר על כנו גם כשהטנקים הבינוניים נעלמו מהגדודים הכבדים והם עברו להפעיל סוג אחד של טנק.
בעקבות הנסיון שנצבר עם הטייגר ועם גדודי הטנקים הכבדים העצמאיים הוחלט לגדיל את פלוגת החימוש של גדודים אלה עם תוספת של מחלקת חילוץ.

שוב, רב תודות. תוכל להפנות אותי לספרות בכדי שאוכל להרחיב בנושא?

Burkhart Mueller-Hildebrandt, German tank maintenance in World War II

Emil Leeb, Army Ordnance Office 1938-1945

שניהם ספרים של ותיקי הורמאכט (ליב עמד בראש ה-HWA) וערכם כמחקרים היסטוריים בעייתי, אבל התשובה לשאלותיך נמצאת ברובה בהם.

על גדודי הטנקים הכבדים מומלץ הספר:
Christopher W. Wilbeck, Sledghammers

אני מתנצל על הנצלו''ש אבל ראיתי שfox450 הוא מומחה לוורמאכט ורציתי לשאול האם כמו שארה''ב ושאר מדינות הברית מוקירות את הווטראנים שלהן, אז גם הגרמנים? ואם כן איך זה מתבטא? והאם הם מתוגמלים איכשהו? ושאלה אחרונה אם הם כן מתוגמלים האם זה רק "בוגרי" הוורמאכט או גם החלאות מה ss ?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

HIAG

From Wikipedia, the free encyclopedia

Jump to:navigation, search

HIAG (German: 'Hilfsgemeinschaft auf Gegenseitigkeit der Angehörigen der ehemaligen Waffen-SS, literally "Mutual Help Association of Former Waffen-SS Members") was an organization founded in 1951 by former members of the Waffen-SS.


The main aims of the organization were to provide assistance to veterans, and campaign for the rehabilitation of their legal status with respect to veterans' pensions. Unlike soldiers of the regular Wehrmacht, pensions had been denied to members of the Waffen-SS as a result of that organization having been declared criminal in the aftermath of the Second World War.


At its height in the 1960s around 70,000 of the approximately 250,000 former Waffen-SS members living in West Germany were members of HIAG. During the 1980s, political antagonism towards the organisation grew and it was finally disbanded in 1992.

אז מה

תודה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000