היי כולם,

שמי הילה ואני רוצה להיות לוחמת;

מאז שאני קטנה תמיד ידעתי,רציתי ואמרתי שאני אתגייס אנירוצה לעשות את השירות הטוב והמספק ביותר מבחינתי ולהיות לוחמת.

ועכשיו, בחודשים האחרונים, כעניין הצבא והגיוס התחיל להתקרבהתחילו לעלות בי חששות ופתאום כל הרצון הזה להיות לוחמת התחיל להתערער אצלי.

אם לא אכפת לכם אני אספר קצת על עצמי ואשתף אתכם בחששותשלי

מאז ומתמיד תמיד הייתי ילדה ביישנית, שקטה וחסרת בטחון.

זה השפיע עליי מאוד בכל תהליך ההתבגרות שלי, היה לי מאוד קשה להתחבר לאנשים [אז זה עוד היו ילדים] ואפילו אפשר היה להגיד שהייתי מפחדת מהצל של עצמי.

מה שכן מאז שאני קטנה תמיד הייתי שמנמנה וגבוהה לגילי ואתם בטח יודעים כמה אכזרים ילדים יכולים להיות – מה שמאוד השפיע והוריד את הבטחון העצמי שלי ותמיד אפשר להגיד ששנאתי את עצמי על זה.

היום אני יותר שלמה עם עצמי, כבר פחות ביישנית וחסרת בטחון, יותר פתוחה לאנשים.



אז כמו שאמרתי, בזמן האחרון התחיל לעלות בי חששות שפעם לא העסיקו אותי יותר מדי – אני רק ידעתי שאני אתגייס אני אהיה לוחמת.

התחלתי לקרוא יותר על נושא גיוס הלחימה לבנות ועל הגיבוש לוחמות שצריך לעבור ואז הבנתי שזה לא כזה פשוט להיות לוחמת ולא כל אחת יכולה להיות אחת כזאת.

שתי חששות עיקריות שיש לי הן הכושר וההסתגלות החברתית שלי.

אני ממש חוששת מהגיבוש לוחמות; ממש.

בעיקר אני מפחדת מרמת הכושר שנדרש, אני קראתי את הנתונים שמצפים ממך להוציא בבר אור.

כמו שציינתי אני די מלאה [אני גבוהה לגילי ככה שזה לא נראה כזה קריטי, אבל עדיין יש כמה קילו עודף] ולמשל שכיבות שמיכה אני לא עושה אחד אפילו.

אני לא בן אדם של כושר, אני לא עושה יותר מדי במשך היום ככה שזה לא ממש מפליא אותי.

אני יודעת שעד הגיבוש לוחמות [עוד לא קיבלתי מנילה] יהיו כמה חודשים ואני כן יכולה להתחיל להכנס לכושר [אני יודעת שאם אני אהיה נחושה אני כן יכולה להתמיד ולהכנס לכושר- לפני שנתיים הייתי הולכת לחדר כושר והורדתי כמה קילו אבל הספקתי לעלות אותם חזרה אחרי שהפסקתי עם הספורט]

אבל אני באמת חוששת שאני לא אהיה מספיק טובה, עם כמה מוטיבציה ורצון להיות לוחמת.

ופה גם נכנס עניין הביטחון העצמי- אני תמיד מפחדת ממה יחשבו, מה יגידו, איך מסתכלים עליי ולכן אני מאוד מתביישת להיות לא טובה בגיבוש מבחינת כושר.

החשש השני שלי היה עניין החברתי, להיות 24 שעות עם בנות שאני לא מכירה – שאני בחורה מאוד ביישנית וקשה לי להיפתח ולהתחבר לאנשים מהר ואני פשוט מפחדת לא למצוא את עצמי שם.

אני יודעת שכולן באותו מצב כמוני וזו סיבה מספיק טובה בשבילי לא לחשוש להתחבר אבל עדיין יש בי את הפחד הזה.



ובגלל שני סיבות אלה אני חושבת לוותר על החלום להיות לוחמת.

מה דעתכם על זה?



הילה.

נ.ב. אני מצטערת מעומק הלב על המגילה, יכולתי לקצר את המריחות בחצי אבל 12 וחצי בלילה ואני עייפה ומצאתי את המקום לפרוק את שעל ליבי אז תסלחו לי.

היי הילה,
קודם כל כל הכבוד על הרצון להיות לוחמת חצי דרך כבר עשית.

בקשר לכושר אני באמת ממליץ בחום ללכת לקבוצת כושר קרבי ולהישאר שם
(לא הייתה בחורה אחת שהייתה בקבוצה כזו שאני הכרתי ולא עברה גיבוש לוחמות)
בנוסף לשיפור הדרסטי (והקשה)בכושר זה ייתן לך סוג של חוסן מנטלי והתמודדות עם מצבים קשים.
בקשר לביטחון העצמי, אני משוכנע שהדבר יעבור לך כשתגיעי לגיבוש,תתחילי בו ותראי שכולן איתך בני אדם ותראי שחלק נשברות- תזכירי לעצמך שאת חזקה יותר מזה ושאת לא תישברי בשום מצב. מה שלא יהיה אל תישברי.

הצחיק אותי קצת החלק של החשש החברתי,מכיוון שידידה קרובה שלי חוותה לחץ דומה עם הגיוס שלה ליחידה קרבית- ומה שמצחיק זה שאת חושבת שאצל בנים זה שונה.

כולם-אבל כולם- מגיעים מאותה נקודת התחלה של לחץ ופחד ואי ידיעה מה יקרה,כל הקרביים וגם הג'ובניקים (אולי פחות אבל). אל תפחדי,בסוף כולם אנשים,אף אחד לא מכיר אף אחד, אל תתני לתחושות של נחיתות לשבור אותך ואת תראי שאת תסתדרי שם בול.
(אני עדיין מלש"ב,אני מתגייס בנובמבר להנדסה קרבית,אבל כל החברים שלי וידידה שלי עברו דברים דומים וכולם נרגעו והסתדרו ביחידות שלהם באופן טוב)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קודם כל, בוקר טוב הילה.

כמו שאמר ידידי למעלה, כל הכבוד על הרצון להיות לוחמת, ובנוסף על המוטיבציה!

את רוב הלוחמות שיצא לי להכיר, העבירה בגיבוש המוטיבציה שלהן, מפני שבאופן כללי, איש לא מצפה (או יכול לצפות) מאזרחית שיכול להיות שהתאמנה לפני הצבא להוציא ציון של 9:30 בבר-אור יחד עם פק"לים מלאים. מצד שני, אני אומר לך שכושר גופני, אפילו במידה התחלתית, הוא משהו שיכול להיות טוב מאוד בשבילך לגיבוש, ולחיים באופן כללי.

לגבי הפחד שלך מהיחס החברתי אלייך והביטחון העצמי שלך, אני יכול להגיד לך בפה מלא, שמרבית הבנות שהיו איתי בטירונות סבלו מחששות דומים, וזה טבעי לגמרי, מכיוון שאת מגיעה למערכת הצבאית בתור אינבידואלית, וזה אכן די מלחיץ. אני אספר לך סוד- גם הבנים שהתגייסו איתי הרגישו בהתחלה ככה.

אז תני לי את תפקיד המרגיע הלאומי כשאומר לך שאין לך בכלל ממה להילחץ. כן, זה קצת מביך ומוזר בהתחלה (וגם אני ביישן, אז אני יודע), אבל איש איש מוצא את מקומו מהר מאוד בפלוגה לוחמת, ותהליך הגיבוש החברתי במקומות כאלה הוא מהיר מאוד. את תתפלאי לכמה אנשים את תתחברי וכמה אנשים יתחברו אלייך.

ואם לחזור לנושא הגיבוש עצמו והפחד שלך לא להיות 'מספיק טובה'. איך תדעי כמה את טובה אם לא תנסי? הרי גדולתו של אדם לא נמדדת ביכולתו לעשות משהו שהוא טוב בו, אלא להתנסות במשהו חדש. את חלשה בשכיבות סמיכה? תתאמני על זה, וכשתגיעי לגיבוש, תתני את ה-100% שלך, ברבאק. כי ביננו, מה יותר חשוב לך, הרצון שלך לתרום, ולהיות לוחמת או מה שכמה אנשים -אולי- יחשבו עלייך אם לא תעשי ריצת 2000 כמו יוסיין בולט?

אני אסכם בקצרה את המגילה שלי- לכי לגיבוש בראש מורם, ותתני בו את הכי טוב שיש לך, כי אם תעשי את זה, אז כל מה שאנשים אולי יגידו ואולי יחשבו לא ישנה לך, כי את תדעי בתוך עצמך שנתת 100%, וזה באמת כל מה שחשוב.

בנוסף, כמו שאמר המוהנדס לעתיד שמעליי, אם את מרגישה את הצורך, תצטרפי לקבוצת כושר קרבי ותתמידי. לפחות כך תוכלי להרגיע את עצמך מבחינת הכושר ואולי זה גם יקל קצת על הפחד החברתי שלך.


ומילה אחת אחרונה- בהצלחה!

"וביום השמיני, ויברא ה' את הארוך וייתנו לעם. ויאמרו הלוחמים, מה לנו ולמטאטא הזה וייחר אפם. וייקח ה' את הארוך ויברא את גרסאות הקרביין והמוסב, ויפתח את עיקרון המכנס הפתוח והבול-פאפ ואת התבור הנגב וייתנם ללוחמים. ואת המטאטא נתן לג'ובניקים בזיקים וניצנים ודותן. וירא העם כי טוב"

אהלן הילה,
קודם כל, אני מכיר את ההרגשה.
ותני לי לנחם אותך בכך שכרגע אני לא פחות ביישן ובעל ביטחון עצמי נמוך ואני אהיה קרבי בעוד חודש.
לגבי הגיבוש, אין לך מה לחשוש, אני מאמין שכמו כל הגיבושים המטרה היא לא בהכרח להעביר את האנשים שמגיעים ראשונים, אלא את אלה שמתמידים למרות הקושי(ופה נכנס עניין המוטיבציה. כמה את מוכנה לתת מעצמך למען החלום שלך. ותאמיני לי, אין דבר העומד בפני הרצון.) ולא מוותרים לעצמם ופורשים.
אם זהו החלום שלך, אין לך ממה לחשוש. תיגשי לגיבוש במטרה לעבור ואפילו כשאת אחרונה בין כל הבנות תדעי שיעריכו אותך על זה שלא עצרת ופרשת מהגיבוש והסיכוי לעבור עוד גדול.
לי אישית יש חבר שהשתתף בגיבוש צנחנים ולפי מה שהוא אמר הוא היה בהחלט האחרון ואחד החיילים שם דחף אותו קדימה ועזר לו והוא לא ויתר לעצמו. נכון לעכשיו, הוא עבר את הגיבוש ומיועד להתגייס בנובמבר.
ממליץ מאוד לעשות ריצות מידי פעם ולהתאמן על הכושר, זה יכול רק לעזור. (וחשוב לציין שלא יותר מידי אחרת תפגעי לעצמך בגוף.)
אגב, אני את דעתי לגבי קרבי\לא קרבי שיניתי 3 פעמים. הרבה פעמים נתקפתי פחד של "מה יקרה אם..", אבל עכשיו זה מאחוריי. והגיוס מלפניי. וככל שתמעיטי לחשוב על זה כך תרגישי יותר טוב.
מחזק את הדברים שנאמרו לפניי, לרצות להיות לוחמת זו כבר חצי דרך, כל הכבוד.
להיות לוחמת זה כבוד גדול.

וכמובן, שיהיה המון בהצלחה !

זוהי דעתי לגבי העניין ואם מישהו חולק על דברים אלה הוא מזמן להוסיף ולתקן ולעזור להילה.

יום טוב, בר.

למה לוותר מראש?

לפחות תנסי, במקרה הכי גרוע, לא תצליחי.

אבל למה שלא תצליחי? אני יכול להבטיח לך שני דברים:
ידאגו להכניס אותך לכושר "בלשון המעטה"
כשתיהי במצבים שקודם לכן לא מצאת את עצמך בהם, את כבר תמצאי את האנשים שלך.

http://samizdat.blogli.co.il/

בואי נפרק את זה למינימקס:

אם תצאי לגיבוש לוחמות, במקסימום תעברי ותהיי לוחמת, ובמינימום לא תעברי ולא תהיי לוחמת.
אם לא תצאי לגיבוש לוחמות, במקסימום לא תעברי (מעצם זה שלא ניגשת) ולא תהיי לוחמת ובמינימום (שוב) לא תעברי ולא תהיי לוחמת.

בהנחה שכן נהיית לוחמת, יש במהלך השירות די הרבה "נקודות יציאה" שבהן את יכולה להפסיק להיות לוחמת.

מה המסקנה? שאין לך מה להפסיד. במקרה הכי גרוע, את חוזרת לאותה נקודה.

כפי שכבר ציינו, קבוצות הכנה יכולות לשפר את סיכוייך לעבור את הגיבוש וגם להכין אותך במידת מה לשירות. בנוגע ל"משקל עודף" - נו, ביום שבו איזושהי בחורה לא תחשוב שהיא שמנה אז האפיפיור ירוץ בותיקן עם חוטיני.

בנוגע לחוסר ביטחון עצמי - כבר אמרו חכמים ש"זה עובר עם חבר".

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

שלום לך הילה,
שמי אילנית ואני מתגייסת בנובמבר הקרוב לקרבי, לוחמת אב"כ אם יצא לך לקרוא קצת על התפקיד.

בראש ובראשונה אני רוצה לאמר לך, הסירי דאגה מליבך, עיניין הכושר הוא עיניין פעוט במהלך הגיבוש.
אני עברתי את הגיבוש, אני אחת שלא מתאמנת, אולי עושה ריצה אחת לכמה שבועות, בחיים לא עשיתי שכיבות סמיכה עד הגיבוש.
ויודעת משהו, הנה, הוכחה חיה, עברתי את הגיבוש.
נתחיל מזה שלא בוחנים את רמת הכושר שלך, אלא את רמת המוטיבציה והרצון, את היכולת להסתדר בחברת אנשים שאת לא מכירה.
גם אני כמוך ביישנית, וכל מה שהזכרת אבל וואלה את באה לגיבוש וכולן באות במטרה משותפת לעבור את הגיבוש ולהיות בסדר אחת עם השניה כי אחרי הכל בסופו של דבר אולי כל אחת תשרת אחת עם השניה.


רשמתי כאן מאמר את יכולה לעיין בו.
אולי זה נשמע מפחיד, אולי החששות גדולות, ואני באמת מבינה לליבך כי גם לי יש חששות עצומות, עוד חודש וחצי גיוס, הלחץ גובר.


כל הכבוד לך, אל תוותרי על זה,
אם יש לך עוד שאלות שלחי לי הודעה פרטית.

המתחיל בשביל יראה מולו את המסע הארוך והמייגע,

הממשיך בו מגלה את יופיו של הנוף,

אך רק המתמיד יגיע ויגלה את נפלאותיו של היעד.

כל הכבוד על הרצון להיות לוחמת! זה מאוד מאוד משמעותי אצל בנות.

אני אספר לך שאני הייתי במצב דומה לשלך רק שאני לא התלבטתי. מה שבהחלט פתר לי חלק גדול מהבעיות האלה היה הקבוצה שהצטרפתי אליה ובהחלט שינתה לי את החיים בקטע הזה - הבטחון עלה פלאים, חברים חדשים, הכושר השתפר ובאופן כללי אני מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי. אומרים שהצבא עושה לאנשים דברים דומים, והם מגלים את עצמם מחדש במהלכו.

עוד סיבה שאת לא צריכה לדאוג בגללה - בצבא כולם מתחילים מאפס. את בתיאוריה לא אמורה להכיר אף אחד שם. אבל היתרון הוא שאין שם אחד או אחת שמכירים מישהו אחר! כולם מאותה נקודת התחלה ויכולים להכיר את האנשים מההתחלה. זה לא שאת מצטרפת לקבוצה קיימת, מגובשת.

היי!
בראש ובראשונה...כל הכבוד לך,באמת...כמו כל האנשים שאמרו לך קודם..רק הרצון והשאיפה להגיע להיות לוחמת ולתת שירות משמעותי בעינייך מראה את אופייך..
'אין דבר העומד בפני הרצון'..הכל תלוי במידת ההתמדה והרצון שלך להצליח באותו מקום,אם את באמת חושקת להכנס לכושר,אין דבר שיפריע לך!תהיי חזקה מנטלית להכנס לכושר,ולא לצאת על אף הקשיים הטמונים בכך!עד שתאהבי לרוץ..
בקשר לכפיפות בטן ושכיבות,אף אחד לא מתחיל מ20 פעמים ונהיה אלוף,תעשי סטים..לאט לאט..אני מאמינה שתצליחי לאחר תקופה קצרה,ותוכלי גם להצטרף לאחת מקבוצות הכושר המכינות לצבא שייתנו לך טיפים בנוסף וינחו אותך לעבר מטרתך.
רכישת בטחון עצמי דורשת זמן,אבל את צריכה לחולל את השינוי הזה..אם את מחליטה לעשות סוויטץ' ולשנות התנהגות,דאגי שכך יקרה,תנסי להכיר את האנשים סביבך בגיבוש אחרי הכל,כולן בנות ובאותו הגיל והמצב שלך..כך שייתכן ודברים רבים מחברים אתכן...הן יוכלו לעזור לך בגיבוש ואת להן,אחרי הכל בגיבוש אתן הכל אחת לשנייה למספר ימים!כמובן שהשינוי יבוא בהדרגה,אבל הוא יבוא רק אם את תחפצי בכך!


לכן..להבא שתכתבי נושא תפתחי באני אהיה לוחמת!בלי סימני שאלה מיותרים!

שיהיה לך המוןןןןןןןןןןןןןןןן בהצלחה!אם תצטרכי משהו,כל דבר...תשלחי הודעה(;

כמו שאמרו עוד ליפני כל הכבוד על הרצון ליהיות לוחמת...
אני מתחבר איתך מעט גם אני בילדותי הייתי ילד לא קצט מלה אלה שמן (כיתה ז 96 קילו)...
ובכלל לא חשבתי שיגייסו אותי לצבא, אבל הזמן עבר לקחתי את עצמי עם המון מוטיבציה ורצון היתאמנתי רזיתי ל 70 קילו ועשיתי שינוי גדול מאוד בחיי שאנשים לא זיהו אותי, לא וויתרתי לעצמי וכשעיניין הצבא החל והתקרב התאמנתי עוד יותר ניגשתי ליום סיירות אחריי זה לגיבוש שייטת 13 ועכשיו אני אמור להיתגייס ב 22 בנובמבר לאגוז...
בקצרה הסיפור הוא לא עלי.. הוא עליך.. תתמידי, תשקיעי ותראי שתתצליחי תאמיני לי...
תאמיני בעצמך תתאמני ותיראי שאת יכולה...

ובאמת כל הכבוד על הרצון להייתגייס וליהיות לוחמת....

היי הילה


דבר ראשון כול הכבוד על הרצון להיות לוחמת, ואני לא אומר את זה סתם אני באמת מתכוון לזה , אחותי היתה במצב שלך מבחינת כושר לא היה לה כושר בכלל היא הגיעה לגיבוש נתנה מה שהיא יכלה והתקבלתה הם לא מחפשים שמה את האתלט הבא שלמדינת ישראל , הם רוצים לראותת מי עוברת את הגיבוש .


מבחינת ביטחון עצמי בצבא הוא יעלה במיוחד אם תלכי ליחידה קרבית ואת זה אני אומר לך מניסיון , אין לי כוח לחפור על זה אבל אם תרצי לשמוע אני מוכן לכתוב


בהצלחה בגיוס