|
17-10-2009, 23:11
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.08
הודעות: 25,344
|
|
כשמגיעים לישורת האחרונה
כן, זה קורה מחר, או לפני שלושה ימים אם איתרע מזלכם ללמוד בטכניון. למי שרוצה המלצה, בניין אמאדו גבוה מספיק כדי שזה לא יכאב
"אַל-תֹּאמַר, מֶה הָיָה--שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה: כִּי לֹא מֵחָכְמָה, שָׁאַלְתָּ עַל-זֶה"
אל דאגה אדון קהלת, אני כבר לא אומר את זה.
עברו כבר שנתיים, ואני מרגיש שונה לחלוטין. מבחור צעיר שמתבגר לאיטו, שרק טעם את האזרחות אחרי שירות ארוך ולא קל, פרא אדם (במובן החיובי), התבייתתי (לא כמו טיל על מטוס, כמו זאב שהפך לפודל), הפכתי למבוגר. אם זה הדירה שאני מחזיק לבד, אם זה המעבר מטונה וקבנוס לאוכל מבושל, למשכורת שנכנסת לחשבון כל חודש במקום דמי כיס, סתם קמט סורר שהופיע מעל המצח כשאני מעמיק מחשבה, או אולי שיער לבן שהחל מבצבץ בצדעיים. אם זה להזמין וויסקי בפאב ולהתלונן על הרעש של הילדים, לעומת תדלוק בנוזלים שכיום לא הייתי שם אפילו במצבר של ריצ'ארד גולדסטון לפני שמתחילים בהתפרעות על הרחבה.
אז אני קם כל בוקר בחמש וחצי כדי לתפוס אוטובוס, בעוד לפני שנתיים לא ידעתי שקיימת שעה כזו, מלבד סופי שבוע בהם הלכתי לישון בשעות כאלו. וחולצת סוף מסלול תחובה עמוק בארון, במדף מעל הסנדלים והמכנסיים הקצרים. עכשיו אלו מכנסיים מחויטים, חולצה מכופתרת ונעלי עור איטלקיות. לא אומר שאני נהנה מכל ההופעה הרשמית הזאת, אבל אני בהחלט לא סובל כמו שחשבתי בזמנו.
דברים שרואים מכאן לא רואים משם. תמיד חשבתי שהמשפט הזה הוא התירוץ הטוב ביותר לכל אדם שלא יודע לעמוד על שלו. אבל הוא לא תירוץ, הוא החיים האמיתיים.
ואתה, שרוצה להיות יום אחד על השער של הרולינג סטון, או לפחות לכתוב שם, ואת, שרוצה לכתוב את הסרט עטור הפרסים הבא, וכמובן גם את, שוויתרת על הסיפורת והלכת לנתח מידעים, אתם תבינו מהר על מה אני מדבר, אם לא הבנתם עדיין. זה לא יהיה נעים, זה לא יהיה קל, אבל זה יהיה מספק. כל קללה שתפלטו תהפוך לבדיחה נוסטלגית בעוד מספר שנים, כשתשבו על סיר הבשר או סתם במשרד מפואר. כל דם שתירקו יהפוך לדשן שיצמיח את הפירות הטובים ביותר, פירות ההצלחה. נשבע לכם, האמינו לי, הזקנים תמיד יודעים טוב יותר.
אבל לא משנה מה יהיה, לא תתפסו אותי עם עניבה, בהן צדקי (אלא אם כן תנסו בעוד כמה שנים, כשכבר אתקדם למעלה בסולם, אם ירצו השם והמנכ"ל. בכל זאת, דברים שרואים מכאן...)
בהצלחה לכולכם,
אוהב.
(להבהרה- הקטע נכתב עבור כמה מחבריי החוששים. אל תתנו ל"אוהב" להטעות אתכם, אני עדיין שונא חצי עולם )
|
|