|
במקור נכתב על ידי cicada
סבא איציק!
את סבא איציק אני אוהב במיוחד אהבה ענקית מיוחדת במינה.
איתו יש לי קשר מדהים – אין כמוהו בעולם.
לב של זהב, נתינה אינסופית, ולסיפורי גבורתו אין אך ורע עוד מהיותו ילד קטן.
סבא איציק נולד בעיר לידא ברוסיה הלבנה. באותה תקופה העיר הייתה שייכת לפולניה, היו בה כ 12 אלף יהודים.
חיי המשפחה שלהם היו טובים, מאושרים ומסודרים כלכלית. במשפחתו ,סבא וסבתא הגדולים, חנן ואדלה – הוריו, ואחותו – אידה.
בשנת 1939 ב 1. לספטמבר, הגרמנים תקפו את פולניה ופרצה מלחמת העולם השניה.
ב17 לספטמבר 1939, הרוסים כבשו את העיר שלהם לידא, וב22 ליוני 1941 נכבשה רוסיה הלבנה ע"י הגרמנים, ואז נשרף ביתם וכל העיר נהרסה מהפצצות הגרמנים.
כתוצאה מכך נהרגו כ 800 איש – חלקם יהודים.
ב29 ליוני הגרמנים כבשו את לידא ורצחו כ- 200 מאנשיה הבחירים ובעלי ההשכלה הגבוהה.
כתוצאה ממלחמה זו, נפסקו כל הפעילויות, והתנהלותה של העיר כמו: לימודים, חיי תרבות, מסחר וכו'.
סבא איציק היה אז כבן 14, אחרי כחודשיים התחיל סבא איציק ביחד עם אביו לעבוד במפעל לבירה, ממסרת עצים, ותחנת קמח.אחרי תקופה קצרה , עברה המשפחה לגור במפעל בזכות כישוריו של הסבא חנן. הם גרו בחדר אחד – 9 נפשות.
סבא איציק עבד בממסרת עצים, הוא עמד יום שלם עם גרזן וניסר חתיכות עצים עבור המפעל וכל זאת בכפור של 30 – מעלות.
לאחר כמעט ¾ שנה הוא עבר לעבוד בתוך מפעל הבירה, למזלו של סבא איציק ומשפחתו הם נצלו כי את שאר בני העיר העבירו לשלושה אזורי גטו ובתאריך 8.5.1942 רצחו ביום אחד ששת אלפים וחמש מאות יהודים.
שהתחילה תנועת הפרטיזנים, 2 בני דודים של סבא איציק הצטרפו לתנועה, וסבא איציק החלטי להצטרף גם הוא.
הוא הצליח לקנות נשק וקבר אותו באדמה על יד גדר המפעל. סבא איציק אמר להוריו שחייבים להצטרף לפרטיזנים! אביו – סבא חנן הכיר את כל היערות וגם כן רצה להצטרף, אבל מנגד עמד לו מצפונו – מאחר ומהגטאות הגיעו מידי יום לעבודה כ 30 יהודים, והוא ידע שאם הוא יברח ליער יירצחו יהודים בגלל בריחתו.
במפעל הבירה, חוץ מיום עבודה ושעות עבודה רגילות, סבא איציק וחברו מיכאל היו סוחבים כל יום , בוקר וערב, שקים של 3 טון שעורה עבור המפעל, וזה לייבוש. זה נשמע דמיוני ולא הגיוני אבל זה נכון ואמיתי, כל שק היה במשקל 50 ק"ג והם היו צריכים לסחוב את השקים לגובה של 2 קומות.
סבתא אדלה, הכינה לכל אחד ילקוט צד ששם היו זוג לבנים, מגבת, גרביים ו2 פרוסות לחם יבשות, וזזה במידה ויצטרכו לברוח.
הם החליטו שהם יברחו ויצטרפו ליח' הפרטיזנים שביערות. סבא איציק וחברו מיכאל הצליחו באותו זמן להבריח יהודים מהגטו ליער. הם היו באים כביכול לעבוד במפעל, הם החביאו את היהודים במרתף, ולאחר מכן בלילה, הם הוציאו אותם ליערות - לכיוון הפרטיזנים שהתחבאו שם.
בחודש ספטמבר, בסביבות שעות הצהריים, סבא איציק שמע יריות , יצא החוצה לבדוק מה קורה ואז עמד גרמני מהSS עם תת מקלע וציווה להרים ידיים ולבוא איתו.
הגרמני הביא את סבא איציק לתוך חצר המפעל, ששם כבר היו כ 150 עובדים יהודים וגויים.
סבא איציק הלך בלי תלאי צהוב, הוא היה שם את התלאי הצהוב רק שהיה הולך לבקר בגטו משפחה וחברים. סבא איציק עמד בחצר ואז נתנה הפקודה "העובדים הגויים שילכו קדימה - והיהודים שיישארו במקומם" .
מסביבם כמובן היו מלא חיילים גרמנים, ככולם מכוונים את נשקם לכיוון היהודים. סבא איציק לקח החלטה ויצא ביחד עם העובדים הגויים כ 120 מ'. צעקו לו לעצור וירו עליו, למזלו לא פגעו בו. הוא נכנס לבניין המפעל שבו עבד, סגר מייד את הדלת מבפנים, ורץ במדרגות לקומה השנייה. הוא נכנס לחדר שבו עבד, תלש את הסורגים מהחלון וקפץ מקומה שנייה למטה – וברח.
אחרי המפעל היה גשר עץ – הוא פחד לעבור שם במידה ויש שם שמירה של הגרמנים.
סבא איציק המשיך ללכת כ400 מ' , עבר את הנחל והתקדם לכיוון היער שהיה כקילומטר אחד מהעיר. הוא הגיע לכפר דוברובניה, במרחק 9 ק"מ מהעיר. בכפר גר נוצרי שעבד אצל סבא חנן למעלה מ20 שנה כמנהל עבודה בעיר לידא. סבא איציק לא ידע היכן ביתו, ושאל את אחד הכפריים היכן בייתו של ולודיה צ'חצ'רוב – מנהל העבודה. הוא לא היה בבית , הייתה רק אשתו, ילדה קטנה, ואימו. אחרי כשעה הוא הגיע מהמרעה עם 2 פרות. הוא שאל את סבא איציק אם הוא ידע היכן הבית שלו, סבא איציק אמר את האמת – שהוא שאל היכן הבית וזה היה מסוכן כי יתכן וילשינו עליו.
המשפחה נתנה לסבא איציק משהו לאכול ואפילו ארוחה טובה שבמשך שנים לא אכל, והזמינו אותו לישון ברפת. אחרי שעתים שנרדם העירו אותו ואמרו לו שהאישה בוכה כי היא פוחדת שילשינו שהם מחביאים יהודי. הוא ביקש ממנו לצאת חזרה אל היער ואם יהיה שקט שיחזור בערב, הוא אמר לו מה שיהיה איתך יהיה איתי – ומה שיהיה איתי יהיה איתך.
סבא איציק הסתובב כל הלילה ביער, הוא עלה על פסי רכבת. הוא ידע שעל פסי רכבת שומרים חיילים גרמניים נגד חבלנים של הפרטיזנים, סבא חזר חזרה ליער.
הבוקר הגיע הוא ראה בקצה היער בית בודד, הוא נכנס לשאול מה המקום הזה, הוא סיפר שהוא בסיור מהפרטיזנים והחזיק את היד בכיס כאילו שיש לו נשק. הכפרי אמר לו שיסתכל - הוא ראה בניין ששם עמדה יחידה גדולה של גרמנים ששמרו על מסילת הרכבת. הוא חזר שוב ליער וראה שהולכות בשביל 2 כפריות, סבא איציק הבין שהם הולכות מכיוון העיר לידא. הוא הלך אחריהן כדי להגיע בחזרה לעיר ולבדוק מה קרה עם משפחתו.
סבא איציק נכנס לעיר ופגש 2 שוטרים גרמניים, למזלו לא עצרו אותו.
הוא הגיע לאחד הבתים ששם גר פועל שעבד בבית החרושת לבירה. שמו היה ארחבו. הוא כבר היה בעבודה אבל אשתו ספרה שלקחו 2 משאיות עם יהודים ממפעל הבירה , אבל מהמשפחה של סבא איציק לא לקחו אף אחד. את יתר היהודים לקחו לבית הסוהר של העיר, ומשם להשמדה למיידניק.
סבא איציק שוב קיבל ארוחה חמה. אשתו של ארחבו בקשה שילך לנוח כי במשך ימים רבים לא ישן. הוא אמר תודה רבה וחזר לכיוון היערות לפרטיזנים לאחר שהכיר חלק מהדרך.
לפנות ערב סבא איציק ראה פרטיזנים שעומדים בשמירה בכפר פילונובצ'י, הם הזמינו אותו לאכול איתם יחד בגלל שבן דודו יוסף היה איתם ביחידה.
אחרי זה הלך לכיוון הפרטיזנים בכפר דאקודובה, הוא הגיע לשם בחושך ופגש שם פרטיזנים מבני עירו, שאותם הוא הכיר.
היה שם אדם בשם יוסף אוז'וחובסקי ואשתו, שדאגו לסבא איציק למזון, מאחר ואחיו חיים עבד עם סבא איציק בביח"ר לבירה בתור חשמלאי.
למחרת ,אחד מהבורחים מהגטו, שעבד בביח"ר לבירה, סיפר שאחיו חיים שוכב פצוע על יד מפעל הבירה, סבא איציק הסכים ללכת איתו להביא את אחיו הפצוע, פרטיזן נוסף הצטרף אליהם, היה זה אברשה גרדינבל. הם יצאו עם עגלה לכיוון העיר לידא.
לפני הכניסה לעיר, הם פגשו 2 פרטיזנים שחזרו מהעיר ואמרו שהגרמנים לקחו אותו. הם חזרו בחזרה לדקודובה שם היו כ50 פרטיזנים מכל מיני יחידות.
למחרת תקפו את המקום הזה כ 200 פולנים לבנים, התפתח קרב קשה וסבא איציק, עם 2 פרטיזנים, קלמן פופקו ואשתו, ברחו לביצות, הם הכירו את השטח.
לאחר יומיים חזרו, הם עברו את הנחל "נימאן" במקום שבמרחק לא גדול משם היו יחידות גדולות של פרטיזנים.
סבא איציק הגיע למחנה פרטיזנים של מש' "ביילסקי". אחרי שסבא איציק היה שם למעלה משבוע , בא אחד הסיירים של יח' ביילסקי, בן העיר לידא. שמו היה קמיונסקי ישראל, הוא העיר אותו ואמר לו שבמרחק 20 ק"מ פגש את הוריו ואחותו של סבא איציק.
סבא איציק יצא לבד, בלי נשק, לכיוון שבו נראו – והצליח לפגוש אותם!
הם היו במקום כ 10 ימים.
ביחידה של ביילסקי היו גם משפחות וגם לוחמים, והחליטו להעביר את המשפחות של היחידה. המפקדה הרוסית של הבריגדה החליטה להפריד בין המשפחות והלוחמים ואז יצא סבא איציק עם הוריו ואחותו לכיוון יערות "נליבוקי" במרחק של כ130 ק"מ.
הם הגיעו ליער נליבוקי שם היו חלק מיחידת ביילסקי והמפקד של היחידה היה קסלר.
כעבור עשרה ימים יצאו הגברים מרחק של 10 ק''מ לבנות מחנה ליחידת הפרטיזנים.
הם בנו מעצי היער בונקרים חצי באדמה כל בונקר היה בגודל שישה מטר רוחב ושנים עשר מטר אורך.הבונקרים נועדו למגורים של ארבעים איש.
היחידה גדלה הגיעו אנשים נוספים מכל מיני יחידות והמחנה מנה אלף מאתיים איש ומהם שלוש מאות לוחמים. סבא איציק קיבל רובה אוטומטי תחמושת ושני רימונים ועבר אימונים קרביים. במהלך בניית הבונקרים הגרמנים הפציצו אותם ופגעו בחדר האוכל.
בשנת 1944 הגיעו לשם הרוסים. החזית הרוסית התקרבה והם כבשו את רוסיה הלבנה
את אוקראינה את פרוסיה ואת ליטא כולל צ'כיה הונגריה בולגריה ויגוסלביה .
בפרטיזנים היה סבא איציק לוחם היה יוצא לפעולות קרביות וגם דאג לאספקה עבור היחידה.
שלוש פעמים אמרו שהוא נהרג בפעולות. לכל משימה הוא היה מתנדב ורץ ראשון.
למזלו הצליח סבא איציק בכל הפעולות ונשאר בחיים.
בשנת 1946 סבא איציק הגיע לארץ עם האוניה ''אנצו סירני'' והיה חודש שלם בעתלית שם היו עצורים אצל הבריטים. אחרי השחרור הגיע ל ת''א ושם התחיל הוא ומשפחתו לבנות תחדש את חייו.
כשפרצה מלחמת העצמאות לחם סבא בגדוד 11 ולכם נגד הסורים,הלבנונים והמיצרים.
אחרי שחלה במלריה עבר לחטיבה 8 ושם סיים את הצבא הסדיר.
סבא איציק התחיל את חייו האזרחיים ,עבד בבניית הארץ ובסלילת כבישים.
הוא עבד בפרויקטים חשובים שעד היום הם אבני דרך במדינת ישראל-סלילת כביש,
בניית קרית גת,סכר איילון,חבל החיש ומעגן הסירות בכינרת.
סבא איציק הקיר את סבתא ציפי שהיא ''צברית'' ונישא לה ב-1954 ובשנת 1956 נולדה אימי
חני וב-1959 נולד אחיה דורון. גם בארץ לא הפסיק סבא איציק להילחם הוא השתתף במלחמת השחרור,במבצע קדש,מלחמת ששת הימים,מלחמת יום כיפור ובמלחמת ההתשה.
סבא איציק הוא גיבור אמיתי שכל חייו לחם ותמיד למען כולם.
אבל לפחות מאיתנו יש לו הרבה נחת. הוא גידל משפחה לתפארת שאותו מאוד מאוד מעריכה ואוהבת. את סיפורי גבורתו לעיתים קרובות כולנו מספר ואנחנו מקשיבים ותמיד מרותקים.
סיפור חייו של סבא סופר על ידו מילה במילה כפי שהיה במציאות.
לסבא שלנו אנו מאחלים הרבה בריאות,שמחה,נחת,ואריכות ימים ושימשיך להיות גיבור כמו שהיה במהלך כל חייו.
נלקח מעבודת השורשים שלי
מדליות ודברים שבסבא שלי קיבל
|
ראשי
צ'אט
25-03-2006, 19:25
A friend in need 
- is a friend indeed 
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
מצב כלאיים
