 |
01-04-2005, 00:04
|
|
מנהל: כלכלה עסקים ושוק ההון, משפטים וצרכנות
|
|
חבר מתאריך: 10.07.02
הודעות: 9,896
|
|
|
16 שנות מאסר למאבטח בבית הספר שהרג טכנאי מזגנים
להלן פסק הדין
בתי המשפט
פ 040303/04
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
תאריך: 31.3.05
בפני: כב' השופט גורפינקל צבי
בעניין:
מדינת ישראל המאשימה
ע"י ב"כ עו"ד לייבה
נ ג ד
אלטגאוז ארנולד הנאשם
ע"י ב"כ עו"ד סודרי קובי
גזר דין
הנאשם הורשע בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז-1977.
כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם עבד כמאבטח בבית הספר לבנות בבני ברק ובתאריך 28.10.04 הגיע המנוח, שהיה טכנאי מזגנים, על מנת לטפל בתקלה שהייתה במזגנים במקום. הנאשם ביקש מהמנוח להזדהות, אולם הוא סירב ונכנס לשטח בית הספר, תוך שימוש בכוח. הנאשם ביקש למנוע את כניסת המנוח ופרצה קטטה, שבמהלכה שלף הנאשם את האקדח שהיה ברשותו, דרך אותו ואיים בו על המנוח.
למרות זאת, המשיך המנוח בכניסתו לתוך שטח בית הספר ולא נעתר לבקשת הנאשם להזדהות ולעצור, גם לא לאחר שהנאשם ירה יריית אזהרה באויר. המנוח המשיך בכניסתו לבית הספר בריצה כאשר הנאשם דולק אחריו וכאשר הסתובב המנוח לכיוון הנאשם, ירה בו הנאשם לכיוון החזה. המנוח נפל לארץ ובמצב זה, כאשר הוא שכוב ניגש אליו הנאשם וירה בראשו מטווח קצר. מירייה זו נגרם מותו של המנוח.
בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם לא חשד שהמנוח מחבל, הן משום שלבש לבוש קצר בקיץ, באופן שברור שאינו מסתיר כל חגורת נפץ או חומר מסוכן אחר על גופו, הן משום שידיו היו חשופות ולא החזיק בהן דבר והן משום שחזותו והמבטא שלו לא עוררו חשד.
מצד שני, נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם לא זיהה את המנוח מביקוריו הקודמים במקום ועל כן, מבחינתו היה מדובר באדם הנכנס לשטח בית הספר ללא רשות, בלא שידע מי הוא.
מבחינת הנאשם מדובר היה באדם שמנסה להכנס בכוח לבית הספר ללא אישור ולאחר שסירב להזדהות, תוך שהוא דוחף את השער ונכנס בכוח ועל כן, במסגרת תפקידו כמאבטח, רשאי היה הנאשם למנוע את הכניסה ולהשתמש באמצעים סבירים לצורך זה.
יודגש כי הנאשם לא חשד שהמנוח מחבל, כפי שנקבע בהכרעת הדין, לאור הראיות והעובדות ועל כן אין הוא יכול לחסות בצל ההגנות המוענקות למי שפוגע במחבל, שכן ההוראות הן שלאחר זיהוי ודאי של האדם כמחבל, יש לירות בראשו, על מנת להרוג ולא לירות לעבר הגוף, כדי למנוע אפשרות של התפוצצות חגורת נפץ, החגורה על גופו של המחבל.
מאופן ביצוע הירי על ידי הנאשם ניתן להסיק, כי לא חשד שהמנוח מחבל, שכן אילו סבר כך, היה יורה בהתאם להוראות ישירות בראשו ולא מבצע כל פעולות עצירה קודמות תחילה בגופו, לאחר מכן על ידי איום באקדח, המשך בירי אזהרה באויר וכלה בירי לעבר החזה. מכל ההתנהגות של הנאשם לאחר האירוע ומדבריו לאנשים הסובבים אותו מייד לאחר הפגיעה בראשו של המנוח, עולה בבירור כי הנאשם לא סבר שמדובר במחבל והגירסה שהועלתה במהלך המשפט נולדה מאוחר יותר, לצרכי המשפט בלבד.
התביעה ביקשה להטיל על הנאשם את עונש המאסר המקסימלי הקבוע בחוק. עונש זה ראוי למקרים של קטטה בין שני אנשים, בין אם הם נהגים, בין שכנים ובין סתם בני אדם הרבים ביניהם, לעתים על דבר של מה בכך, כאשר במהלך הקטטה שולף אחד הניצים אקדח או סכין ומשתמש בו לצורך הריגת יריבו, שאז יש לראות במעשה כזדוני מתחילתו ומצדיק הטלת עונש כמעט מקסימלי על מי שמקפח חיי אדם מתוך זדון.
בניגוד לדוגמאות אלה, עניינו של הנאשם אינו נופל באותה קטגוריה. הנאשם לא ביקש לריב עם המנוח והשימוש בנשק נעשה לצורך ביצוע תפקידו לעצירת המשך התקדמותו של המנוח לתוך בית הספר. השימוש באקדח לצורך איום, ירי אזהרה באויר, כדי למנוע את הכניסה והמשכה היה מוצדק ובהכרעת הדין נקבע, כי גם אילו ירה הנאשם לעבר רגליו של המנוח כדי לעצרו, לא מן הנמנע שהיה ניתן לראות בכך המשך הפעולות המותרות לצורך מניעת כניסה של אדם חשוד לתוך בית הספר. המשך הירי לעבר החזה הוא תחילתו של המעשה האסור של הנאשם, שלא היה רשאי לירות על מנת להרוג, שכן ברור שמצד אחד לא סבר שמדובר במחבל ומצד שני ניתן לעצור חשוד, גם על ידי פגיעה בו, אולם לא פגיעה קטלנית בחלק העליון של הגוף.
לא מן הנמנע שאילו נהרג המנוח כתוצאה מפגיעת הכדור בחזהו, בהמשך לנסיון הנאשם לעצור את התקדמותו, היה נקבע כי מדובר במעשה אסור ועל כן, גם אז היה הנאשם מורשע בעבירת הריגה, אולם במקרה כזה הירי בחזה היה המשך ישיר לנסיון העצירה של המנוח החשוד ובנסיבות כאלה הייתה רמת הענישה עומדת על עונש שהוא פחות ממחצית העונש המקסימלי הקבוע בחוק.
למרבה הצער, נגרר הנאשם אחר רגשותיו. לאחר שהמנוח הוציאו מכליו בהתקדמותו לתוך בית הספר ובסירובו לציית להוראות הנאשם להזדהות ולעצור ולאחר שהנאשם נקט בפעולות שייתכן שהן חוקיות, הוא המשיך בפעולות בלתי חוקיות בעליל, כשהראשונה בהן היא ביצוע הירי לעבר חזהו של המנוח.
החומרה היתרה שיש לראות במעשיו של הנאשם היא התנהגותו לאחר שהמנוח נפל כבר על הארץ. במצב כזה היה המנוח חסר אונים ולא היווה סכנה כלשהי, לא לנאשם ולא לסובבים אותו. במצב כזה לא היה כל מקום לביצוע ירייה שלישית ובוודאי שירייה כזאת שכוונה לראשו של המנוח, מטווח קצר ובמטרה להרגו, הייתה מיותרת ולא נדרשה לשום מטרה שהיא. ירייה שלישית זאת מעלה את מעשהו של הנאשם לדרגה של מעשה זדוני, אלים, שיש בו אטימות, רשע, רוע ואכזריות.
ביצוע הירייה השלישית בראשו של הקרבן, המוטל על הרצפה חסר אונים מעלה את דרגת החומרה של מעשיו של הנאשם לדרגה המתקרבת לרף הענישה המקסימלי שהמחוקק קוצב.
אין להתעלם מהעובדה שלנאשם אין כל עבר פלילי וכי ניתנו לגביו עדויות אופי המעידות על אופן ביצוע תפקידו כמאבטח על הצד הטוב ביותר, כאדם אכפתי הדואג לשלום אלה שהוא מופקד על שמירתם ולא מן הנמנע, כי דווקא להיטות היתר לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר, הייתה בעוכריו של הנאשם במקרה זה.
אין אפשרות לראות אחרת את הירייה השלישית בראש הקורבן השוכב על הארץ, נטול הגנה, אלא כחיסול חשבונות בגין התנהגותו הקודמת של המנוח שפגע בכבודו של הנאשם, זלזל בו והתעלם מהוראתו לעצור ולהזדהות.
במקרה זה נגרם מוות מיותר ולא נדרש כלל.
הערך של שמירת חיי אדם הינו ערך עליון בעיני המחוקק ועל כן עבירות שיש בהן פגיעה בגופו של אדם ובעיקר פגיעה בחייו, הן עבירות שרמת הענישה לגביהן היא ברף גבוה במיוחד.
כל נטילת חיים מחייבת תגובה עונשית הולמת של המערכת השיפוטית, אולם רמת הענישה נקבעת על פי חומרת מעשיו וזדונו של הנאשם. כאן אופן ביצוע הירייה השלישית ממרחק קצר לראשו של הקרבן, מלמד על זדון שמעלה את רף הענישה במידה ניכרת.
לאור החלק הראשון של האירוע שאז לא נקט הנאשם במעשים בלתי חוקיים, לא ניתן להטיל עליו את עונש המאסר המקסימלי, כפי שביקשה התביעה, עונש שהולם נסיבות, כאשר כבר מתחילת האירוע מבצבצת כוונת זדון מצד מי שקוטל חיים. מעשיו הראשונים של הנאשם אינם מלמדים על זדון כזה, אולם המעשה האחרון העלה כאמור את רמת ההתנהגות לזדונית ומרושעת, שמחייבת התייחסות בהתאם.
בנסיבות אלה של עבר נקי ואופן ביצוע תפקיד בצורה נאותה והולמת, מצד אחד, ביצוע תחילת המעשים בצורה שאיננה בלתי חוקית, מצד שני, אולם ביצוע הריגה מיותרת ובלתי נדרשת לחלוטין על ידי הירייה השלישית, מצד שלישי, יש מקום להטיל על הנאשם עונש שיבהיר את נושא קדושת החיים בצורה בהירה ומפורשת.
לאחר שיקול כל הנסיבות, כפי שהובאו במסגרת גזר הדין, אני מטיל על הנאשם עונש של 16 שנות מאסר,החל מיום מעצרו – 20.3.05 ובניכוי כל תקופת מעצר שהנאשם היה עצור במסגרת החקירה וההליכים בתיק זה.
זכות ערעור בתוך 45 ימים.
ניתן והודע היום, כ' באדר ב' תשס"ה, 31.3.05.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י הברמן של הפורום בתאריך 01-04-2005 בשעה 00:11.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
