12-07-2009, 17:09
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי roli_bark שמתחילה ב "קפלינסקי: ”צה”ל נכשל בלבנון בגלל התקציב ובגלל שהתרגלנו לפעילות לוט"ר ושיטור בשטחים”"
צה"ל נאלץ להתמודד עם טרור המתאבדים ועם הפיגועים של האינטיפאדה השניה. ובהתמודדות הזו הוא השיג הישגים חסרי תקדים בהתמודדות עם טרור המתאבדים בתוך ישראל בשנים 2003-2006. להישגים הללו היו גם מחירים.
בסוף שנת 2002 מינוי אותי לאלוף פיקוד מרכז. חומת מגן אפשרה לנו שינוי דפוסי הלחימה בטרור. שינינו דגשים וביצענו פעולות כירורגיות על חשבון פעולות במאסות גדולות. לא התכוננו למלחמה.
עשינו עוול למפקדים שלנו במלחמת הלבנון השנייה עם הגדרות "הפלאזמה". יכול להפנות אתכם לדיונים בצה"ל על מיקומו של המפקד במהלך הקרב. בעיקר לאור המחשבות והדיונים לאחר שמח"ט חברון, אלוף משנה דרור ויינברג, נהרג בארוע בציר המתפללים.
כשהייתי מח"ט גולני היינו עושים שלושה חודשי תעסוקה ושלושה חודשי אימון. נשלחתי לדיונים במטכ"ל כדי לחשוב אם ניתן להאריך את תקופת ה"קו" לארבעה וחמישה חודשים. אני סברתי שזה בלתי אפשרי.
בתקופה הזו שבה הצלחנו לנצח את טרור המתאבדים הפלשתינאים, הכוחות עשו 10 חודשי תעסוקה מבצעית ואפילו שנה ברציפות. לא הצלחנו לגשר על הפער באימונים גם בגלל מגבלת המשאבים.
בתקציב הביטחון 2003 צה"ל קוצץ במיליארד שקלים. בתחילת 2003 - דוממנו טנקים ומטוסים, קיצצנו משרות של אנשי קבע, סגרנו חטיבות וטייסות. הצבא הגדיר קו אדום ומעבר לכך נדרש לקיצוצים של מאות מיליוני דולרים. כמות הכסף היא לא הבעיה אלא דרך הקיצוץ.
בנוסף לכך ביוני 2003 נדרש הצבא לקצץ חצי מיליארד שקלים נוספים, לא נשאר הרבה לעשות קיצוץ. מה שאפשר לקצץ זה גיוס מילואים, רכש של מלאים, קיצוץ באימונים.
בשנת 2004 לא התאמן אפילו חייל מילואים אחד.
"הלחימה בטרור וקיצוצים בתקציב הביטחון הובילו לכך שהצבא הגיע למלחמת לבנון לא מוכן."
ביולי 2006 הגיעו אל המלחמה יחידות מילואים ש 6 שנים לא עשו אימון. מפקדי גדודים שמעולם לא פיקדו אפילו על פלוגה. הדיון שהתפתח בצבא על תפיסת ההפעלה. בפועל אנחנו מפתחים במשך מספר שנים לפני קיץ 2006 ניסיון ליצור תפיסת הפעלה שונה.
הצבא לא פיתח את השפה המבצעית מספיק טוב. הכתובות על הקיר יכולנו לראות ב 2004 בתרגיל מטכ"לי גדול. גם שם ניסיונות רבים להכרעה דרך הפעלת אש, צצו הניצנים של שפה לא ברורה. חוסר האימונים המסודרים לא אפשר לנו בתוך הצבא לחשוף את הליקויים ולתקנם במהלכים סדורים.
למרות מה שאמרתי אני רוצה להגיד קטגורית שאין דרך להצדיק את הדרך שבה פעלנו. גם בתנאים האלה היינו מחוייבים לעשות טוב יותר ולסיים את המערכה הזו בצורה הרבה יותר מוסדרת.
איפה טעינו?
- שגינו כמפקדים שלא הצלחנו לשנות את התפיסה הכללית גם של הממשלה, של הציבור, בעיקר בתוך הצבא פנימה – שאנחנו נמצאים במקום אחר – במלחמה ולא בהמשך של הפעילות השוטפת. בלבנון כל הזמן אמרנו שאנחנו במבצע (ולא במלחמה), בעופרת יצוקה בדיוק ההיפך. היו ניסיונות לשנות את התפיסה שלא צלחו. היינו מחויבים לעשות גם דברים מוחשיים. אי גיוס המילואים, נהלי עבודה, אי פתיחת עמדת פיקוד קידמית חדשה, חלוקת גזרות בתוך פיקוד צפון, אופי הפקודות – לא היה שינוי. לא הגדרנו מצב חירום בעורף. במקומות שבהם יכולנו להשתמש בכלים שימשיכו לכולנו שאנחנו נמצאים במקום אחר. פיספסנו והתוצאה היא שחלקנו נשארו בפלאזמות, לא הגדרנו משימות בצורה נכונה, ולמטה זה איפשר לפעמים לפגוע בערכים כמו "דביקות במשימה". אם היינו מגדירים נכון את המשימות ומשנים את ה mindset מפקד אוגדה לא היה מנסה לשנות את הפעולה.
- כשלנו באי חתירה לקיצור זמן המערכה. נטלנו לעצמנו יותר מידיי חופש בהערכת זמן המערכה. לא הערכנו את התנהגות העורף. החיזבאללה כן הבין. כשלנו בניתוח של מה שיעשו לנו האמריקאים. חיכינו שהם יעצרו אותנו. תפיסה שגוייה שלא נתחה נכון את הצרכים של האמריקאים. אנחנו התנהגנו מפחד האמריקאים. אני חושב שיכלנו לעשות. יכולנו להגדיר את מנגנוני הסיום כבר בתחילת הדרך. לא עשינו את זה. היינו צריכים להחליט מוקדם יותר על המהלכים הקרקעיים ולעשות זאת בצורה נחרצת יותר.
- אי גיוס המילואים מייד בהתחלת המערכה. לצבא יש תוכנית לגשר על חלק מהפערים ולהכניס את יחידות המילואים טוב יותר למלחמה. אנחנו וויתרנו על הדבר הזה. גיוס מילואים הוא נשק מרתיע וגם אמצעי שיכול לחולל מהר יותר את מנגנוני הסיום. תמיד תהיה הדילמה. לא להיכנס למהלכים בצורה מתגלגלת.
- נכנסנו למלחמה ללא תוכניות אופרטיבית לזירה הזו. זהו גורם מכריע. רק ככה אפשר להיות מוכנים למלחמה. כשאין את הדבר הזה השיח נהיה לקוי בין הדרג הצבאי למדיני. לא מבינים את תפיסת הפיקוד והשליטה. בתוך הצבא היו לזה השלכות בעייתיות.
- יוזמה , התקפיות ודבקות במשימה – היו חסרים לנו.
היו השגים למלחמה. אחד הדברים החשובים היא שהיא הוותה לנו קריאת התעוררות. לצה"ל ואני חושב למדינה כולה. הייתה לי הזכות להיות סגנו של חלוץ כשהוא הטיל עליי לבצע את התחקיר על מה שדרוש תיקון בצבא, ולהעביר אותם לרמטכ"ל הנוכחי גבי אשכנזי. היה תהליך מרשים וחסר תקדים להבנתי, בעומק, במקצועיות ובבגרות באופן שבו הצבא חקר את עצמו והפיק לקחים. רא"ל אשכנזי אימץ את הכלים ואנחנו רואים היום מהלך מרשים מאוד של פעולה אינטנסיבית ליישום ולתיקון של הדרוש תיקון. חלק גדול ראינו כבר במבצע עופרת יצוקה. ישבתי בבית והסתכלתי על המבצע דרך מסכי הטלוויזיה. היה גאווה לראות את היישום של מה שלמדנו שם וכיצד זה בוצע. הצבא נכנס עם תוכניות מוכנות ומתורגלות. הכשירות של הציוד היה טוב. השילוב בין גורמי הפעלת הכוח ועוד ועוד ראויות לציון.
בניגוד לצבא, אני לא בטוח באנדרסטייטמנט שכלל המערכות במדינה הפיקו את הלקחים ותיקנו את הדרוש תיקון. לא היה שינוי מהותי בשיח בין הדרג המדיני והצבאי, הגדרת המטרות לא הייתה ברורה. זו חובתנו בשל המלחמה ההיא להסדיר יותר את המערכות.
גם בתוך הצבא. לא לחשוב שעופרת יצוקה היא התגלמות היישום של כל הלקחים.האתגר של המפקדים , הוא להמשיך את יישום הלקחים גם אחרי ההצלחה בעופרת יצוקה. הרבה יותר קשה לתקן אחרי הצלחה מאשר אחרי חוסר הצלחה.
הצבא והמדינה נמצאים במקום אחר אחרי מלחמת לבנון השנייה. בגלל מה שאנחנו למדנו, הזכירו לנו, התהליכים שבוצעו בצבא אחרי זה. אם נידרש למלחמת לבנון שלישית התוצאות תיהנה אחרות לגמרי. אין לי ספק שהצבא ידע לעשות את הדברים טוב יותר.
האתגר של כולנו הם להתמודד עם שאר האתגרים של הצבא. איראן מעל לכל. נצטרך לדעת ביעילות הרבה יותר טובה להתמודד עם השלוחות של איראן כאן קרוב אלינו.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 12-07-2009 בשעה 21:30.
|