|
14-07-2009, 12:13
|
|
|
חבר מתאריך: 31.01.07
הודעות: 1,048
|
|
תודה. אבל עדין מדובר בכלי רכב גדול למדי, שאני מניח שמלווה
באי אילו גורמים מסייעים. לא?
זה לא דבר שאפשר להסתיר בקלות אני משער.
ואין דומה הסתרת כמה עשרות משגרים להסתרת מאות.
אבל נניח שיצליחו גם בזה- להסתיר אותם.
ממה נפשך:
אם הם מוסתרים במקום אחד - יוצא שהם אינם ניידים. הם קבועים וחשופים לפיכך לגילוי, תקיפה והשמדה. כל ניסיון לנייד אותם יחשוף אותם להרבה סוגי עיניים. משמע: האירנים עלולים לגמור עם 500 סוללות קבועות של משגרים "ניידים". כאשר עצם קביעות המיקום שלהם יאפשר לתקוף אותם.
ועדיין המספר 500 נראה לי מוגזם מאד.
הלאה:
יצטרכו הלא לתחזק אותם בשוטף? מדובר בהרבה מאד אנשי תחזוקה, בעשרות או מאות אתרים. מדובר בתחלופה של אנשים לאורך שנים... באנשים שפורשים מהשירות או משתחררים מסדיר. סדר גודל של אלפי אנשים בשנה שעסוקים רק בזה.
איך הם מתכוונים לשמור על הסודות האלו? זה בלתי אפשרי בתנאים הכלכליים/חברתיים של איראן.
מסקרן אותי איך אפשר לשמור על הסוד. אפילו בארץ בתנאים אידאליים לדעתי זה היה דולף.
בכל מקרה, אם זה נכון - הנה הולך ונבנה מולנו "חיל טילים". איראן בונה את "חיל הטילים" שלה, תחליף לא רע וזול יחסית, לח"א מודרני.
במחיר זעום יחסית לעלותו של ח"א מודרני, היא יכולה ליצור איום הרסני ומרתיע על מדינת ישראל ועל שכנותיה.
מחיר סיכול האיום בכל האמצעים (הן הגנתיים והן התקפיים), מרגע שייפרס ויהיה מבצעי, יהיה גדול כמה מונים ממחיר הייצור, הפריסה וההפעלה שלו.
שוב ישראל נקלעת לתסריט לא נוח בו אויב מייצר יכולת מבצעית שהמענה האפקטיבי לו יקר בצורה מחרידה. בדיוק כמו הסאגר של 73' והטנק. טיל הנ"מ של אותה מלחמה והפנטום.
גם תקיפה אפקטיבית של כמה עשרות סוללות טק"ק הינה דבר מורכב ומסובך מאד. קל וחומר תקיפה של מאות כאלו באתרים שונים ומרוחקים זה מזה.
ייצור של אלפי טילי חץ אינו פתרון, אני מקווה. זה ירושש אותנו.
זה אתגר יצירתי מן המעלה ראשונה.
דיברו פעם הרבה על יירוט בשלב ההאצה.
עלו רעיונות בעבר על כלי נשק עתידיים אוטונומיים שייפרשו בעת התראה בשטחים חשודים, ויוכלו לבצע יירוט בשלב ההאצה או אפילו תקיפה מוקדמת לפני השיגור.
אני מנחש שהישועה אולי תבוא מהכיוון הזה, או אולי מכיוונים מתקדמים יותר: כלי נשק זעירים, רובוטיים, זולים, שיוטלו במספרים גדולים בשטח האויב בעת כוננות, ויוכלו לבצע יירוט של טילים בעת הצתת המנוע שלהם או אפילו "להתגנב" למסתורים שלהם ולעשות שם נזקים.
אולי איזה מזל"ט נושא דגם מוקטן של טיל נ"מ אישי?
אולי מערך של המון רובוטים אלימים, קטנים, בעלי ניידות גבוהה, שיוטלו בקרבת אתרים חשודים, ויחפשו עצמאית מטרות להתפוצץ עליהן או סתם לטווח אותן עבור כלי נשק מנגד ?
מי יודע. מה שברור הוא שכנגד איום מבוזר כזה, הגישה של איתור מוקדם, הפצצה בו זמנית וכו' כמו בליל הפאג'רים בלבנון II לא יכולה לעבוד: השטח גדול מדי, מספר המטרות רב מדי, ההסוואה טובה. הטווחים רחוקים. קבועי הזמן קטנים מדי.
רק קירוב גיאוגרפי דרמטי של אמצעי היירוט שלנו אל אתרי השיגור עצמם בשטח האויב, בשילוב אמצעים נוספים, יכולה ליצור מענה אפקטיבי, אולי.
נעזוב את הרובוטים שלא קיימים - אלו סתם מחשבות. הרעיון ביירוט בזמן ההאצה הוא לקרב את אמצעי היירוט אל המשגר, אל שטח האויב עצמו, ולהקנות לו חסינות מסוימת מפני תקיפה עד לרגע המכריע. רגע השיגור אז הטיל פגיע מאד וניתן לפגוע בו אני משער בצורה קלה, לפני שהוא נעלם באטמוספירה ורוכש אנרגיה.
אם יש לך N אתרים, ואתה יודע מיקום מדויק של M מהם, אבל לא יודע מיקום מדויק של X מהם, ויש בידיך אמצעים מתאימים מהסוג שתואר- אתה יכול להחליט לתקוף את M האתרים בתקיפה מאוישת או טילית, ולהטיל על X האתרים החשודים, שאינך יודע מיקום מדויק, רק בערך, חימוש אוטונוטמי מהסוג שתואר, שמחפש ותוקף עצמאית.
וזאת ההבחנה החשובה לדעתי: יש פער היום, לא סגור, בין היכולת לתקוף אתרים ידועים שהיא מתקדמת מאד, ובין היכולת לתקוף אתרים לא ידועים מראש שהיא בחיתוליה.
דוגמא:
נניח שהמודיעין יודע על M אתרים ידועים, בהם בודאות גדולה יש משגרים. במקרה זה - תכנון משימת תקיפה שתפגע בהם, בין בטק"ק ובין בטיסה מאוישת או אמצעים אחרים - הוא ענין צבאי שיש לו פתרונות. אולי יש פער באמצעים, לא מספיק מטוסים וטילים - אבל אלו פערים שניתן להשלימם.
לעומת זאת, קיימים X האתרים שאינם ידועים, שהם ה- Known unknonws? דהיינו : האתרים שאנו יודעים שהם קיימים, אבל איננו יודעים איפה בדיוק?
וחמור יותר : מה לגבי ה- unknown unknowns? האתרים שאיננו יודעים על קיומם, או שאיננו יודעים שאיננו יודעים על קיומם...?
ביחס לשני האחרונים, יש בעיה אמיתית: אנחנו עלולים לגלות את קיומם רק אחרי שמנועי הטילים יוצתו והם ייראו ברדאר או בלווין. וזה עלול באמת להיות מאוחר מדי.
פה לדעתי, צריכה לבוא חשיבה מסודרת, חדשנית: איך אפשר לתת מענה אפקטיבי לנטרול שני האיומים האחרונים?
המענה צריך לבוא, לדעתי הצנועה, מקונספטים שכבר הוצגו בציבור: נחילי רובוטים עצמאיים לגמרי או למחצה, מערכות אוטונומיות באוויר נושאות טילי א"א, אלגוריתמים של בינה מלאכותית, מע' תקשורת חכמות וחסינות שיתאמו בין התגליות של המשוטטים, ועוד.
הדרך היחידה לדעתי לתקוף פריסה מבוזרת איראנית, "מותממת" מהסוג שהם אולי מתכננים היא על ידי ביזור נגדי של מערכות האיסוף והתקיפה.
הוכח במקרים רבים שרק מבנה "רשתי" ולא היררכי נשלט מרכזית יכול להילחם באויב רשתי, מבוזר וחסר מרכז שליטה מרכזי.
אגב בזמנו, קורדסמן וחברו הזכירו בתסריט המפורסם שלהם גם תקיפת מפעלי טילים והרכבה.
|
|