09-07-2009, 23:03
|
|
|
חבר מתאריך: 01.06.09
הודעות: 11
|
|
לכאורה דפי הקרב של קובנר דומים מאוד לנסיון של הרבנות הצבאית במבצע עופרת יצוקה.
בדומה לרבנות שפעלה באופן עצמאי, קובנר היה מינוי עצמאי של שמעון אבידן, ולא פעל תחת פיקוד מחת"ר(מחלקת תרבות, לימים חיל החינוך).
לפני זמן לא רב הייתי בארכיון צה"ל, ונחשפתי לפרוטוקול של מחת"ר מיולי 48', בו הם דנים על הדרך הנכונה לחנך לשנאת האויב, (לצערי הרב אין לי סורק, אחרת הייתי מעלה את הפרוטוקול לכאן) ותוקפים בחריפות את דפי הקרב של קובנר.
בהערת אגב- מקרה ניצנים מעיב מאוד על היחס לדפים אלו, בשל האשמה החריפה שהוא הטיל עליהם בטרם ידע את אשר קרה בקרב, ולמרות שהחטיבה וגדוד 53 היו אחראים להגן על הקיבוץ ולא באו. ועדת החקירה האשימה את המח"ט ואת מג"ד 53 באחריות לנפלת ניצנים, והם ביקשו סליחה, אך קובנר לא ביקש סליחה עד אחרון ימיו.
הנושא שמעניין אותי, ושעליו אשמח לשמוע את דעתכם-
אנו רואים בבירור גם במלחמת השחרור וגם בעופרת יצוקה שאין גוף אחד שאחראי על תחום חיזוק רוח הלחימה. ומדוע? אם אכן רוח הלחימה הוא אחד מעקרונות המלחמה, מדוע אין יחידה מרכזית שעוסקת בנושא? מה הפריע לאנשי חיל החינוך ב"עופרת יצוקה", הרי אף אחד לא גנב להם את התפקיד, כי הוא לא שייך לאף אחד!!
לפי ויקיפדיה, ממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות) כותבים דוחו"ת על מצב המוטיביציה למטכ"ל ומשרד החינוך, אך הדוחו"ת מסווגים. השאלה היא האם הם גם עוסקים במציאת פתרונות להעלאת המוראל בקרב הלוחמים?
אולי לא צריך גוף מרכזי שיעסוק בכך, ומשימת המוראל מוטלת על המפקד, בדוגמא האישית, ברוח החטיבה, במצב החברתי בפלוגה וכו'?
|