אולי זה עניין שנמצא על התפר שבין פורום הסטוריה לפורום הזה, ובכל זאת אני מאמין שפה נמצאים יותר אנשים שמסוגלים לשפוך אור על התעלומה.
בארכיון הדיגיטלי החדש של העיתון "דבר" (פרויקט של אוניברסיטת תל אביב) מצאתי את הכתבה המרתקת הבאה, שראתה אור בדיוק לפני 52 שנה ושכתב רענן לוריא - באותם ימים: ה-קריקטוריסט של בטאון חיל האוויר - על טייס הניסוי הנורבגי-אמריקאי-ישראלי יוהאנס מסינג. מסינג - איש מח"ל שנשאר בארץ, התחתן, התגייר, נפטר לפני 20 שנה - מצולם שם כשהוא יושב בקוקפיט של הספיט השחור, והכיתוב שמתחת לתמונה גורס שהספיט "מחכה, גלמוד ונכלם, לקונה: הכושי עשה את שלו".
האם זה נכון? ואם כן, איך ניצל הספיט? מי החליט לשלוף אותו מרחבת המטוסים למכירה בלוד?
לינק לכתבה:
http://tinyurl.com/q86cll

ממש מעניין!
איך הגעת לכתבה הזו בארכיון?

יש לי אובססיה חולנית, וקצת מביכה, לישראל של שנות החמישים והשישים (למען הסר ספק: זה הרבה לפני שנולדתי). פשוט השתמשתי בפונקציית הדפדוף שיש שם, וחרשתי את העיתונים מההתחלה לסוף במשך כמה לילות.

אגב, שווה לשים לב איך הקומבינטורים של "הבדק" נפטרו בצורה יצירתית מכל מיני גרוטאות - מקרטיס קומנדו ועד לפוקר אינסטרקטור הדפוקים - ועוד עשו על זה רווח יפה. יש שם תמונה של מסינג על רקע הרווארד, ספיטפייר וליין שלם של מטוסי מוסקיטו. לראות ולרצות לרוץ למכונת הזמן.

אל תהיה נבוך בגלל ה"אובססיה " שלך. יש הרבה כמוך וזה יפה שאתה מתעניין בהסטוריה של המדינה שלך.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

הוצע למכירה יחד עם רוב הספיטפיירים - לבורמה, לא - כי ניצל מגורל זה. ראה כתבה קצרה בקישור הבא:

http://www.merchav-aviri.org/pages/content/view/198/40/

מהדיווח העיתונאי משנת 1957 אפשר להבין שספיטפייר מס' 57 היה מטוס פעיל מהשורה, שעזר ויצמן אימץ כמטוס אישי וצבע אותו בצבעים ייחודיים - בדומה לנהוג אצל מפקדים בכירים ב-RAF במלחמת העולם השנייה. אחר כך יצא משירות, הוזנח והועמד למכירה. כלומר, הוא כבר היה "הספיט השחור" עוד לפני שמערך הספיטפיירים הוצא לגמלאות.
זה שונה מהסיפור הרגיל והידוע, שלפיו קודם כל מערך הספיטפיירים יצא לגמלאות, ורק אז - נבחר מטוס אחד שדוגם, שופץ ונצבע.
זה מה שנראה לי משונה, וצד את עיני בכתבה הזאת (חוץ מדמותו המרתקת של הטייס מסינג, שלא היכרתי) אבל כמובן שתמיד קיימת האפשרות שהתקשורת, גם לפני 50 ומשהו שנה, פרסמה שטויות.

ציטוט מתוך הספר של עזר וויצמן (ספר מומלץ):
"הספיטפייר השחור" שלי היה סממן כזה,מוכר בכל חיל האויר.
לקראת סוף 1955 באה שעתם של הספיטים לצאת מן השרות. היו לנו כארבעים ספיטים.
זה היה מטוס, שנדף ממנו ריחה של ההסטוריה.
גם במלחמת העולם השניה וגם ב"מלחמה הקטנה" שלנו, במלחמת השיחרור, הוא הכריע, במידה רבה, את מלחמות האויר.
די היה ברמז קל שלי, שיש בדעתי להשאיר "ספיט" אחד "לשימושי הפרטי", כדי שחבורה של מכונאים, חשמלאים וטכנאים תתלבש על אחד המטוסים המעולים האלה ותשפץ אותו כראוי:
גוף, מנוע, חשמל, רדיו. החלטנו לפרק אותו מנישקו, שהרי שול לא נועד להשתתף בקרבות.
עקרנו ממנו את תותחי העשרים מ"מ ואת ה0.5. זה עשה אותו קל יותר. החלקנו לו את הכנפיים. הוצאנו את הכוונות.
לבקשתי צבעו אותו בלכה שחורה, עם אף אדום וסימן של ברק על הצד, עם הסימנים של הטייסת על הזנב,אדום לבן,אדום לבן. וקבעתי עליו את הסמל של הכנף....."

As typical, in the Israeli press there is very little between the real story and the artical. Black Spit or 2057 becane the "black spit" in the mid of 1955. And was put in storage and for sale by IAI by Dec 1956, but none of the Spitfires were sold by IAI to foreign customers, so by 1960 the 16 surviving a/c's were given to Kibbutzim or scrapped. 2057 continued to be used by Wizsman up until 1966 and by the IAF as a ceremonial frame. Massing was a colorful individual; during 1948 to 51 he was waking on the bass in a cowboy hat and boots and reading comics,something of a novelty at this time in Israel. He also rack one of the Beaufighters of 103 Sqd during 1948.
Alex
Geyora Efhstain and Doglas Badder Tel-Nof 1971-72

Eazer and 2057 at Tel-Nof 1962

2057 on the flyline at Ramat David 22 April 1956



*