12-07-2009, 19:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,225
|
|
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי ישראל היפה שמתחילה ב "אכן לא הייתה "מכונת הרג" משומנת ויעילה כמו מחנות ההשמדה הנאציים"
סליחה,
אבל למרות שכוונתך טובה השימוש בקלישאות כמו "לא היתה מכונת הרג משומנת ויעילה כמחנות ההשמדה הנאציים" הוא הסבר חלקי מאוד ופשטני לייחודה של שואת יהודי אירופה.
עובדתית, ולמרות שכשמדובר בהרג בהיקף כזה התחרות של למי הרגו יותר היא חסרת טעם לחלוטין, היו מקרי הרג בהיקפים דומים ואפילו גדולים יותר במהלך המלחמה. הכיבוש היפאני היה אחראי לחיסולם של יותר סינים ממספר היהודים שנרצחו בשואה ורבים רבים מאלו לא נרצחו במסגרת לחימה או בלובשם מדים.
התנאים להם "זכו" שבויי המלחמה של הצבא האדום מידי שוביהם הנאצים היו גרועים מהתנאים במחנות הריכוז (הנאצים פשוט היו מגדרים שטח וזורקים לתוכו את השבויים ללא כל תשתית ומחסה וכל זאת לא באקלימה הנח של ת"א אלא בחורפים מזרח אירופאים אכזריים).
גם השמדת עם אינה, למרבה הזוועה, ארוע היסטורי נדיר במיוחד.
ייחודה של השואה היהודית לא נובע מגורם יחיד אלא מצירוף גורמים ונסיבות ובראשם העובדה שלא היתה שום סיבה הגיונית להשמדה הזו. מבלי להצדיק לרגע מעשי טבח אחרים השמדות עם באמריקה (כי היו יותר מאחת) נעשו במסגרת השתלטות על טריטוריה ומשאבים. מלחמת יפאן סין השניה היתה מלחמה לכל דבר. אמנם התוקפן היה בבירור הצד היפאני וכך גם מרבית מעשי הזוואה ושוב, אין בדברים האמורים משום כל הצדקה למעשי הרצח היפאנים אבל עדיין המעשים הללו נעשו במסגרת מאמץ לדכא צד לוחם שפוטנציאלית יכול היה להוות איום על התוקפן (באופן כללי תחושת איום, אמיתית או מדומה, הופכת אנשים למסוכנים הרבה יותר).
ההבדל הגדול ביותר עם זאת בין הרצח המסיבי בסין לבין השואה הוא שהיפאנים לא ניסו להעלים את העם או הגזע הסיני מעל פני האדמה. המטרה הנאצית לעומת זאת היתה חיסולה הפיזי של היהדות, לא חיסול פוליטי, דתי או תרבותי (שגם הם אגב נחשבים כמקרי ג'נוסייד) אלא רצח שיטתי של כל אדם שסווג כיהודי ללא קשר למעשיו או לנכונותו להיכנע או לשתף פעולה עם הצד הרוצח.
גם המשטר הסטליניסטי היה אחראי כניראה ליותר מקרי מוות מהמשטר הנאצי והשמדות שיטטיות ראינו גם אחרי מלה"ע השנייה, למשל בקמבודיה. שוב, אף אחת מההשמדות הללו לא כללה את הצירוף היחודי כל כך של רצון להשמיד פיזית את כל הפרטים החברים בקבוצה המושמדת למרות שקבוצה זו לא היוותה כל איום על הרוצח.
הצירוף שמייחד את השואה לפיכך הוא, לדעתי, כדלקמן:
1. מיעוט שאינו מהווה איום.
2. שאיפה לחיסול פיזי של כל הפרטים בקבוצה ללא כל קשר להתנהגותם או דעותיהם.
3. אי קיומו של תמריץ הגיוני כהשתלטות על משאבים או טריטוריה.
3. יכולות ארגון מוכחות שהביאו לכך שהצד הרוצח הצליח להתקרב להשגת מטרתו.
4. הנכונות להמשיך בהשמדה גם כשזו פגעה באינטרסים של המשמיד.
5. העובדה שכל זה קרה לאומה משכילה ומשגשגת שלא יכולה היתה בדיעבד להיסתתר מאחורי טיעונים של בורות וחוסר יכולת להבין ולהזדהות עם סבל של יצור אנוש (בסוגיה הזו, אנקדוטה, אחד הדברים שהדהימו את חיילי הצבא האדום עם כניסתם לגרמניה ובראותם את הגרמנים בביתם היה עד כמה היו הגרמנים עשירים ומשגשגים מהרוסים. הגלויים הללו רק הכעיסו את החיילים עוד יותר ושאלה חוזרת מצידם היתה מדוע צריכה היתה אומה עשירה יחסית להיטפל, לחמוד ולעשוק אומה ענייה ממנה בהרבה. הגרמנים סבלו קשות מרגשי הנקם הרוסיים בשנה האחרונה למילחמה ובשנים שאחריה).
חשוב לדעתי לזכור את כל הגורמים הללו גם בכדי לא ליפול למלכודות כמו השוואה של הפלסטינאים או האירנים לנאצים. השוואות כאלו אינן נכונות, מזלתות את זכר השואה ומזמינות השוואות בין ישראל לבין המשטר הנאצי (עניין שהוא אולי אסור פה בפורום אבל לא נדיר בכלל ברחבי העולם).
זהו, על רגל אחת. אין ספק שניתן לנתח את יחודה של השואה בצורה מעמיקה הרבה יותר אבל רציתי רק לנסות לצקת מעט תוכן לנושא שלדעתי ניזוק משימוש עודף בקלישאות. יש פה כמה בפורום שהידע ההיסטורי שלהם מעמיק הרבה יותר מהידע שלי ואין ספק שהם יוכלו להוסיף עוד הרבה על מה שכתבתי פה.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
