הפסנתרן (הפסנתר הכתום)

(הפסנתר הכתום, בכלל צבוע לקה שחורה
תוצרת יפנית, מוצמד אל הקיר.)

"קונצ'רטו ?" הוא נשאל בתמיהה

"אחד אחרון" הוא משיב-חוזר, מתחנן.

"בעצם מרש" .

שהיה מרש, אבל אתה משלם,

אנחנו באנו לפה לעבוד !" - נענע.

אצבעותיו מדלגות על הקלידים- סטקאטו ,

לא קליל כמו ליבו.

כשהוא מסיים הסבלים כבר חסרי סבלנות.

"יאללה תעמיסו" אומר, "אבל בזהירות!"

כשמזיזים אותו

מתגלה חוברת תווים

שירים חסידים –בודאי נשכחה שם מזמן.

כמו שכבת האבק.

*

בקרווילה אין מקום לפסנתר

משאיר אותו בחוץ עטוף ברזנט.

ולפעמים, ניתן לשמוע פטיש מכה מיתר-

(קונצ'רטינה? סימפוניה? משהו זר?)

ובפורטה חזק מנסה להתגבר על אוושת הגלים

והים.

*

עכשיו את הכיפה חובש

רק כשמנגן.

מנסה לשלוח תו ללמעלה.

(שוב) בפורטה. ושוכח – אפשר גם בפיאנו.


(אשמח לתגובות)

"ואני אומר - ששנים דרושים למשחק!"

קליל אך בכל זאת עמוק. הבעיה היחידה שראיתי היא בפתיחה- לא ברור מי אומר מה, למרות שניתן לתקן את זה בעריכה קלה.