היום לפני 65 שנה פתח צבא האדום במצע "בגרטיון" אשר לדעת מומחים הוא תקע למעשה מסמר אחרון והכריע את גורל המלחמה נגד גרמניה הנאצית.
המבצע ידוע פחות (לפחות לי) ולא הופיעו ספרים/ כתבות אודות המבצע בדומה למערכת קורסק.
האם יש למישהו יותר מידע או כתבות אודות המבצע הזה (חוץ מויקיפדיה המצ"ב)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E...%99%D7%95%D7%9F

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

הוויקיפידיה בגירסא הלועזית הינה אמינה יותר ומפרטת הרבה יותר מזו שבעברית. ראה גם את הערך הביבליוגרפי שבלינק וכן את הקישורים הנוספים המצויינים שם:

• http://en.wikipedia.org/wiki/Operation_Bagration

• http://www.historynet.com/operation...ive-of-1944.htm

• http://cgsc.leavenworth.army.mil/ca...pubs/connor.pdf

תוכל גם לרכוש ב- Amazon כמות ניכרת של ספרים העוסקים במבצע. ראה:

http://www.amazon.com/s/ref=nb_ss_g...words=bagration

שרשור מ"היסטוריה וידיעת א"י" שעסק במבצע

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אחת הסיבות שמבצע מכריע זה לא זכה לפרסום הראוי לו היא העובדה שבמקביל התרחשה המערכה על ראש הגשר בנורמנדי. כידוע, ההיסטוריוגרפיה המערבית היתה הדומיננטית לאחר 1945 ורוב הסופרים המערביים הבליטו את "אוברלורד" והזכירו את "בגרטיון" רק בשולי הדברים.
מספיק רק לומר שבשעה שבעה"ב המערביות התבוססו בקרבות ראש הגשר, הסובייטים ניפצו את קבוצת ארמיות מרכז, פרצו למרכז אירופה ובעצם טבעו את דמותה של אירופה בעידן שלאחר המלחמה.
יחד עם זאת כדאי אולי לציין שהצבא האדום שינה את גורל מלה"ע השניה עוד הרבה לפני כן - בדצמבר 1941. במקרה יצא לי להרצות אתמול לקבוצת בריטים (אתמול היה יום השנה ל"ברברוסה") והיה משעשע לראות את הזעזוע שלהם למשמע הדברים הללו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fox450 מספיק רק לומר שבשעה שבעה"ב המערביות התבוססו בקרבות ראש הגשר, הסובייטים ניפצו את קבוצת ארמיות מרכז, פרצו למרכז אירופה ובעצם טבעו את דמותה של אירופה בעידן שלאחר המלחמה. .

אני חולק על דעתך - דווקא "אוברלורד" טבע את דמותה של מערב אירופה לאחר המלחמה - בכך שמנע ממנה להיות בשליטת בריה"מ

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אי אפשר להיות בטוחים שהגרמנים היו נלחמים עד הכדור האחרון עם הגב לתעלה, לים התיכון ולפולדרים של הולנד. אין דרך לנחש מה היה קורה (בעיקר משום שהתנהלותה של גרמניה הייתה תלוייה לא מעט בהיטלר עצמו) אבל ניתן להציג תסריט אחד לפיו בדרך זאת או אחרת הצבא הגרמני היה נסוג/לא מציג התנגדות במדינות המערב לאור האסום שהיה מגיע אליו, מאוחר יותר ממתי שזה קרה בפועל, במזרח (בל נשכח שהמבצעים במערב ריתקו חלק נכבד מהאוויריה של הגרמנים), ואלו היו "משוחררות" בידי כוחות בריטיים, אמריקאיים ומקומיים, באותה דרך שבה קמה פולין ב 1918/9, או באותה דרך שבה דנמרק ונורווגיה שוחררו אחרי כניעת הגרמניםף בשלושת המקרים כאשר הצבא הגרמני נמצא על אדמתן, ואפילו די שלם.

.

הפופולארית (כמו לדוגמא מספר שראיתי בשבוע הספר ושמתיימר להיות "כרוניקה" של מלחמת העולם!). כפי שצויין כאן זה נובע מהיות האחרונה "מערבוצנטרית" אולם לדעתי גם ללא ספק משום שהמבצע בעליל הוכיח יכולות טקטיות מרשימות של בצבא האדום (ועוד במקביל לזמן בו היו בעלות הברית מתברברות בנורמנדי) ובכל חורג מן הנישה המוקצית למאמץ הסובייטי במזרח: גנרל חורף, גלים גלים של אנשים ללא פנים המכלים את תחמושת הגרמנים ופרטיזנים העושים להם חיים קשים.

מבצע בגרטיון, וכן המבצעים המתגלגלים באו בעקבותיו (ושהובילו לקריסת כל בעלות הברית של גרמניה במזרח אירופה, ואת הצבא הרוסי אל שערי וינה) מתוארים בכמה פרסומים באנגלית, אולם בעיקר כאלה שמוקדשים ישירות למבצע.

בקצרה נציין שהמבצע גופו (בניגוד להמשכו) לא נועד לשחרר שטח (בדומה למבצעי פוסט סטלינגראד ועד חורף 1944) אלא לחסל ריכוז חשוב של כוחות גרמניים, או לנטרלם (בראש ובראשונה "קבוצת ארמיות מרכז" בבלארוס ובאופן משני גם את "קבוצת ארמיות צפון" בארצות הבאלטיות ואזור לנינגראד) וע"י כך לפתוח פער בחזית הגרמנית שבשום אופן לא ניתן יהיה לתקן אותו בזמן סביר. זה היה מהפך של 180 מעלות מאופן החשיבה של השנה הקודמת (שבה שוחררה רוסיה הכבושה ואוקראינה תוך ספיגת אבידות עצומות) וחזרה להברקה הטקטית של מבצעי אוראנוס וסאטורן (מערכת סטאלינגרד) שזיהו נכון את הפוטנציאל שבבידוד צבאות גרמניים בשטחי המזרח העצומים ע"י תנועות מלקחיים, במקום התקפות אמיצות אך מאוד "יקרות" בחזית רחבה.

במבצע רחב היקף ומאוד מתוכנן הצליח הפיקוד הסובייטי להסתיר מהמודיעין הגרמני את העובדה כי הוא מתכנן מתקפה דווקא בבלארוס (הגרמנים ציפות למתקפה בדרום אוקראינה), ובוודאי מתקפה מאסיבית ומתואמת. קבוצת ארמיות מרכז, שהחזיקה קו ביצורים מלאכותי וטבעי מרשים מאוד, "הופשטה" מחלק נכבד מהכוחות המשוריינים שלהם, וגם מהארטילריה והאוויריה, שהועברו לדרום החזית, ונותרה כוח עצום אולם חסר יכולת תנועה. שורת מתקפות מתואמות של הצבא האדום ריתקו את הריכוזים של האוגדות הגרמניות, תוך יצירת אשליה של "עוד מתקפה בחזית רחבה" (באזור ויטבסק ואורשה) ואז, תוך ניצול התפר בין ארמיות, פרצו בין הארמיות הגרמניות המותשות וחסרות התנועה, והותירו אותם מאחור שלמות למדי, אולם מכותרות וחסרות יכולת נסיגה מעשית. ה"תרגיל" חזר על עצמו מספר פעמים, באופן דומה להפליא למה שביצעו הגרמנים כשלוש שנים מוקדם יותר. קידום החזית מערבה, ללא שקבוצת ארמיות מרכז יכלה לסגת ולבסס קו הגנה חדש (גם עקב היות מפקדה, ארנסט בוש, מפקד לא מן הסוג המבריק במיוחד), פתחה פירצה עצומה בחזית הגרמנית שלא זאת בלבד שלא ניתן היה לאתר כוחות עתודה לחסום אותה, אלא גם באופן טבעי הביאה לבהלה בפיקוד הגרמני שהזרים תגבורות מחלקי חזית אחרים, ויצר מצב שבו כוחות רבים היו מנוטלים עקב היותם מנויידים, ועירער את החזית עוד יותר. בסוף קיץ 1944 היו אפילו כמה ימים שהתחוללה מיני בהלה בפיקוד הגרמני שסבר שאם ישחקו נכון בקלפים שבידם, יוכלו הרוסים להגיע במהרה עד ברלין.

בעזרת חבר מכובד בפורום הכנתי מצגת תמונות על המבצע, ואם אמצע דרך להמיר אותה לפורמט נכון, אני אעלה אותה לפורום.

.

הערה לעצם הדברים:
בגרטיון, סאטורן ואוראנוס הם הכל חוץ ממבצעים (ביטוי טאקטי) אלא מערכות ("אופרציה") בכל קנה מידה שהוא.
יש נטיה לבלבל בין התחומים.

לעצם השרשור, מערכת קורסק קיבלה תשומת לב רבה עקב הישום של תורת המערכה וההצלחה שנילוותה לדבר.
עד להתרחשות הזו, להוציא אולי באופן חלקי את מערכת סטלינגרד, הצבא האדום פעל באופן מבולבל ומה שיותר חשוב,
סטאלין נתן יתר חופש פעולה לפיקוד הצבאי של הצבא האדום.

מערכת בגרטיון עם כל החשיבות שלה היתה למעשה ניצול ההצלחה הקודמת בקורסק.

ספרים בנושא:
http://www.worldwartwobooks.com/pro...my-group-centre

http://www.flipkart.com/operation-b...3099-w1x3f9flvd

http://www.axishistory.com/index.php?id=5719

http://cgsc.cdmhost.com/cdm4/item_v...OPTR=372&REC=14

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

אני לא רואה כיצד שתי המערכות (מקבל את התיקון) הן ניצול הצלחה אחת של השניה. בין מערכת קורסק לבגרטיון לא רק שמפרידה שנה, אלא גם שנה של לחימה בחזית רחבה שבמהלכה שחרר הצבא האדום שטח עצום כמעט לכל אורך החזית כולה. זאת ועוד שבמערכת קורסק עמד מול הצבא האדום צבא גרמני רווי כוחות שריון וארטילריה, בעוד שבמערכת בגרטיון הוא דווקא היה נייח למדי וקליפה ריקה של חי"ר ללא שריון. אני גם לא מוצא הרבה דמיון במחשבה שמאחורי 2 המבצעים, אבל זו דעתי בלבד ולא בדקתי מה חושבים אחרים.

.

אתה בהחלט צודק אין מה לחבר בין שני המערכות הללו. מה שניתן לומר הוא, שאכן הרוסים ניצלו את הנצחון בקשת קורסק לנצחונות גדולים נוספים כאשר הם כובשים את סמולנסק, קייב וחוצים את נהר הדנייפר בדרום וזאת עד סוף השנה. השנה הבאה פתחה במצעד נצחונות כגון: שחרור לנינגרד, הנצחון בבליטת קורסון כאשר הקוזאקים רכובים על סוסים משספים עם חרבותיהם אלפי גרמנים, ניצחון בחצי האי קרים, ורק אז הגיע הקרב הגדול מכולם שחרור ביילורוסיה. (בגרטיון) בקרב זה שהתחולל כחודש ימים היו לגרמנים מאות אלפי אבדות.

ברור שלמערכת קורסק היה משקל מצטבר. תארו לכם אם זה לא היה מצליח...?
מצד שני מערכת קורסק הייתה שנה קודם (4.7.1943) ולשני הצבאות הייתה אפשרות להתכונן למהלך הבא.
ב"בגרטיון" ייושמה העוצמה הצבאית האדירה של הרוסים לעומת הגרמנים.
200 דיביזיות מול 34 גרמניות, במטוסים ובטנקים פי כמה וכמה.
היה גם משקל למוטיבציה בצבא האדום, בדיוק 3 שנים לפלישת הגרמנים למולדתם.
על כל הטנקים נכתבו סיסמאות "להתראות בברלין" (האם היו גם סיסמאות דומות אצל הגרמנים באותה תקופה...? עד כמה שידוע לי, אף אחד כבר לא דיבר על הנצחון אלא איך לשרוד את המלחמה)

פתיחת החזית השניה בנורמנדי שבועיים קודם, נתנה תוספת למתקפה הרוסית. אל לנו לשכוח גם את המלחמה באיטליה שגם ינקה משאבים אדירים מהגרמנים. כל אחד הבין שלמעשה המלחמה הוכרעה
וזה רק שאלה של זמן מי יגיע ראשון לברלין.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ולא רק שקראתי על זה, אלא גם שמעתי מאנשים שאני מכיר ונחשבים בעיני בעלי אמינות גבוה בקשר לזכירת תחושות, זה שהרבה מהם האמינו הן הרגע הראשון שהם ינצחו: מין אמונה פשוטה, עממית כמעט, אבל מאוד חזקה. גם יהודים סוביטיים שנותרו בגטאות, או במחבוא, תחת הכיבוש הגרמני (מאוד בשונה מיהודים מזרח אירופים אחרים) האמינו בחלקם הגדול לאורך כל הדרך בנצחון של הצבא האדום על הגרמנים. כל מכונת המלחמה של הצבא האדום הסתמכה על מליוני אנשים קטנים שכמעט לא ידעו שום דבר מעבר למה שנמצא מאה מטר מסביבם, אבל האמינו שיהיה טוב. זו תופעה שמדהימה אותי כל פעם מחדש.

בכל מקרה: במערכת בגרטיון הצבא האדום ריכז כוחות עצומים בחשאי מול חזית די מצומצמת ולכן לא נכון להציג את פערי הכוחות ללא ציון מפורש שמדובר על חזית זו. זה לא דומה למצב שהיה בינואר 1945 שבו מעבר לוויסלה (ומאוחר יותר האודרה והנייסה) בחזית ארוכה שכנו כוחות סוביטיים ביחס מינימאלי של 1:10 לעומת הגרמנים. מערכת בגרטיון, ומערכות ההמשך שלה ברומניה והונגריה (סתיו-חורף 1944) היו הסיבה לכך שהצבא הגרמני הפך ממכונת מלחמה במגננה ונסיגה (אבל בשליטה) לצל חיוור של עברו, שמנהל מלחמת מאסף פנאטית דומה למה שעשה הצבא האדום בסתיו 1941. אובדן הארמיות המאומנות של הוורמאכט ב 1944 היה ללא תחליף.

.

גם אני לא רואה בבגרטיון את המשכה של מערכת קורסק. מערכת קורסק (ליתר דיוק, ההתקפות על אגפי הגרמנים) נטלה מהגרמנים סופית את היוזמה במזרח, אבל לאחר מכן אנו רואים יוזמה התקפית מתמשכת כמעט לכל רוחב החזית עד לשיא של מערכת בגרטיון.

" עד להתרחשות הזו, להוציא אולי באופן חלקי את מערכת סטלינגרד, הצבא האדום פעל באופן מבולבל ומה שיותר חשוב,סטאלין נתן יתר חופש פעולה לפיקוד הצבאי של הצבא האדום."

הצבא האדום אמנם לא פעל באופן כללי ע"פ תוכנית על סדורה, אבל אנחנו רואים תכנון מערכתי מתוחכם וקפדני ברמת החזית עוד לפני סטלינגרד. מערכת החורף ב-1941 היא דוגמה מוצלחת למגמה זו. מתקפת לובנסקאיה (שבסופה נשבה וולאסוב) היא דוגמה לביצוע לא מוצלח, למרות ההתחלה טובה.

מעניין שבניגוד לצבא האדום, התאוששותו של ח"א הסובייטי באה בשלב מאוחר יחסית וגם אז הוא בעצם "נגרר" אחרי המאמצים הקרקעיים. כך למשל הכוחות שהשתתפו במערכת בגרטיון קיבלו סיוע אווירי שלדעתי לא נופל מהסיוע שקיבלו כוחות אוברלורד, אבל שלא חרג מעבר לגבולות אזורי המבצעים הקרקעיים.

לאיזו נקודה בדיוק בחזית התייחסו היטלר והגנראלים שלו בישיבה שמפורסמת בעיקר עקב ה"הפרעה" בשל הפצצה שהטמין שטאופנבג. למיטב זכרוני היה דיון מדוקדק במהלכים הצפויים מצד הרוסים באיזור של אגם כלשהו, במהלך אותו מבצע בגרטיון.

.

אגם פייפוס(Peipus) שבאסטוניה - הרחק באגף הצפוני של מתקפת בגרטיון. כמובן שבשלב זה, הגזרה הצפונית היתה החלק הפחות בעייתי בחזית הפרוצה לרווחה...

הגרמנים היו מודעים לחולשה שלהם באגף הצפוני אך סמכו על ביצות PRYPEC אשר לא היו ניתנים למעבר אנשים ובמיוחד לרכב כבד ושריון.
אז מה עשו הרוסים. הם גייסו אלפי פרטיזנים אשר הכינו מאות דרכי עפר בתוך הביצות.. הם כיסו אותם בענפים ועצים כך שנראה המשך הביצה לסיורי אויר...
מה שעזר מאוד גם, זה שבאותה שנה המים בביצות היו במפלס נמוך יחסית לעומת שנים אחרות. גם זה תרם במקצת להצלחת מיתקפה רוסית.
אם נזכור שחורף 1941 היה כבד ביותר שעצר את התקדמות המכונה הגרמנית וכאן קיץ 1944 היה בעיצומו אשר ייבש את המים, אז מי עוד אומר שאין אלהים השומר על הטובים???

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

השם אולי מצלצל למי שמכיר את סדרת התמונות היפות של הצלמת האוקראינית מעיר בעלת אותו שם, שנותרה קפואה ונטושה מאז אסון צ'רנוביל.

הגרמנים, באופן טבעי, הסתמכו על הביצות כמכשול טבעי ששומר על האגף של ה"בליטה" הגדולה שהחזיקו אל תוך בלארוס, והרוסים כמובן ניצלו זאת, אולם אסור לטעות ולתלול בכך את הצלחת המערכה: אגב גם הגרמנים ב 1941 השתמשו ברשת של סוכנים, מחבלים, צנחנים ודרכי גישה עוקפות, כדי לחולל את המהומה שחוללו ברצועה הקידמית של ברה"מ.

בחזית בלארוס ב 1944 המפקדים המקומיים זיהו כבר את ההכנות למתקפה מספר ימים לפני שהתבצעה - אי אפשר היה להסתיר דבר בכזה קנה מידה. הבעיה שלהם הייתה, מעבר לחוסר אמונה בולט ביכולת של הרוסים לבצע מהלך מורכב ברמה שבוצע, שלא הייתה אפשרות בזמן שנותר מסיבות אופרטיביות (וגם בשל הסירבולים שהטיל היטלר על הפיקוד) לעבות את המערך באופן שהיה משנה משהו בתוצאה - לא מדובר כאן על התקפה במימדים (כמותית וגאוגרפית) של כיבוש קו ברלב, או כיבוש הקו העירוני הירדני ב1967, כאשר במספר מועט של שעות, אחרי זיהוי ציר פריצה מתוכנן של גדוד זה או אחר, אפשר להניע פלוגה מוגברת וסוללת מרגמות לסיוע. זה פשוט לא היה ריאלי ב 1944 משום שכל תנועה כזאת הייתה מצריכה מספר ימים של הוצאת הכוח המתגבר מן הסד"כ, הייתה חשופה לחלוטין כמעט מודיעינית (כולל לחבלות) ובעיקר: הייתה מחלישה "מפרק" אחר של החזית. המתאר של ההתקפות הרוסיות היו מספר התקפות במקביל שירתקו את עיקר הוכוחות המגינים, ויצרו ערפל מערכה כבד ו"רעש" שיאפשר לפיקוד העליון לזהות בזמן אמת את הנקודות החלשות שבין הארמיות וכך לנוע במהירות מערבה במסדרון צר. כל עוד הצבא האדום היה דבק ברמת שליטה טובה על המתרחש (שזה כולל בדיעבד גם שחרור הגנרלים מ"חרדת סטאלין" כמו בשנים קודמות), וכל עוד לא היה מזג אוויר שהיה מונע לחלוטין סיוע אווירי, לגרמנים לא ממש היה סיכוי בהתאם ל"מה שהיה להם" בשליש האחרון של יוני.

אלמנט נוסף שחשוב להבין לגבי מתאר המערכה הוא החשיבות של יעדים שהיו צומתי תחבורה, במערך החזית משני הצדדים: לא תמיד השליטה בשטח נרחב הייתה חשובה, כפי שהייתה חשובה השליטה, או ההפרעה לצמתי תחבורה. הצבאות האדירים משני הצדדים היו בעלי ניידות עצמאית די נמוכה ותלויים מאוד במערכות תעבורה של הרבה מעבר למסגרת גדוד או חטיבה. כאשר הצבא האדום מצליח להפנות את המאמץ ההתקפי, באופן די מפתיע, "חזק ימינה" בתחילת יולי, לכוון וילנא, הוא למעשה מוציא מכלל פעולה צומת מסילות חשוב, וחסר תחליף, דבר שגורם לזעזוע עצום של כל המערך ממערב בלארוס ועד אסטוניה. המשמעות הפסיכולוגית בצד הגרמנים היא שכל מה שהיה נראה כמערך איתן, עשוי לעמוד בפני התפוררות מוחלטת בשל ניתוק מעשי מן העורף. זו אגב הסיבה שהתחוללה פאניקה מסויימת בצד הגרמני, מאחר וגודל האסון העומד בפתח לא היה נראה שניתן להערכה. בפועל הגרמנים הצליחו "לכבות את השריפה" לזמן מה, וממיד בוילנא הצבא האדום נבלם לזמן מה, מה שאיפשר שידוד מערכות בקבוצת ארמיות צפון, שקיבלו מספר שבועות נוספים של חסד ועצרו את התנופה של הצבא האדום.

.

איני יודע מי אתה ואולי כאן זה פחות חשוב., אך אני ממש נהנה מהכתיבה שלך עם הסבר מעולה ומקצועי, פשוט כל פעם נדהם מחדש מהידע והסבלנות. באמת אני מודה לך על כך, מקווה שעוד הרבה חברים כאן בפורום חושבים כמוני.

לדעתי מגיע לך 11 בסולם 10!

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

תודה ל-g.l.s.h. וגם ל-fox450.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

אני מצטער, אבל לא מסכים איתך בנקודה של תכנון מערכתי קפדני לפני 1943 (מערכת סטלינגרד
ובאופן מובהק יותר מערכת קורסק).
חשוב לזכור שכל נושא תורת המערכה הועלם לאחר הטיהורים של 1938.
אם אני לא טועה, תקנון השדה של 1943 (PU-43) היה הפעם הראשונה מאז טיהורים שתורת המערכה
שוב אוזכרה בפה מלא.

לגבי התבססות על מערכת קורסק. לא ניתן לראות בהתרחשויות הללו ארועים בדידים גם אם הם שונים
באופיים. למעשה העקרון הבסיסי של תורת המערכה הסובייטית הוא שכל מערכה היא ארוע יחודי
שמצריך תכנון יחודי אולם מתבסס על התרחשויות קודמות שעיצבו את הסביבה בה אמורה להתרחש
המערכה.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

נכון שפורמלית תורת המערכה נזנחה בברה"מ בתקופה שתיארת, אבל אם תבחן את אופן הכנתן והוצאתן לפועל של המערכות שהזכרתי, תראה שהיא מיושמת בפועל.
נכון גם שתורת המערכה מדברת על הדיאלקטיקה של המלחמה, אבל בין קורסק ובגרטיון ישנן כל כך הרבה מערכות ומתקפות, שבאמת קשה לקשר ביניהן. יתר על כן, אופיין של שתי המערכות היה שונה לחלוטין:
קורסק - מערכה הגנתית תוך מעבר להתקפה תוך תמרון לאחר שלבי הספיגה והבלימה.
בגרטיון - התקפת פתע מאסיבית לאורך חזית רחבה עם תמרון מועט יחסית.

שני הצבאות היו מוכנים למהלך הבא. זה בכלל לא דומה כ-3 שנים קודם רוסיה הותקפה לפתע וביצעה שורת שגיאות שעלו בחיי אלפי חייליה. בהחזירה לה שטח תוך חודשיים במחיר השמדת כל החיל הלוחם והמובחר בחזית המזרח.
שאלה שלא שייכת לאשכול: " האם מישהו שם לב שבמערכת אל-עלמין אבדות גרמניות היו גדולות יותר."?

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

כנראה שיש לנו הבדלים בהבנת אמנות המערכה הסובייטית ותורת המערכה העמוקה כפי שעוצבו
באותן שנים.

על פי הבנתי, מערכה הינה צבר של קרבות בתוך הגיון אחוד כולל (הגיון אסטרגי). אמנם כל מערכה
הינה ארוע בדיד ויחודי שמעוצב על פי נסיבות הזמן והמקום, אולם עפ"י הגיון אסטרגי אחד ושמירה על המשכיות.
התנאים הללו לא התקימו עד 1943 וליתר פירוט עד מערכות סטלינגרד וביתר דגש בקורסק.
למעשה, ההתרחשויות עד אז היו ארועים שלקו באותו תנאי: הגיון אחיד (למעט אולי משהו עמום בסגנון
של "לעצור את הגרמנים") והיו צבר של ארועים בדידים ללא קו מנחה אחיד.

הצבתו של גיאורגי ז'וקוב בראש קבוצת קצינים דוגמת רוקוסובסקי שהיו חניכי תורת המערכה וישומה
שלא אותה תורה באופן מעשי במערכות הנ"ל הם המהווים את הגורם לשינוי.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

אולי משהו יתרגם :

http://wwii-soldat.narod.ru/OPER/AR...6-bagration.htm


מה שמעניין כאן איך הופעלו כוחות ועוצבות אדירות בתקופה קצרה מאוד. מה הייתה הטקטיקה ואיסטרטגיה אשר פעלה כתער וכוחות גרמניים לא הצליחו לעצור. ידוע שגרמנים היו טובים בהגנה, אך הפעם זה לא עבד.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מי הוא זה שתיכנן את המבצע המבריק של השמדת כל הארמיות הגרמניות.
לדעתי הוא גנרל ROKOSSOWSKI שלאחר המבצע סטלין העניק לו דרגת מרשל.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

...כי אותו גנרל כאשר הביא את תוכניתו לישיבת המטכ"ל הרוסי חבריו צחקו ממנו וסטלין ביקש שיעזוב את חדר הישיבות ויביא תוכנית מוצלחת יותר....
כאשר חזר רוקוסובסקי בפעם השניה לישיבה ושוב פעם הביא אותה, הדבר חזר על עצמו לקול צחוקם של הנוכחים והוא נתבקש תחת כבוד ע"י סטאלין לעזוב בשנית את החדר.
אך כאשר חזר לישיבה בפעם השלישית וזרק לחברי המטכ"ל ואמר שגם הגרמנים חושבים כמוהם שלא מאמינים שאפשר לעבור דרך הביצות, הפעם סטאלין עצר אותו ואמר "כל הכבוד שלא וויתרת על התוכנית" אתה תהיה אחראי לביצועה המלא וכך אכן הכל קרה כפי שחזה רוקוסובסקי.
לאחר המלחמה סטאלין מינה את מרשל רוקוסובסקי כמפקד העליון של צבא פולין....
כנראה בגלל שמו אשר הזכיר לכולם מוצאו הפולני.
אני זוכר בילדותי את תמונותיו אשר היו בכל משרד ממשלתי ובבתי הספר. הלכה איזה אגדה שהוא לא פולני, אך נזהרו בלשונם לא להרגיז את "האח הגדול"...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

המחיר ששלמו הרוסים בליחמה כנגד הגרמנים היה גבוה מאוד ועלה בחייהם של מילוני חיילים ואזרחים ובהרס עצום חסר תקדים בהיסטוריה האנושית...אבל מנגד הסובייטים השתמשו בשיטות ברבריות ואכזריות ביותר כנגד בני עמם ועמי מזרח אירופה, וגם כיום לאותם עמים יש שינאה עמוקה לכל דבר שהוא סובייטי או רוסי, למרות שכביכול הצבא האדום הוא זה ששחרר אותם מהכיבוש הגרמני,אבל זו הייתה רק החלפת כיבוש בכיבוש אחר אכזר במיוחד...אז להציג את הצבא האדום כאיזה משחררים הומנים שהצילו את האנושות מהנאציזים זה לא נכון, שני המשטרים היו אכזרים וגרמו לרצח עשרות מילוני אנשים...

הרייך השלישי נפל אחרי מלחמת עולם אדירה שגבתה את חייהם של עשרות מילוני חיילים ואזרחים , תוך כך שהצבא הגרמני נלחם כנגד מעצמות העולם ומילוני חיילים במלחמה שתזכר כמלחמה הגדולה והאכזרית בהיסטוריה האנושית, שאחריה העם הגרמני הצליח לשקם את מדינתו ולהפוך את גרמניה למדינה העשירה ביותר באירופה ולאחד המדינות המתקדמות בעולם ...., מצד שני, האמפיריה של ברית המועצות קרסה ונפלה אפילו בלי יריה אחת והפכה לאוסף של מדינות עניות כושלות...

לצערי אני נאלץ לחלוק עליך. עד כמה שהמשטר הסובייטי היה אכזרי (בעיקר כלפי אזרחיו), השוואת המציאות של אירופה תחת חסות סובייטית עם התוכניות הגרמניות לסדר העולמי החדש לאחר מלחמת העולם אינו מותיר ספק לגבי האפשרות הגרועה יותר.
נכון שבמקומות כמו הארצות הבלטיות ואוקראינה ההתנגדות המזוינת לסובייטים נמשכה לפחות עד 1951, אבל במקומות רבים בהם הסובייטים לא היו פופולריים ב-1941, ב-1944-45 הם התקבלו כמשחררים. הסיבה לכך היתה ניסיונם המעשי של המקומיים עם המציאות של "הסדר החדש" הגרמני.
הסובייטים אמנם שיעבדו עמים רבים תוך שימוש בשטיות ציניות, אבל תוכניות הכיבוש שלהם לא כללו רצח שיטתי של מיליוני אזרחים והפיכתם לעבדים של מליונים אחרים.
רק לתזכורת, בשלב התכנון של "ברברוסה" מדובר בפירוש על השמדת 36 מילוני בני אדם בשטח הכבוש במזרח רק כדי לפנות שטח ומשאבים לאוכלוסיה הגרמאנית; וזה עוד לפני שהדיון במטות התכנון השונים מגיע ליהודים.
אפילו ההוצאות ההמוניות להורג של אסירים מקומיים ע"י ה-NKVD בקיץ 1941 נבעו מפניקה וחוסר סדר, ולא מתוכנית השמדה סדורה.
"האזרח" הזכיר למעלה את ביצות הפריפיאט. אתה מוזמן לקרוא על מבצע הטיהור שניהלה חטיבת הפרשים של ה-SS יחד עם יחידות משטרה בביצות אלו בין סוף יולי לאמצע אוגוסט 1941. מבצע זה מדגים היטב דינמיקה השמדתית שאפיינה את הכיבוש הגרמני ושלא ניתן למצוא מקבילה שלה בכיבוש הסובייטי - אפילו במקומות בהם התנגדו להם.

אני שמח שאתה מזכיר לנו. אודה כי אני חש תחושת אי נוחות נוכח ההערצה שלך לעם הגרמני ופועלו לעומת אכזריות הרוסים. אני בניגוד לך נושא עימי זכרונות אחרים בכל הנוגע לכל הכרוך והקשור בגרמניה ובבני עמה. עם כל הכבוד ליכולת ההתאוששות המדהימה של האומה הגרמנית ותעשיית הנשק המופלאה שלה דהיום, איני מסוגל לרגע לשכוח שאותו מטען גנטי יצר גם דברים אחרים. הרוסים, עם כל האכזריות שאפיינה אותם, לא טרחו לחפש בקפדנות ובדייקנות, כל ילד יהודי שהסתתר נאיזה כפר נידח בערבות אוקראינה ולהבעיר כפרים שלמים רק מחמת העובדה שאיזה איכר חס על ילד יהודי.

הקטע הא בדבריך:

ציטוט:

"הרייך השלישי נפל אחרי מלחמת עולם אדירה שגבתה את חייהם של עשרות מילוני חיילים ואזרחים , תוך כך שהצבא הגרמני נלחם כנגד מעצמות העולם ומילוני חיילים במלחמה שתזכר כמלחמה הגדולה והאכזרית בהיסטוריה האנושית, שאחריה העם הגרמני הצליח לשקם את מדינתו ולהפוך את גרמניה למדינה העשירה ביותר באירופה ולאחד המדינות המתקדמות בעולם ...., מצד שני, האמפיריה של ברית המועצות קרסה ונפלה אפילו בלי יריה אחת והפכה לאוסף של מדינות עניות כושלות..."

הינו קטע "אובייקטיבי " לעילא. עיני הזילו דמעות למקרא דבריך אודות העם הגרמני (כמעט רציתי לומר "האציל ") אשר נלחם נגד מעצמות העולם... והצליח לשקם את מדינתו

.

תראה, אני אמרתי ששני המשטרים היו רוצחים אכזרים שגרמו למותם של מיליונים, אבל, כמובן שטוב שהסובייטים ניצחו במלחמת העולם השנייה ולא המשטר הנאצי עם האידלוגיה המרושעת שלהם, אם כי צריך לדעת שאותם קומניסטים ביצעו פשעים חמורים ביותר בחסות משטר אפל שלא ידע רחמים נגד עמם ועמים אחרים כולל יהודים...


שנית, ונראה לי שכאן נמצא סלע המחלוקת בינינו, אני אישית עושה הבחנה ומבדיל בין האידלוגיה הנאצית והמשטר הנאצי לבין העם הגרמני, ודבורים כמו "כל הגרמנים נאצים זה טבוע בגינים שלהם" הם גזענות וטיפשות וצריך לדעת לעשות את ההבחנה הזאת, ולא להשתמש בנושא כאוב וטעון רגשות כמו השואה בהקשר דימגוגי זול שפוגע בזכר הקורבנות.... אני כן גאה בגרמניה של היום ובהישגים שלה בהרבה תחומים, וגם התמיכה של גרמניה בישראל והמחוייבות המלאה שלה לביטחונה של המדינה.

אני כן יכול להבין את הדברים שלך ואת הרגשות שלך לנושא, אני מקווה שגם אתה מבין את הדברים שלי.

אדוני הגזמת קצת. אני לא יודע מהיכן מצאת את הציטוט העלוב הזה, אולם ברי כי לא בדברי. חבל שכינית אותי גזעני, אבל כן, אני לרגע לא שוכח מי המציא את תורת הגזע. זה טבוע בגנים שלי, גנים של ילד שלא זכה מעולם להכיר את סבו וסבתו. ואתה יודע מה? כן אני שמח שהרוסים לחמו באכזריות.שאלמלא כן גם לא היה לי אבא ואז לא הייתי מטריד אותך בדברי הגזעניים. אני גם לא סבור שמדובר ב"דמגוגיה זולה". אך נראה שאני משחת דברי לריק.

.

קודם כל , הדברים שאמרתי הם באופן כללי ולא לך אישית, יש אנשים עם גישה כזאת כמו בציטוט בתגובה למעלה ולדעתי זאת גזענות...וגם שימוש בזכר השואה שאינו במקומו.

גם אני זוכר מי כתב את תורת הגזע ומי היה אחראי לזוועות והפשעים ועל זה אין וויכוח! אבל אני יודע שהיום יש גרמניה אחרת, וזה לא הוגן להאשים עם שלם בפשעים של הנאצים, במיוחד שגרמניה לקחת אחריות מלאה לסבל העם היהודי, ולדעתי הם עושים עבודת קודש בענין הזה של שימור זכר השואה והניספים, ותאמין לי שהישראלים יכולים ללמוד מהגרמנים בנושא הזה, שכן בארץ יש זילות גדולה בכל הקשר לזכר השואה והקורבנות, אפשר לראות יהודים שצועקים "נאצים" לעבר חיילים ושוטרים ישראלים ושימוש במונחים דומים הפך לדבר רגיל בשיח הציבורי בישראל דבר שכמובן פוגע בזכר השואה..

עכשיו, על מה בדיוק הוויכוח? על זה שדיברתי על האכזריות והפשעים של הצבא האדום ? הרי זאת האמת שידועה לכולם, ובשום אופן ופנים הדברים לא באו כדי להמעיט מהפשעים של הנאצים.

http://www.am-oved.co.il/HTMLs/prod...17102&BSP=13474

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

שנאספו ממקורות שונים. הערה: לא נדיר שאפילו במקורות רשמיים אותה תמונה יכולה להיות משוייכת לשניים, או שלושה אירועים שונים, כך שבמקרים בודדים ייתכן והתמונה כאן מחוץ להקשר:

הוורמאכט מתבצר בבלארוס באביב 1944





תחילת המתקפה תחת הרעשה כבדה



חציית אזורי הביצות של בלארוס
קרבות רחוב במינסק


מפקדים גרמנים במו"מ על כניעה (יש זיהוי של האנשים, אין לי את הפרטים המחשב הזה)

קרבות רחוב בבויברוסק (בלארוס)


כיבוש וילנא

חיילי הדיוויזיה הליטאית בזמן "מתקפת שאוליי" בצפון ליטא

.

סרטונים קצרים מהתקופה: קרבות וכניעת ארמיות גרמניות וכן שחרור מינסק:





60 אלף חיילי הארמיה הרביעית של הוורמאכט מובלים במצעד ראווה דרך מוסקווה ב 17 ליולי 1944 (כאקט תעמולתי נשלחות בעקבותיהם מכוניות ניקוי רחובות):

.

ראש גשר על הויסלה (פולין)



בולגריה עוזבת את הציר


שחרור (או כיבוש) בוקרשט




פלישה ליוגוסלביה



קרבות בהונגריה (נמשכו עד כמעט אביב 1945)


ובהזדמנות זו: תודה מקרב לב לbertold שהשקיע מזמנו וסייע לי עם תרגום מונחים, חיפוש תמונות ומציאת סרטונים.

.

נצל"ש:
האם הטנקים באותה תקופה עוצבו כדי שיוכלו לשאת על גבם חיילים, או שכך פשוט הם נבנו והחיילים ניצלו זאת והשרישו את הנוהג?

אף פעם לא נוכל להחשיב אותו כמשהו שמיועד לשאת עליו לוחמים באופן כזה, לפחות לפי סטנדרט "מערבי".

אני יודע שהיו הרבה מאוד תאונות ופציעות שנגרמו בגלל ההתלות המסוכנת הזאת על הטנק (האמת שדי מפחיד אותי לחשוב איך זה להיות תלוי על טנק בן ימינו כשהוא יורה, או כשהוא חוצה מהמורה רצינית) והקפיצה ממנו, אבל מצד שני בצבא האדום היו כל הזמן חיילים שמצאו מותם בגלל פליטות כדורים, שתיית ספירט וכו', אז לא נראה לי שנושא ההתלות על הטנק הייתה משהו שנחשב מסוכן במיוחד.

הטנקים הסוביטיים היו "באופן טבעי" מאוד מאוד גסים, וצוותים מנוסים "שיפצרו" אותם לפעמים עד כדי כך, שבקושי ראו את הטנק ממתחת (כמו הצמדת מזרנים ביתיים שנלקחו מבתי אזרחים, כהגנה נגד הפנצרפאוסט האימתני). כשהיטלר ראה פעם T34 שלל, הוא לא היה מוכן להאמין שהמכונה הזאת - שהייתה בעלת גימור מאוד גס - היא הטנק שעושה כל כך הרבה צרות.

אגב: שים לב לרפסודות/אסדות/סירות צליחה שהחיילים משתמשים בהן בתמונות: זה נותן לך מושג מסויים על רמת הסידרתיות באיבזור וההצתיידות. גם בוומאכט וגם בצבא האדום לעולם (מן הרגע שבו המלחמה הפכה למקיפה) לא היה מספיק ציוד סדרתי כדי לחמש אפילו את יחידות הקו הקידמי, ותמיד היו אלפי אילתורים. בתמונות רשמיות השתדלו לא להראות את זה, אבל במציאות שצבאות של שני הצדדים היו נראים הרבה פעמים כמו "פלנגות" מכל בחינה החל מאקדחי הקצינים, ועד לרכב המשא הפלוגתי. לסבא שלי, שהיה סמג"ד בסוף המלחמה, הייתה עגלה וסוס "גרמנים" + חייל שהיה ממונה על נהיגה ותחזוקה. אני לא חושב שזה עשה רושם מי יודע מה על האמריקאים שהוא פגש ליד פילזן (צכ'יה) ובטח לו היו מראים תמונות כאלה כיום בפורום "מערבי", מחוץ להקשר, אז הגולשים היו בטח לועגים לצבא הזה ובטוחים שהוא לא יכול לנצח אפילו מיליציה של המשמר האזרחי.

.

אכן, אך דבר זה אינו שמור רק לצבא האדום: לא חסרות תמונות של חיילים גרמנים על טנקים וכן חיילים אמריקאים / בריטים על טנקים.

ציטוט:

אבל מצד שני בצבא האדום היו כל הזמן חיילים שמצאו מותם בגלל פליטות כדורים, שתיית ספירט וכו', אז לא נראה לי שנושא ההתלות על הטנק הייתה משהו שנחשב מסוכן במיוחד.

לפי נתונים סטיסטיים על פצועים וסוגי פציעות צבא אדום איבד המון חיילים בגלל אי יישום של כללי הבטיחות הבסיסיים ביותר. שימו לב שבתמונות ניתן לראות הרבה חיילים במצב לחימה או במצב כוננות ללא קסדות (ולא רק שהם לא חובשים קסדות אלא לא מצוידים בקסדות בכלל). לרוב זאת לא הייתה בעיה של אספקה אלא מסורת מפגרת של אי חבישת קסדות. נתקלתי לא פעם בעדויות של חיילים שסיפרו כי זרקו קסדותיהם כדי לא לסחוב משקל מיותר במשאות.

תנסה לחבוש קסדת פלדה במינוס 20....
חוץ מזה, בצבא האדום היו אומרים שהקסדה נועדה לשמור שהמוח לא יתפזר רחוק מדי במקרה של פגיעת ראש.

לא לחינם התעקשתי מקודם על נושא תורת המערכה העמוקה.
אחד היסודות שלה הוא שילוב בין חילי ובין זרועי ולצורך העניין הפעלת כוחות שריון וחי"ר במשולב ובמתואם באופן הדוק.
כדי להתאים את החי"ר לקצב ההתקדמות המהיר של השריון הפתרון הקל במסורת האילתור הרוסית היה הצבתם על הטנקים.
כלקח מהפגיעות הרבה שלהם לאש פותחו לאחר המלחמה משפחות של רכבי לחימה משוריינים לחי"ר (BMP) ונושאי גייסות משוריינים (BTR).

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

מעבר להסברים המלומדים למטה, התכנון של הטנקים הסובייטיים מסדרת KV, T-34 ו-IS התאים במקרה לנשיאת מספר רב של חיילים. היה להם סיפון מנוע רחב ושטוח שאפשר העמסת מספר רב של חיילים בנוחות יחסית (מדגיש: יחסית).
מעבר לכך, החום מהמנוע חימם את החיילים הרכובים בחורף.

במערכת קורסק השתמשו הגרמנים ברכב לא מאוייש שנשא מטען גדול של חומר נפץ במטרה להכניס אותו לשדה המוקשים ולפוצץ אותו שם. האם נתקלת בתמונות של רכב זה?

אני חושב שאתה מתכוון ל"גוליית", מטען נפץ ממונע הנשלט-רחוק:

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

צודק זה מה שחיפשתי אין ספק רכב שהקדים את תקופתו.
תודה

אתה מוזמן להציץ בקישור הבא:
http://www.achtungpanzer.com/articles/borgward.htm

יש בו ציטוט של דוח נדיר על שימוש מבצעי בכלי בקורסק. רצוי רק לומר שלמרות ההצלחה המצטיירת מדוח זה, הדעה המקובלת היא שיעילותם של כל הכלים הגרמניים הנשלטים מרחוק בשדה הקרב היתה נמוכה מאוד.

כל הכבוד לך על העבודה הנפלאה !
שמחתי לעזור