 |
02-07-2011, 01:27
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
|
עברו שנתיים, תרג"ד נוסף - כתבה מבמחנה
http://www.idf.il/1454-12117-he/Dover.aspx
משככי הכאבים
עם לוחמים המתאוששים מהפציעות של יום הנכבה, עייפות גדולה באוויר ומג"ד אחד על קביים, הגיע גדוד 77 אל התרגיל ברמת הגולן - אבל דאג להזכיר לכולם שלא צריך להוציא לו אף פטור. ריפוי בעיסוק - הגרסה השריונרית
קבוצת הטנקים הרועשת נעצרת באמצע רמת הגולן. האבק מסביב מתחיל לשקוע, ומתוך הצריח של טנק 10ג מגיחה בשקט צללית ראש סקרנית. סא"ל אופיר לוי, מפקד גדוד השריון 77 של חטיבה 7, בוחן בתשומת לב את הכלים הכבדים שמסביבו, ואז מחליט שהגיע הזמן לצאת מהטנק החנוק ולעבור במהירות לחלק הבא בתרגיל. הוא מוציא את פלג גופו העליון אל האוויר החם של הרמה, ואז מחלץ בזהירות את רגליו, מוותר על הזינוק השריונרי המוכר ומושיט יד אל הקביים הממתינים לו. לא עבר זמן רב מאז שפניו של לוי כיכבו במהדורות החדשות בעקבות מהומות יום הנכבה, אז המשיך לפקד על חייליו בגבול הסורי על אף שנפצע ברגלו מיידוי אבנים. אבל עכשיו הוא כאן, יחד עם חיילי הגדוד שיצאו מאותו אירוע עם סימנים כחולים ומכות יבשות, ולא, הוא לא מתכוון לתת לעצמו שום הקלות מיוחדות.
"הבאנו לאופיר ארגז עם קרח שהוא צריך לדחוף אליו את הרגל בערך כל שעה, וזה אמור להספיק", אומר מפקד החטיבה, אל"ם יעקב בנג'ו, ומגניב חיוך אל פקודו. "חוץ מזה הוא לא מקבל כאן שום הנחות. צריך לזכור שזה שיש לו קביים לא אומר כלום. הוא מתפקד נהדר, כולל זה שלפעמים אנחנו צריכים לריב איתו כדי שיעמוד במגבלות הרפואיות שהוטלו עליו. הוא לא מוותר".
חצי פלוגה הושבתה
חיילי גדוד 77 כבר היו מוכנים לעוד תרג"ד לוהט של תחילת הקיץ, אשר יסכם חודשים ארוכים של אימונים ויכין אותם לקראת עלייה לקו. אלא שאירועי השבועות האחרונים בגבולות המדינה, ובראשם מהומות יום הנכבה על גדר המערכת סמוך למג'דל שמס, קטעו את הרצף המתמשך של מתיחת זחלים, והכניסו את הלוחמים האלה לכוננות ספיגה. עכשיו, כשהם מתכנסים בשטח האש המוכר הסמוך לנפח, נראה שבכל זאת יש כאן אווירה אחרת. כזאת שנוצרת רגע אחרי שמור"קים נולדים.
"באותו יום ראשון אמרו לנו שיכול להיות שיקפיצו אותנו", נזכר סמ"ר אורן פילהבר, אחד הלוחמים, בזמן שהוא נשען על הטנק מאחוריו. "לא התרגשנו, אבל כשהגענו למג'דל שמס וירדנו מהאוטובוסים הבנו שקורה כאן משהו. פתאום מצאנו את עצמנו בתוך המון של אלפי סורים ודרוזים שמנסים לעבור את הגדרות. נכנסנו בין הגדר האינדוקטיבית לגדר המעכבת כדי להרחיק אותם, ואז הבנו שאנחנו תקועים שם. נזרקו עלינו מלא אבנים ובאמת הרגשנו קצת חוסר אונים כי לא היה לנו הרבה מה לעשות - הרי לא יכולנו לירות. באיזשהו שלב חטפתי אבן ביד, אבל בגלל האדרנלין המטורף לא ממש הרגשתי את זה, רק אחרי שהכול נגמר ראיתי שהמרפק שלי נפוח בטירוף".
"באמצע ההפגנה הזאת קיבלתי טלפונים והודעות מהרבה אנשים, אבל לא יכולתי לענות", מוסיף סמל ניר ברזילי, לוחם בגדוד. "כשדיברתי עם אמא שלי אחרי שהכול נרגע היא אמרה לי 'הייתי בטוחה שראיתי אותך בטלוויזיה', והייתה די מופתעת כשאמרתי לה שזה באמת הייתי אני. זה היה מאוד מוזר". בתוך הכאוס המבלבל שמסביב, הבחינו חיילי הגדוד כי מספר החברים החבולים שמסביב עולה במהירות, ושגם המפקדים, ובראשם סא"ל לוי, לא מצליחים להתחמק מפגיעות. "כל שנייה ראיתי שזה נפצע וזה נפצע, ופתאום, בלי ששמתי לב, חצי פלוגה הושבתה", מספר פילהבר. "המג"ד היה כולו דם והנשק שלו כבר היה מפורק, אבל הוא היה אדיש - כאילו זה גשם שפוגע לו בגוף ולא מטח אבנים. הוא היה בין הראשונים שהגיעו לאזור, וכל הזמן דילג בין החיילים, למרות הפציעה. הוא לא תפס מחסה ולא הסכים שיפנו אותו. ברגע שראינו אותו ככה, גם אף אחד מאיתנו לא ויתר או התלונן".
למרות התוצאות הקשות של ההתמודדות המבצעית ביום הנכבה, בחטיבה לא שקלו לרגע לדחות את התרגיל שנקבע זמן רב מראש - ומלבד התאמות קלות למצבו החדש של המג"ד, הכול כאן נמשך כרגיל. בזמן הקפ"ק באוהל התדריכים כולם מקפידים לשמור על ערנות גבוהה, ורק בסיומו מתפנים לבדוק מה שלומו של המג"ד. "לקחת כבר את הכדור?" שואל סרן שלומי פורקוש, קצין הרפואה החטיבתי, ומגיש ללוי כוס קולה - תרופת סבתא ידועה. "אל תדאג קרפ"ח, לקחתי את ה'בילבולון פורטה'", משיב לוי בחיוך, ומתפנה לשקוע במפה שמולו. כמה מטרים משם משקיפים עליו בדאגה חיילי החפ"ק שלו, מנסים להבין איך משלבים פקודות מבצעיות עם משכך כאבים. "כולם לוחצים על המג"ד שינוח אבל הוא ממשיך לזוז", אומר סמ"ר גלעד רוזנבאום ומנענע בראשו. "אסור לו לדרוך על הרגל אבל הוא ממשיך לתפקד כרגיל. את האמת, אני חושב שמאז שכל זה קרה הגדוד מגובש יותר. נראה איך זה יבוא לידי ביטוי עכשיו כשמתחילים".
פריק של שת"פ
לקראת האקט הרטוב שעתיד להתחיל בעוד כמה שעות, מסתובבים הלוחמים בין מכונות הפלדה, מרוכזים בהכנות האחרונות. חלקם מוודאים שהכלי נקי ושכל החלקים תקינים, אחרים מעמיסים פגזים כבדים במיוחד שימצאו את דרכם בקרוב משוגרים אל עבר מטרות הפזורות מסביב. "מכת האש תשלב בין ירי של תותחנים שירככו את מטרות האויב, לבין הגדוד שיפתח במתקפה", מסביר קמ"ן החטיבה, רס"ן לאון. "במקביל, החי"ר יבצע כניסה וכוחות ההנדסה יסייעו במעבר מכשולים בשטח. הרעיון הוא לדמות מתאר התקפי עם כניסה לשטח אויב. אנחנו מטמיעים באימונים כל דבר שאנחנו לומדים על המתאר הצפוני - זה חלק מההתמודדות שלנו אל מול דפוסי ההתנהגות של האויב שלנו".
ההתמודדות הזאת, ככל הנראה, הייתה מדברת אל הלוחמים הרבה פחות אלמלא חוו על בשרם את הנפיצות של הגבול הצפוני רק לא מזמן. "אחרי יום הנכבה הייתי בשלושה ימי גימלים, ועכשיו, כשחזרתי לאימון, אני מסתכל על דברים קצת אחרת", אומר פילהבר. "במשך תקופה הגבול כאן היה די שקט, אבל מה שקרה בסוריה ובלבנון שבר את השגרה והזכיר לנו למה אנחנו מתאמנים כל כך הרבה, ולמה חשוב ממש שלא יתפסו אותנו לא מוכנים".
"האירוע הזה חידד לנו את הידיעה שכן יכול לקרות משהו בגבול הזה", מסכים סמ"ר מתן פזואלו, חברו לפלוגה. "עם כל התהפוכות בעולם הערבי אתה מבין שזה לא משחק. מלחמה בגבול סוריה זה דבר שתמיד הרגיש נורא רחוק, אבל עכשיו נראה לי הרבה יותר בוער". גם המוהנדסים מגדוד 603, שמשתף עם השריונרים פעולה בתרג"ד הזה, מרגישים שהאדרנלין הזורם אצלם בגוף לפני כל אימון רלוונטי עכשיו מתמיד. "אנחנו מתמודדים בתרגיל היום עם סוגיית המיקוש, שהתגלתה כמשמעותית במהלך אירועי יום הנכבה", אומר סרן אבי מוגס, מ"פ בגדוד 603. "באותו יום אנחנו היינו בגזרת חזקה ובגזרת מג'דל שמס, ואחרי פריצת הגדרות הגענו לשקם את המכשול. אחרי שנים שבהן לא ביצענו עבודות במובלעות הישראליות מעבר לגדר, הכנסנו כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) והורדנו עצים כדי שיהיה אפשר לראות חדירות של אזרחים וגורמים עוינים".
העבודה עם חיל ההנדסה היא לא שיתוף הפעולה היחיד שניתן לראות בתרגיל הזה. גם כוחות של תותחנים וחי"ר, כאמור, לוקחים חלק נכבד במתרחש - וזה ממש לא דבר מובן מאליו עבור אף אחד מהנוכחים כאן. "אנחנו מאוד מרוצים משיתוף הפעולה בין הכוחות", אומר מפקד עוצבת הגולן, אל"ם ירון פורמוזה. "זה דורש מאיתנו עבודה ברמה גבוהה מאוד, אבל גם נותן הבנה טובה יותר לחיילים לגבי המרחב המשולב. הם פוגשים בעוצמה שהם לא רואים בכל יום". מפקד נוסף שנראה מרוצה ממגוון כוחות צה"ל הפרוסים בשטח הוא מח"ט 7 עצמו. "באופן כללי אני פריק של שת"פ", אומר בנג'ו בעודו מביט מסביב. "יש היבט מנהיגותי ומבצעי לזה שכולנו פועלים באותה נקודה. בסוף, ככה נראית מלחמה. אף אחד לא פועל לבד".
שווה את הגריז
מרוצים משיתוף הפעולה נכנסים הכוחות אל הכלים ומתחילים בתרגיל הלילי. הטנקים של גדוד 77 מתחילים לנוע בכבדות לאורך הציר החשוך של הרמה, כאשר ארבעת החיילים שבכל אחד מהם מתכוננים ביחד ובנפרד לפקודת האש שתישמע בדקות הקרובות בקשר. לפתע נראה הבזק אור, ושבריר שנייה אחריו נשמע קול הפגז הרועם - התרגיל הרטוב החל. מבחוץ, קשה להבחין בסדר או בתכנון שמובילים את מכת האש הזאת, אבל הקולות בקשר חדים וברורים. "שלוש מטרות אותרו והושמדו בגזרתי", מדווח אחד המ"פים. "נתקלנו במיקוש פזיר אבל תוך עשר קטנות נוכל להתקדם", עונה לו קול אחר.
"תמיד צוחקים על זה ששריונרים בעיקר מנקים את הטנק, אבל השנייה הזו שבה מתחילים לירות מלאה באקשן", אומר אחד הטנקיסטים ברגע של הפוגה. "זה שווה לגמרי את כל השבועות בהם התלכלנו בגריז ועבדנו קשה". על גל המורל הזה עולה גם פזואלו, שמחליט לאמץ את הסיסמה הקבועה של המג"ד ומכריז בגאון: "זה הזמן להיות חד, מהיר וקטלני!" לצערו, הוא זוכה לתגובה צוננת. "אחי, תהיה בשקט", זורק מישהו, "אני מרגיש עכשיו יותר רופס וישנוני".
עם אור הבוקר הראשון נגלה באופק החרמון הסורי המושלג, מבריח באחת את קור הלילה. התרגיל המשולב מסתיים, וקצינים רבים ניגשים ללוי כדי לפרגן לו על העמידה האיתנה, תרתי-משמע. הוא, מצדו, מחייך בנימוס, אבל מבהיר שלא ברור על מה המהומה. מבחינתו, הוא בסך הכול עשה את תפקידו. "ביום הנכבה הייתי בשליטה והמשכתי לתפעל את המצב כי זו המהות של מפקד - ומאותה סיבה גם בתרג"ד הזה, למרות הפציעה, היה לי ברור שאעשה הכול", הוא אומר. "האמת היא שנהייתי כאן בריא מיום ליום. התחלתי עם קביים וסיימתי בלי. היום גם הורדתי את הכיסא המיוחד שהתקינו לי בטנק. אני בהחלט מרגיש פיקס, כנראה שחוסר שינה הוא הפתרון".
למרות ההומור, מודה לוי שהכאבים עוד קיימים - אבל מבהיר באותה נשימה שגם עכשיו, עם תום התרגיל, אתם יכולים לשכוח מהורדת הילוך אצלו בגזרה. אולי רק הפוגה קצרה. "אחרי שנפצעתי אשתי מאוד רצתה שאנוח אבל אמרתי לה שאני לא יכול, שיש הרבה עבודה", הוא אומר. "בשבת הקרובה אני חוזר הביתה ואז אולי, סוף-סוף, יהיה לי קצת זמן להירגע. אחר כך, בלי ספק, ממשיכים כרגיל" |
|
ראשי
צ'אט
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
אביגדור קהלני, הצליח לארגן טנקים מיחידות שונות והוביל אותם לקרבות בלימה כנגד הסורים, שכוחם היה גדול מכוחותינו. הוא הסתער בראש הכוח כשראשו מחוץ לצריח הטנק, כדי שחייליו יראו אותו ויילחמו אחריו. הגדוד בפיקודו כבש מחדש את העמדות השולטות תוך השמדת עשרות טנקים סורים. על כך הוענק לו עיטור הגבורה. על סיפורי הקרבות כתב את הספר “עז 77”.
מצב כלאיים
