חייב לפרוק קצת.
התגיסתי בנוב לנ''מ,עם שברי מאמץ שלא עוברים לי כבר כמה שנים,שמו עלי זין,לא סיימתי בר אור ולא בוחן מסלול כי כאב ולא הייתי מסוגל להמשיך לרוץ.היום אחרי הטירונות והקורס הגענו לסוללות,אני לא מוסמך כלוחם כי לא עברתי את המבחני כושר,לא מקבל משכורת של לוחם ובדרגה אני עדיין טור'.
לאף אחד זה לא מעניין שאני עושה בסוללות את אותה עבודה כמו כולם ולא מעריכים אותי על זה כמו שצריך.
בלי קשר התפקיד עצמו הוא כל כך משעמם פשוט שומרים שומרים שומרים ושומרים נמצאים בחורים שאלוהים ישמור ושוב שומרים.הגענו המחזור הכי גדול לסוללה ,בכל זאת החליטו לשנות לנו את היציאות ל18 3,כל מי שהגיע איתי כבר שבוז מהתפקיד המשעמם הזה הכל בלאי הכל רקוב כל רגע עושים לנו מסדרי חדרים ומטרטרים אותנו כי אין להם מה לעשות איתנו שם כל היום שומרים פעם ביום וכל שאר היום אפשר להשרף בבסיס בלי לעשות כלום העיקר סוגרים 18 יום. אני לא מסוגל יותר גם עם הסגל שם חוץ מהמפקד שלי כולם שם כל כך צהובים ומחפשים כל דבר על קטנות. בגלל שזה חור אז כל יציאה או חזרה לבסיס זה סיפור ויותר מדי פעמים קורה שאנשים שצריכים לצאת לא יוצאים כי אפחד לא טרח לארגן את זה שיהיה רכב שיוציא אותם זה.אני לא מסוגל להיות שם יותר לא מסוגל לשבת כל היום בחדר בידיעה שלא נעשה שם כלום גם ככה חוץ ממסדרים מפגרים נכנסתי ממש לדיכאון אני כל היום לא רוצה לראות אף אחד בבסיס ואין לי כוח כבר לשבת עם האנשים שהם אנשים ממש טובים אני חייב לציין אבל אין לי חשק כבר לדבר שם עם אף אחד,ביקשתי מהמפקדת שלי לראות קב''ן בגלל כל מיני בעיות שיש לי היא פשוט דוחה את זה כל הזמן ומתרצת לי שטויות כמו שהמסולית צריכה לדעת למה אני רוצה להפגש עם קבן ובאמת שאני לא רוצה לדבר על זה שם עם אף אחד,עברו חודשיים מאז הפעם הראשונה שביקשתי ומאז הזכרתי לה את זה יותר מדי פעמים והיא כל פעם אומרת לי זה סיפור לא פשוט ולוקח המון זמן ואני יודע שזה לא ככה כי חברים שלי במקומות אחרים מקבלים את הדברים האלה אחרי כמה ימים. אני לא יכול יותר להיות שם ומחר צריך לחזור למקום המלא חוסר ודאות הזאת בלי שאף אחד יכול להגיד לי לכמה ימים אני חוזר מי יוצא מי נשאר אין לי כבר כוח לעשות כלום.

סורי על החפירה.

תפנה לת"ש אצלך ביחידה, ואם אין היענות עבור לדרגים גבוהים יותר.

זה מה שאתה מרגיש וזה חשוב מאוד..

שמע, אם אתה מרגיש שאתה מפתח נטיות אובדניות או דיכאון מתקדם אתה צריך לצאת משם...

בכל מקרה אחר,
אתה צריך להחליט,
זה לא כיף - אף אחד לא ישקר לך,
אבל כל אחד לוקח את הקושי בצורה אחרת.

אתה רוצה לפרוש - תפרוש, אתה רוצה להמשיך - תמשיך
רק תדע שסביר להניח שגם לא תהיה מרוצה במקום החדש שלך,
ואז תגיד - מה אני גם לא לוחם וגם יוצא חמשושים??
ופתאום במקום לשמור 8 שעות, להכין פריסה של שעתיים זה טחינה חבל על הזמן,
ומ-6 שעות שינה, פתאום נורא קשה שמעירים אותך אחרי 10 שעות שינה,
ואתה תהיה הרבה יותר חפשן, כי זה טבע האדם - הוא מסתגל נורא מהר והרבה יותר קל להסתגל לטוב.
ואז אתה תנסה לצאת משם וחצי שנה תבכה ובסוף תצליח ותגיע למז"י ותעשה יומיות - ופתאום תורנות מטבח בשבוע זה כי המפקד דופק אותך ואולי נקבול אותו...
ואז יכולים לקרות 3 דברים:
1. תחליט שהצבא לא בשבילך ותחתוך
2. תראה שעבר לך כבר חצי שירות ואתה תתחיל לספור דקות במשך שנה וחצי עד לאוטובוס של 3 וזין שאני אצא ב-4 ואסגור משרד
3. תרגיש ריקנות וחוסר סיפוק, ורגשי נחיתות מול כל טירון בן יומו שיוצא הביתה עם נשק..

אז חשוב לי שתבין שגם אם תצא זה לא גן עדן,
ושאתה נורא מהר תתרגל לזה שקל לך ואז הקל יהפוך להיות קשה...

ושתחליט אתה איפה אתה רוצה לסיים את השירות שלך, רק לפני שאתה מוותר לעצמך תדע
זה לא כל כך קשה להיות לוחם,
וכמעט כל אחד יכול להיות כזה..

לוחם?בטק''א הדבר האחרון שהחיילים מרגישים זה לוחמים.זה מתחיל מהציוד הבלאי שאנחנו מקבלים ממשיך לזה שאנחנו מסתובבים עם מטאטא כמעט שנה מהגיוס,ממשיך לזה שכל השירות שלך מסתכם בלשבת מול מכ''ם במקרה הטוב או לשמור במקרה הפחות טוב ובשאר הזמן אתה פשוט לא עושה כלום ומרגיש שאתה מבזבז את הזמן שלך כמו לא יודע מה.אף אחד בטק''א לא מרגיש לוחם כי זה לא לוחמים.משכורת (שאני גם ככה לא מקבל) וסיכת שהחליטו לצרף לה את המילה סיכת לוחם לא הופך אותך ללוחם.

בדיעבד הייתי מעדיף מלכתחילה ללכת ליחידה מובחרת למרות שאם הרגליים שלי זה לא אפשרי,ולהפיק את המיטב מהשירות או לפחות להיות ג'ובניק עם תפקיד טוב שאפשר להשיג ממנו קצת סיפוק ואל תגידו לי שאין ג'ובניקים שמרוצים כי זה פשוט לא נכון.לא חסר אנשים שעושים יומיות ויום יום בין 8 ל5 בערב עושים דברים יותר משמעותיים ממה שאני יעשה בטקא במשך כל השירות שלי.מהסיבה הפשוטה היחידה,הסיכוי שישתמשו בנ''מ(בדגש על הוק שלא מסוגל להגיע למהירות של שום מטוס שמשתמשים בו הדודים) ולא במטוסים כנגד איזה סיכון לא קיים.

קודם כל, איזה פרופיל יש לך? לפי מה שאני יודע לא חסר ביקוש לנ"מ אז אני מאמין שלעבור ליחידה אחרת אתה תצליח. אני מציע שתלך לראות מה עם הברכיים ותלך לתותחנים או לשריון ואם אתה מחפש משהו פחות קרבי אז מוד"ש.

מודש?!?!?!?

עם יש לו בעיות בברכיים הוא לא ישרוד שבוע עם המשקלים במוד"ש

ציטוט:

במקור נכתב על ידי -=Ohad=- זה מה שאתה מרגיש וזה חשוב מאוד.. שמע, אם אתה מרגיש שאתה מפתח נטיות אובדניות או דיכאון מתקדם אתה צריך לצאת משם... בכל מקרה אחר, אתה צריך להחליט, זה לא כיף - אף אחד לא ישקר לך, אבל כל אחד לוקח את הקושי בצורה אחרת. אתה רוצה לפרוש - תפרוש, אתה רוצה להמשיך - תמשיך רק תדע שסביר להניח שגם לא תהיה מרוצה במקום החדש שלך, ואז תגיד - מה אני גם לא לוחם וגם יוצא חמשושים?? ופתאום במקום לשמור 8 שעות, להכין פריסה של שעתיים זה טחינה חבל על הזמן, ומ-6 שעות שינה, פתאום נורא קשה שמעירים אותך אחרי 10 שעות שינה, ואתה תהיה הרבה יותר חפשן, כי זה טבע האדם - הוא מסתגל נורא מהר והרבה יותר קל להסתגל לטוב. ואז אתה תנסה לצאת משם וחצי שנה תבכה ובסוף תצליח ותגיע למז"י ותעשה יומיות - ופתאום תורנות מטבח בשבוע זה כי המפקד דופק אותך ואולי נקבול אותו... ואז יכולים לקרות 3 דברים: 1. תחליט שהצבא לא בשבילך ותחתוך 2. תראה שעבר לך כבר חצי שירות ואתה תתחיל לספור דקות במשך שנה וחצי עד לאוטובוס של 3 וזין שאני אצא ב-4 ואסגור משרד 3. תרגיש ריקנות וחוסר סיפוק, ורגשי נחיתות מול כל טירון בן יומו שיוצא הביתה עם נשק.. אז חשוב לי שתבין שגם אם תצא זה לא גן עדן, ושאתה נורא מהר תתרגל לזה שקל לך ואז הקל יהפוך להיות קשה... ושתחליט אתה איפה אתה רוצה לסיים את השירות שלך, רק לפני שאתה מוותר לעצמך תדע זה לא כל כך קשה להיות לוחם, וכמעט כל אחד יכול להיות כזה..

כול כך צודק קבל ח''ח

תדרוש קב''ן
ותגיד שזה דחוף ואם מישהו ישאל אותך למה תגיד שזה אישי ורק קב''ן יכול לשמוע את זה
אם עדיין ימרחו אותך תקבול - כי הם חייבים לתת לכל חיל שדורש קב''ן

סתם שאלה, למה אתה מתלונן על זה שאתה "רק" טוראי?
אתה בקושי חצי שנה בצבא, באיזו דרגה אתה מצפה להיות אחרי שישה חודשים שלמים בצה"ל?

לגבי המשכורת: אתה בטוח שלא כולכם (אתה ובני המחזור שלך) מקבלים את אותה המשכורת, ומשכורת מלאה של לוחמים תקבלו לאחר סיום ההכשרה?

לעולם אשא דגלך בגאווה

אני טוראי לעומת כל בני המחזור שלי שהם רב''ט כבר ומקבלים משכורת מלאה המסלול הוא 4 חודשים ואחר כך מתחיל הסדיר,זה ככה רק במקרה שלי בגלל שאני לא מסוגל לעבור את הבוחמ''ס והבר אור כי בשלב כלשהו דיי בהתחלה אני פשוט מרגיש שהרגליים הולכות להתפרק לי.

עם הרבה ממה שכתבת קשה לי להסכים ולתמוך. רק דבר אחד הציק לי.
אם אתה מבקש בצורה רצינית ולא בצחוק קב"ן. ואתה מקבל תשובות מנפנפות.

בפעם הבאה שתדבר עם המ"כית או איש סגל יותר בכיר תגיד את זה:"החוק בצבא אומר שאני צריך לקבל קב"ן תוך 24 שעות, או במקרה הכי גרוע 72. אני כבר מחכה ככה וככה זמן. אני רוצה את המספר האישי שלך/מ"פ/מ"מ - מי שאתה חושב שיותר רלוונטי, כדי לקבול" - תסמוך עלי שבאותו שבוע - אם לא באותו יום אתה תראה קב"ן.


יש נהלים בצבא. לא משנה אם אתה צודק או סתם מתבכיין, המצב שאתה מתאר הוא לא נורמטיבי, ואתה זכאי לראות קבן אם אתה דורש את זה, במיוחד תקופה כל כך ארוכה.

יכול להיות שזה מתעכב כי הסגל שלך שוכח, כי המ"פ לא מעוניין שתראה קב"ן כדי שלא תצא מהיחידה וכו' וכו'. זה לא משנה. זה עדיין לא בסדר.

אבל כדאי שיהיה לך טיעון מוצדק ולגיטימי בשביל קב"ן- כי "לא כיף לי להיות טירון , ואני רוצה עוד 100 שקל במשכורת, ולא בא לי לעשות תורנויות...." זה לא מצדיק את הבלאגן.

ארדוף אוייבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם..

(מרץ 05 לשעבר)