לטענתו של התובע, המנוח פעל בשליחותה של המדינה. בנקודה זו, נשתף את הקורא בפרשיה ההיסטורית שנחשפה בפנינו אגב הדיון בתביעה.



ומעשה שהיה כך היה.



הנסיבות בהן עזב המנוח את הארץ ועבר להתגורר בירדן



4. המנוח היה אחד מנכבדי העדה המוסלמית בכפר הדרוזי דלית אל כרמל. בתחילת שנת 1949 נתפסו שניים מבני העדה הדרוזית בכפר והם קאיד נאיף חסון ובן דודו סעיד חסון, על ידי הכוח העיראקי ששהה באיזור ואדי ערה. הכוח העיראקי העביר את השניים לשלטונות הירדניים שגזרו עליהם עונש מוות באשמת ריגול לטובת ישראל.



משנודע הדבר בכפר דלית אל כרמל סערו הרוחות, והתושבים הדרוזים איימו בתגובה לעשות שפטים בבני העדה המוסלמית בכפר, שמנתה אז כ-300 נפש.

בעקבות ישיבה בהשתתפות נכבדי העדה הדרוזית והמוסלמית, ובידיעת המפקד הצבאי באיזור, יצא המנוח עם עוד אחד מנכבדי העדה המוסלמית לירדן. זאת, במטרה לדבר על ליבם של השלטונות שם, שיחונו את השניים, על מנת למנוע פגיעה אפשרית במוסלמים בכפר דלית אל כרמל. המנוח עבר את הגבול לירדן, ובסופו של דבר, השלטונות הירדנים העניקו חנינה לסעיד חסון ועונשו הומר למאסר עולם. גורלו של קאיד חסון לא שפר עליו, הוא לא זכה לחנינה והוצא להורג בתליה. בהמשך, שוחרר סעיד חסון מכלאו על ידי המלך חוסיין, בעקבות רציחתו של המלך עבדאללה על ידי מתנקש, ועל פי דברי ב"כ התובע, הוא חזר לדלית אל כרמל והוכר לאורך השנים כנכה צה"ל .



המנוח לא חזר מירדן, ונשאר שם עשר שנים נוספות עד לפטירתו, וככל הנראה נקבר בשכם.



באתר "יזכור" של משרד הבטחון http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=7099 אנו מוצאים פרטים נוספים אודות פרשיה זו. קאיד נאיף חסון, נולד בשנת 1924 ושירת כ"שוטר מוסף" בקריות במפרץ חיפה. בתקופת מלחמת העצמאות, נענה לפנייתו של גיורא זייד, מפקד יחידת המיעוטים, והצטרף לשירות הידיעות (ש"י) של ההגנה. הוא ובן דודו נשלחו כדי לרגל אחר הכוחות העיראקיים שחנו בוואדי-ערה, אך נתגלו על ידי הכוחות העיראקיים שלכדו אותם לאחר קרב יריות. השניים הובאו תחילה לג'נין ומשם לכלא שכם והועמדו למשפט צבאי באשמת ריגול. ביום 19.3.49 הועלה קאיד לגרדום בכיכר העיר וגופתו נשארה תלויה שלושה ימים. הניח אחריו אשה וארבעה ילדים.



המקור למידע זה שבאתר "יזכור" מבוסס בין היתר, על עדותו של גיורא זייד, מפקד יחידת המיעוטים בתש"ח, שאישר כי גייס את קאיד ושלח אותו לסיור עם נשק מאחורי קוי האוייב, שם נתפס והוצא להורג (מכתב משהב"ט מיום 24.1.05 נספח ג' לכתב התביעה).



דפי ההיסטוריה מספרים לנו, שבאותה תקופה כבר החלו שיחות שביתת הנשק ברודוס בין ישראל לבין ירדן, שיחות שארכו כחודש ימים, שבמהלכם, הכוח העירקי ששלט על שטחים בחזית הירדנית, מסר את השטחים בהם החזיק ללגיון הירדני. הסכם שביתת הנשק עם ירדן נחתם ביום 3.4.49 ובמסגרת ההסכם סופחו לשטח מדינת ישראל ישובי ואדי ערה ואיזור "המשולש".



עוד אנו מוצאים בארכיון צה"ל דיווח של סגן מפקד פלוגה א' בגדוד 123 מיום 4.11.49 (נספח ג' לסיכומי הנתבעת). הדיווח מופנה למג"ד ולקמ"ן הגדוד, ובו מגולל הסמ"פ את הסיפור הבא, שאותו נביא בתמצית:



לבסיס הפלוגה בדלית אל כרמל, הגיע מודיע דרוזי בשם פאיז חסון, שמסר כי רדיו רמאללה הודיע על פסק דין מוות שהוצא נגד שני דרוזים מבני משפחתו בשל קשר עם האוייב היהודי. עוד קודם למתן פסק הדין, הסתנן משכם לדלית אל כרמל, אחד בשם מחמד אל מופלח, כדי לבדוק את הקשר של השניים ליהודים. הלה התאכסן אצל מחמד אל מחמוד בדלית אל כרמל, וקבל ממנו פרטים על הקשר בין שני הבחורים ממשפחת חסון לבין היהודים. פרטים אלו הועברו על ידו למשולש, ועל כך יודעים עוד שבעה מתושבי דלית אל כרמל. למשמע הדברים, הורה הסמ"פ לצאת ולאסור את מחמד אל מחמוד, ויחד עמו נאסר גם בנו, נער בן 14, שסיפר כי עם כיבוש חיפה נמלט למשולש, ושהה כשלושה חודשים בשכם, ולאחר מכן חזר לדלית אל כרמל יחד עם קבוצה של כ-15 איש נוספים, שאחד מהם הוא מחמד אל מופלח. לדיווח צורף דו"ח פרטים נוספים אודות הסתננות הקבוצה הנ"ל, שיש בהם כדי להעיד על קיומו של קשר סדיר בין המשולש דלית אל כרמל עספיה וג'בע, כפי שעולה מהעדויות החתומות על ידי האסורים. בהמשך, מתאונן הסמ"פ על כך שקיבל הוראה להחזיק את העצורים תחת משמר ולהמתין להוראות נוספות עם בוקר, אך עד השעה תשע בבוקר, לא קיבל כל הוראה מה לעשות עם העצורים.



[במאמר מוסגר: במכתב של קמ"ן גדוד 123 מיום 4.11.49 המופנה לקצין מודיעין מרחבי חיפה, מודיע הקמ"ן על מעצרם של שבעה חשודים בדלית אל כרמל, ומבקש להעבירם למקום הדרוש].



מוסיף הסמ"פ וכותב כי בכפר נערכו אסיפות של משפחות חסון ומשפחה נוספת, "ובאווירה המתוחה האשימו את מושלמי הכפר בהלשנה על הדרוזים, שכתוצאה מכך נידונו 2 מהם למיתה. הם אימו במעשי נקם נגד המושלמים". במקביל, נערכה אסיפה של המוסלמים בכפר, והוחלט לשלוח מכתב לשכם ולהודיע שאין שום קשר בין שני הנידונים למוות לבין מדינת ישראל, וכי "ביצוע פסק דין המות יגרום להשמדתם של 300 המושלמים הגרים בדלית אל כרמל וחיים ביחסי שלום עם שכניהם הדרוזים". נוכח המצב המתוח בכפר, ולבקשת נכבדי העדה הדרוזית, הורה הסמ"פ לסגן אברהם פישבוים להשאר עם כתתו בשטח הכפר עד לאור יום. לאחר המשלחת הנ"ל, התייצבה משלחת נוספת של המוסלמים בכפר וביקשה להתיר לשיח' אסעד (הוא מיודענו המנוח – י.ע.) ולאדם נוסף, להעביר לשכם את המכתב שנזכר לעיל. מאחר שאין הדבר בסמכותו, יצר הסמ"פ קשר עם ג'ידאן, "האחראי על המודיעין המקומיים", והלה חזר אליו עם החלטתו של קצין המודיעין המרחבי בחיפה שיש לאפשר את העברת המכתב האמור. ג'ידאן יצא עם השניים אל הקוים כדי לבצע את העברת המכתב. לאחר יציאתם לדרך פחתה המתיחות ולא אירעו כל תקריות נוספות.



בכך מסתיים הדיווח.

תראו מה מעלה שיטוט אקראי במרחבי הרשת. מתוך אתר הקרוי robolo. מידע משפטי בחינם.