30-04-2009, 19:36
|
|
|
חבר מתאריך: 16.05.07
הודעות: 179
|
|
בעיית מיצוי עצמי בשירות
ראשית עלי להבהיר שאני כותב הודעה זו דרך חשבון של בן דודי שאישר לי זאת מראש, ולמעשה אני מעלה את הבעיה/שאלה/התייעצות שלי כאן בעקבות המלצתו.
זה הולך להיות ארוך, עמכם הסליחה.
בכל אופן, אציג את הרקע שלי,
התגייסתי לפני קצת יותר משנה לחיל שריון, החטיבה לא רלוונטית כרגע ואני מעדיף לחשוף כמה שפחות פרטים, עמכם הסליחה.
הגעתי לשריון מבחירה, עם פרופיל 97, מתוך סוג של אידיאולוגיה, ואני אפרט:
כנער הייתי מאוד מורעל, בכושר טוב, החלטתי שאני רוצה לתרום כמה שיותר לצבא, והיכן שצריך אותי אני אלך, עם הסתייגות אחת בלבד-שזה יהיה תפקיד קרבי.
בניתי על קריירה צבאית ארוכת שנים, קצונה מבחינת הייתה דבר בטוח, וחיכיתי ליום בו אתגייס לצבא כאילו מדובר בזכייה בלוטו.
החלטתי להתגייס לחיל השריון, בין היתר מכיוון שאחוז הביקוש אליו היה מחריד, משהו בסביבות ה-0.3 איש על כל מקום פנוי (קרי 70% מהמתגייסים חסרי מוטיבציה בעליל לשרת בחיל הזה), כמו כן אפשרות הפיקוד המהיר קרצה לי וכמו גם העבודה השקטה והצנועה, הראש המרובע ועוד דברים שהתחברתי אליהם מאוד.
במהלך המסלול הרגשתי שמצאתי את מקומי, בטירונות ובצמ"פ נתתי את כל כולי, השקעתי את הנשמה ובאמת התאהבתי בחיל הזה.
בסוף המסלול הוציאו אותי לקמ"ט, אותו סיימתי לפני מספר חודשים ושובצתי כמט"ק בפלוגה מבצעית.
הבעיה שלי התעוררה במהלך סוף הצמ"פ ובמשך כל הקמ"ט, ולא מפסיקה להטריד אותי מאז.
אני מרגיש שאני לא ממצה את עצמי.
אז נכון זה נשמע לא בוגר ושחצני, אבל זו ממש לא הכוונה שלי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהב את החיל, אני יכול לומר בוודאות שיש לו לא מעט יתרונות על פני כל חטיבת חי"ר, החיל עושה עבודת קודש וימים כלילות על מנת לשמור על בטחון המדינה.
אני מכיר את עוצמת האש של הטנקים הישראליים ועל היכולות של צוות מיומן בשדה הקרב, כך שאין צורך להתלהם או לתקוף אותי על בגידתי בחיל...
אני מטבעי בן אדם מאוד פיזי, מאוד לוחמני.
תמיד מחפש את הפעילות, את האקשן. ליזום פעילויות ולא לחכות שהן יגיעו אלי.
אני שונא להיות פסיבי או לחכות שהדברים יגיעו לידיים שלי, אני תמיד לוקח את העניינים בידיים ולא מחכה שהישועה תגיע יש מאין.
אלו דברים שחסרים לי מאוד בעבודה השגרתית והיומיומית שיש לא רק בשריון אלא בכל גדוד מבצעי "רגיל" בכל חטיבה בצה"ל.
נכון שזו עבודת קודש והיא ששומרת על תושבי המדינה יותר מכל פעילות של "שייטת מטכ"ל מטייסת 669 ת"פ שלדג", ובכל זאת, אני מרגיש איזשהו פיספוס, החמצה כלשהי.
מראש, מתוך אותה אידיאולוגיה שציינתי למעלה, לא ניגשתי לשום גיבוש לפני הגיוס, לא יום סיירות, לא גיבוש טיס ועוד כל מיני מיונים ליחידות שונות ומשונות...
כיום אני די מתחרט על זה. לא שאני מצהיר חלילה שבוודאות הייתי מתקבל לשם, אבל לפחות הייתה לי ההזדמנות לנסות.
אני ממש לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני הפכתי מהבן אדם הכי מורעל בעולם לבן אדם די נבול, ואין לי ממש מה לעשות עם עצמי.
האם יש לי מה לעשות? האם יש כאן מישהו בפורום שחווה דברים דומים?
אשמח לשמוע דיעות ו/או הצעות של חברי הפורום, וחלילה שלא תצאו מנקודת הנחה שאני לא מעריך את חיל שיריון, אומר זאת שוב, זה לדעתי החיל המכריע והחשוב ביותר שיש בזרוע היבשה, ואולי אף בצה"ל בכלל.
מצטער על אורך ההודעה אך זה עניין שדי קשה לי איתו ואני נאלץ להתמודד איתו ביומיום. בקיצור אני זקוק לעזרה...
תודה מראש לכל מי שטרח וקרא
|