|
29-04-2009, 20:11
|
|
|
חבר מתאריך: 14.02.02
הודעות: 867
|
|
ל-5760
5760 יקר, זו הפעם האחרונה שאני קורא לך במספר, בסוף ההודעה אפרט אודות בקשה זו.
אני מסכים איתך במלוא האחוזים: השם יתברך הוא לא משהו כי-אם מישהו, ישות נבדלת, והדיבור הוא הראיה. הוא דיבר איתנו, הוא דיבר אל עם ישראל, ולא רק דיבר אל מי שנמצא ועמד שמה כי אם גם אל מי שלא היה שמה. כלומר הוא דיבר- מדבר-ידבר לכל אחד מבני ישראל בכל הדורות.
יג ולא אתכם לבדכם – אנכי כרת את-הברית הזאת ואת-האלה הזאת. יד כי את-אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו; ואת אשר איננו פה עמנו היום. (דברים, כט)
אגב, 5760, אני לא בא לסתור חלילה את מה שידוע לנו אודות התורה וכאילו להציע פרוש חלופי, נהפוך, אילולא הידוע לנו – לא הייתי שואף אל העומק שאני רוצה לחתור אליו. אחת הבעיות הקיומיות שלי עכשיו למשל, מלבד התגובה הזאת שאני כותב לך, הוא מספר קושיות אודות הנגעים שאני לומד במשנה. השם שלח לי רב צנוע ויפה שאני יכול להתקשר לסלולרי שלו 24 שעות ביממה ולשטוח בפניו כל שאלה וקושיה.
נחזור אל "הדיבור", אל התכונה הזאת, שהשם דיבר ומדבר איתנו, מה אפשר ללמוד מזאת, מלבד הבנתינו לקיום ישות נבדלת להשם יתברך?
אני אגיד לך מה לדעתי נגזר מ-"דיבור": בכל פעם שאתה מתעסק באופן זה או אחר עם הישות הזאת, אתה צריך להרגיש את תכונת הדיבור איתו, את הדו-שיח בינך לבין ישותו, זה המד שמודד לך אם אכן אתה נמצא במקום הנכון וחושב נכון. זה ההבדל בין הטקסט של התורה לבין טקסט של ספר ספרותי אחר. כשאתה קורא את התורה אתה מתקשר עם מישהו, ואתה בוחן את התקשורת הזו בפועל, ממש בהווה באותו הרגע. אתן לך דוגמה מעשית מההווה: מזה שנים אני לומד משניות בדרך לעבודה באוטובוס. יש לי כל יום נסיעה של שעתיים הלוך ושעתיים חזור, יום יום! לא פעם אני עוצר בקושיה כלשהי במשנה ומנסה לאמץ את הדמיון שלי בשביל להבין את התמונה הפיזית עליה מדברת המשנה; מרים את הראש התקוע בספר ובוהה באוויר, מחלון האוטובוס... ובאותו רגע האוטובוס חולף ע"י התמונה שלי, ומאותו רגע יש לי מספר שניות לבחון את התמונה ולהבין אותה, עד שיחלוף האוטובוס מהמקום... פעם זה היה מדובר בנעל שנקרעה באמצע אם עדיין נקראת כלי שמקבל טומאה, וזה תלוי בשרוך שיש לה משני הכיוונים... לא זכור לי המקרה בדיוק, אני יכול למצוא את המשנה אם ארצה... אבל המדובר היה במצב מאוד קשה לדמיון, והיה עלי לאמץ את הדמיון שליבשביל להבין... ובדיוק באותה השניה שהרמתי את הראש מהמשנה, ובאותו הרגע אני רואה מהחלון פרסומת של נעליים, עם תמונה של שלוש מטרים של הנעל המדויק של המשנה, בעל שני שרוכים ופתוח מהאמצע... אני נותן לך דוגמה מעשרות... בהתחלה כה התפעלתי וקפצתי... ועכשיו אני מסתפק בחיוך קטן כשזה קורה... זה דבר רגיל. בחודש שעבר סיימתי אוהלות, וכה נעזרתי בצורת ההתקשרות הזו. לראות את האוהל המדויק מולך הפתוח משלוש רוחות, משני רוחות... באותו הרגע ממש שאתה מרים את הראש מהמשנה... התקשיתי פעם בהבנת המונח אסקופה שלפני הבית, וגם את פרוש קהתי "מפתן" לא הבנתי, לא ידעתי מה זה מפתן בעברית... ואני מרים את הראש ובצד הכביש אני רואה בית עם אסקופה תקנית לתפארת, וחונה בה אוטו.
בוא נסכם שוב: כשאתה קורא את התורה אתה מתקשר עם מישהו, וניתן לבחון את התקשורת הזו בפועל, לא רק במשנה ולא רק בגמרא אלא בכל התורה ובכל מה שקשור בה. התקשורת הזו צריכה לחבר אותך עם ההווה, עם המציאות שלך; זה המבחן! ואם אתה חש את המציאות הזאת, סימן שאתה נמצא במעמד הנכון וקורא או מהרהר בטקסט שלפניך נכונה. כך הרהרתי בשאלה הפשוטה: מדוע אני צריך לדעת אודות קיום אלוקים? כלומר, מה זה יתן לי? למה זה נחוץ לי?
אל ההירהור הזה היגעתי כאשר הירהרתי בפסוק שמע ישראל.
שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד.
כתבתי את שם השם באותיות מלאות, כי בזו הפעם אני נדרש לשם הזה.
מה זה בעצם "שם"? מתי נותנים שם לדבר מה, או לחפץ כלשהו... בשביל מה נותנים שם?
ניקח שם העצם "שולחן". משמעות השם הזה היא: אני האדם היגעתי להכיר את השולחן. במילים יותר מפורטות: היגעתי להכיר את "הדבר" הזה וקראתי לו "שולחן", או נתתי לו את שם הקוד "שולחן".
נשאלת השאלה: ומדוע לא הסתפקתי בהכרתו? מדוע בכל זאת נתתי לו שם מסויים? מדוע נתינת השם נחוצה לי?
– כי באופן הזה אני מסמן את הנקודות שהיגעתי אליהן בשרשרת המידע, ויודע מה הצלחתי להשיג עד עכשיו ומה עוד חסר לי...
אם כן, אני קורא לדברים בשמם בשביל לסמן אותם ולדעת מה הם בשבילי, מה הישגתי איתם, במה ישמשו אותי...
אני חוזר אל שם השם ושואל, מה אני אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותי? היכן אסמן אותו בשרשרת המידע שלי?
משה רבינו נתקל באותן השאלות, וכמעט ניסחן באותן המילים...
יג ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם. (שמות ג)
על השאלה התקנית הזאת נענה:
יד ויאמר אלהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם. (שמות ג)
אהיה – זה שם השם.
אות א' העומדת בראש השם "אהיה" היא אות של פועל עתיד ובלשון יחיד: אזמין, ארוץ, אמתין, אקנה...
הפועל שקדמה לו האות א' וסימנה את קיומו העתידי, הוא פועל "להיות". יוצא שהשם הזה אומר: אני עתיד להיות.
אולם השם הזה לא עונה על השאלה של משה, כי עדיין לא ברור לו מה אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותו! היכן יסמנו בשרשרת המידע?
מכאן למדתי את חילוק המשפט, כאשר החלק הראשון נועד להסבר מהות השם, ובחלק השני נקב את השם המפורש.
בחלק הראשון איפוא ניתן מענה מדויק לשאלת משה, דרך ההסבר הנלוה למהות השם.
אהיה אשר אהיה:
אהיה הראשונה: אני עתיד להיות. אתה יודע עכשיו שאני עתיד להיות.
אשר: ועוד "ידיעה" נוספת תדע עכשיו, שתתקשר מטבעה עם הידיעה הראשונה. "אשר" זו מילת קישור.
אהיה השניה: אני עתיד להיות.
מכאן, מסביר אלוהים למשה, אתה יודע עכשיו שתי ידיעות אשר עתידות להתקיים בעתיד ושמתקשרות ביניהן דרך ההווה; ואילולא הקשר הספציפי הזה שהתקיים דרך "ההווה", יכל להיות קץ לידיעה הראשונה: "אני עתיד להיות" ומיד לאחר מכאן להסתיים, לקרוס...
לכן, קיום החיבור בין שתי הידיעות בזמן ההווה, הוא אשר נתן תוקף גם לידיעה הראשונה וגם לשניה. מכאן, משמעות השם המפורש היא: "אני הוא המשכו של ההווה אל העתיד האין-סופי".
"המשכו" היינו הרצף שלו, כי הרי המשך ללא רצף לא יכול להתקיים, ומכאן מגיעים לניסוח המפורש של השם המפורש:
"אני הוא שרשרת המידע הרצופה האין-סופית". במילה אחת: "אהיה".
אם כן, ואילולא ההסבר שקידם את ציון השם, לא היה ניתן להבין את משמעות השם, מה עוד והוא מורכב ממילה אחת ומשמעותה עלולה להטעות בעליל...
לכן ולאחר שרידת ההסבר נקב בשמו: ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם.
כאמור, הוא דיבר בלשון יחיד, לכן הוא נקב בשם "אהיה", וכאשר אנחנו נוקבים בשמו, אנו אומרים: "יהוה", כלומר מקדמים את הפועל להיות באות י': הוא – יזמין, ירוץ, ימתין, יקנה... הוא יהוה.
אולם, וע"פ שפת הקודש התקינה, היה עלינו לקרוא לו: "יהיה"! מדוע גנבנו את ה- י' לטובת ה- ו'?
– בשביל לחקוק את ההסבר שקדם לציון שמו – בכל שמותיו שעתידים לצאת מפינו. ההסבר המפורט הזה חקוק לדורות בשם המפורש "יהוה": הוא ימשיך להיות באופן רציף, החל מההווה ועד לעתיד האין-סופי.
י – הוה
ימשיך – מההווה.
מה אני אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותי! היכן אסמנו בשרשרת המידע?
– אני משיג את המידע אודות תוכנית האב של היקום בו אני נמצא, וממקם את עצמי בה. בזאת אני מזהה את שרשרת האב האין-סופית, ומזהה את שתי תכונותיה: רצף ואורך. מכאן הדרך קצרה אל גן העדן... קוד הכניסה בכיס שלי.
זה המידע שהיה חסר למשה, ושניסח את שאלתו על פיו.
ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם. (שמות ג, יג)
– יהוה .
השאלה הבאה: ומה זה "אלהים"?
– המדריך, המורה, המנחה, המלווה, זה שמלמד אותך ומקנה לך ידע.
מקורות: הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלהים (שמות ד, טז)
לא יהיה לך אלהים אחרים על-פני (שמות כ, ב): אל תקח מדריכים אחרים, מורים אחרים שמתיימרים להקנות לך ידע...
על-פני: על פני המידע הרצוף שבשרשרת האב... כלומר, אל תקנה מידע שאינו מתיישב עם הרצף שבשרשרת האב... מידע כזה עלול להגביל את תנועתך בתוך השרשרת עד להביא ליציאתך מעל פניה... היינו עד להביא לקריסתך.
התורה היא ספר הדרכה, ומי שכתב לנו אותה הוא מורה מוסמך שכבר היכרנו את השם שלו.
שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד (דברים ו, ד)
סוף ציטוט מפינה קטנה של נחלי התווים של המאמר. הציטוט התחיל בשמע ישראל ונגמר בו.
עד כאן להפעם. בנתיים אני חייב להציג שני תנאים להמשיך איתך בדיון:
1. אתה צריך להציג את שימך המלא אם ברצונך להמשיך את הדיון איתי, ולהוכיח לי דרך המייל שזה אכן שימך האמיתי.
2. לענות לי עניינית – אם ברצונך להמשיך את הדיון איתי; היינו לעשות שיעורים ולחשוב טוב לפני שמנסח את התשובה.
אלברט שבות - פנמה
|
|