30-07-2012, 16:00
|
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
|
|
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,902
|
|
תשובת הקמל"ר
אילן שלום
אני סבור כמוך שמערך המילואים זקוק להכרה יותר מאשר להוקרה.
אנשי המילואים הנם קבוצה מאובחנת, מיעוט אזרחי הלוקח עליו מתוך הכרה, חובה שרבים אחרים לא מבצעים לשמירת ביטחונה של המדינה ולוקח עקב כך סיכון פיסי ונטל כלכלי ומשפחתי כבדים. אין עוד מגזר אזרחי שמאפייניו כאלה ובתור שכזה עליו להיות מוכר ומטופל בהתאם קודם כל ע"י המדינה, ראשית משום הייחודיות ושנית מתוך הבנה שזה אינטרס לאומי...
עשינו כברת דרך אך המטרה עדיין רחוקה..
הצבא אמור לטפל בראש ובראשונה בתחום האופרטיבי ולהכשיר את יחידות ואנשי המילואים למשימותיהם ובנוסף לטפל בהיבטי לכידות, נורמות שרות, הוגנות ועוד. אפשר לקצץ מכל כיוון אפשרי, ניתן לאמר ש"מה שלא יורה לא שווה" ובכל כיוון שיטופל ניתן למצוא אלטרנטיבה ראויה יותר או פחות.
צריך לשמור על המסגרת הכוללת ובתוכה גם להערכה מסוג יום הוקרה שכזה יש מקום!
יום ההוקרה השנה שונה בשלושה היבטים משנים קודמות:
· המיקום – לטרון, על משמעויותיו.
· המשתתפים – הורחב מעגל המוזמנים והוזמנו חיילים רבים מיחידות שלא הוזמנו בעבר ומקרב ותיקי המערך ומצטיינים ביחידותיהם. בשנים האחרונות הוזמנו רק מפקדים.
· ההתנדבות – האמנים מופעים בהתנדבות, כערך וכצו השעה.
האירוע הנו מידתי, עממי וצנוע.
השנה עמד האירוע על סף ביטול מסיבות תקציביות והרמטכ"ל אישית הורה לקיימו גם אם במועד דחוי. הפניות הרבות ממשרתי מילואים, עקב הדחייה, בבקשה לקיים אירוע הוקרה למרות הכול מעידות על משמעותו הכללית ובעת הזאת.
בברכה
שוקי בן ענת
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.
לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.
|