 |
25-04-2009, 15:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
|
איך עושה קשת
עלה על דעתי שאולי לא כולם מבינים את העקרונות הבסיסיים של בניית קשת/כיפה. אז הנה הסבר, ואני ממש מתנצל אם זה בסיסי מדי, או לגמרי מיותר.
אתחיל בקשת. הרעיון של הקשת, שהתגלה ופותח ע"י הרומאים (היוונים לא עשו שימוש בקשת, וגם אם כן - לא שימוש נרחב. כנ"ל המצרים) הוא לייצר מצב שבו ניתן לסדר אבנים מעל פתח, מבלי שהן תיפולנה לתוכו, למרות המשקל הרב שנעמיס עליהן (קיר, גג, וכו'). אז הנה דיאגרמה בסיסית של קשת, כאשר החיצים מסבירים את התפצלות הכוחות. המשקל של הקיר מעל הקשת מופנה, ע"י הקשת, לצדדים.
אז אם כך - מה מונע מהאבנים מליפול למטה? התשובה טמונה בצורתן: הן כמו פקק, צרות למטה ורחבות למעלה. כך שאם אבן "רוצה" ליפול, הצד הרחב שלה צריך לעבור ברווח שבין שתי האבנים שמשני צידיה, אבל המשקל גורם להן מאד להצטופף, והאבן שלנו, עם צידה הרחב, לא יכולה לעבור בפתח הצר הזה.
כשהצטרפתי לפורום הזה, שאלתי/בקשתי הראשונה היתה לגבי הקשת הצלבנית, זו המאויירת להלן מצד שמאל. זו הזדמנות (קצת מאוחרת) להסביר את שאלתי ההיא. אז מצד ימין אנחנו רואים קשת רומית, חצי עגולה, עם אבנים טרפזיות, שאינן יכולות ליפול. אבל מצד שמאל זו קשת צלבנית, שכמוה ניתן למצוא כמעט בכל מבנה צלבני. שאלתי אז, ואני שואל גם היום - מה, אם כך, מונע את נפילתן של האבנים בקשת הצלבנית? רק החיכוך?
נעזוב רגע את הצלבנים, ונחזור לקשת הרומית. ראו את הדיאגרמה להלן, המתארת חמישה זקנים קוראים עתון על ספסל בפארק. עכשיו תארו לכם שמגיע זלמן, ורוצה לשבת ביניהם. זקן ה' זז קצת ימינה (שלו), זקן ד' זז קצת שמאלה, וזקן ג' זז ממש טיפה שמאלה. עכשיו זלמן יכול להתיישב.
אבל מה קורה עם זלמן וקלמן מגיעים יחדיו? א' זז שמאלה וה' זז ימינה. אבל ב' ו-ד' מצטופפים לכיוון המרכז, ול-ג' אין לאן ללכת. הוא צריך להיות ממש קדוש כדי לא להתעצבן ולקלל.
אותו דבר קורה לאבנים בקשת, כאשר זלמן וקלמן הם המשקל של הקיר. האבנים מצטופפות כאשר המשקל לוחץ עליהן, והאבן האמצעית הכי סובלת. היא צריכה להיות ממש קדושה, או חזקה במיוחד, כדי לא להשבר. וזו הסיבה ששמים שם אבן גדולה יותר, וחזקה יותר, וגם קוראים לה "אבן ראשה".
אבל שימו לב: זה נכון לאירופה, ולא נכון למזרח. הסיבה היא טיב האבנים. הם, באירופה, בנו באבנים פושטיות, והיו חייבים לשים אבן אחושלוקי במרכז, כי אחרת היא היתה מתפוררת בלחץ. אצלנו יש יופי של סלע, ואין צורך באבן חזקה במיוחד באמצע: כולן חזקות. ולכן - כשאתם רואים אבן ראשה - זו השפעה מערבית. כאשר אתם רואים שאין אבן ראשה - זו בדרך כלל בניה מזרחית.
בואו נעבור לתלת-מימד. מה שנכון לגבי קשת שטוחה, נכון באותה מידה לגבי קמרון, ולגבי כיפה. ואת זה הרומאים הבינו. אבל אז התגלתה להם הבעיה הבאה של הקשת/קמרון/כיפה: הלחצים הלאטרליים (אופקיים).
לצורך העניין, עשו את התרגיל הבא: גלגלו דף נייר כדי שיהיה קמרון, ושימו אותו על השולחן. עכשיו - הפעילו לחץ קל עם האצבע באמצע הקמרון - הוא ישתטח.
זהו הכוח, או הלחץ הלאטרלי. השולחן הרי לא יתכופף מלחצכם, ולכן האנרגיה בורחת לצדדים. וזה קורה גם בארכיטקטורה. כאשר מפעילים משקל על הקשת/קמרון/כיפה, היא מעבירה את הלחץ לצידי הקשת, אבל רק חצי מהלחץ יורד למטה. החצי השני הולך לצדדים. הקשת רוצה לעשות מה שעשה הנייר המגולגל שלכם: להשתרע, להשתטח. ובאותה הזדמנות, להפיל לצדדים את העמודים או הקירות התומכים בה.
אז מה עושים? הפתרון הרומי היה פשוט: נשים שם ים של אבנים, כדי שהמשקל של הקשת לא יוכל להזיז אותן. באיור הבא, מצד שמאל, אתם רואים את הבעיה, ובמרכז את הפתרון הרומי. כך, למשל, הם בנו את הפנתיאון (יש שם עוד טריקים, אבל זה סיפור אחר).
מצד ימין אתם רואים את הפתרון הביזאנטי: כדי שהעמוד/קיר לא יתמוטט החוצה, משעינים עליו מבחוץ קשת נוספת, שמאזנת את הלחצים. אבל לקשת החדשה יש עוד צד, שעלול לקרוס, אז גם עליו נשעין עוד קשת. וכך הם בנו את הגיה סופיה.
אבל הפתרון הזה סבל מבעיה מאד מהותית: ככל שהבנין גבוה יותר, הוא רחב עוד הרבה יותר. כך שמי שרצה לבנות קמרון גבוה, כמו בכנסייה, למשל - היה צריך מגרש ריק בגודל של חצי עיר. ולא היה להם.
הפתרון הרומנסקי, במאות השביעית עד השתים-עשרה, היה לעשות תקרת עץ. שטוחה בדרך כלל, ומעליה משולש (גמלון) של רעפים. אבל זה יצר 3 בעיות חדשות: יש גבול לאורך של קורת עץ; הן נרקבות; והן נשרפות. והם די חיפשו פתרון אחר.
למזלנו כולנו - הצלבנים הגיעו למזרח התיכון, ופגשו שם את הקשת המחודדת.האם זה קרה באלבניה (כפי שהאלבנים טוענים, ויש להם הוכחות לא רעות) או כאן, בא"י? ברור שהם מצאו כאן קשתות מחודדות. למשל ברמלה, בבריכת הקשתות, אותן בנה הארון אל ראשיד כבר במאה התשיעית. הקשת המחודדת פותרת 2 בעיות: היא מלכתחילה גבוהה יותר; והיא מפנה את מירב הלחצים כלפי מטה, ורק חלק קטן מהם הופך להיות ללחצים לאטרליים.
הצלבנים ייצאו את הקשתות המחודדות חזרה לאירופה, ושם - באירופה - המציאו עוד 2 פטנטים: הקשתות הדואות והצריחונים. הקשת הדואה דומה במידה רבה לקשתות שנתנו קונטרה אצל הביזנטים, אבל באירופה חשבו שהיא לא חייבת להיות בתוך המבנה. היא יכולה פשוט להיות מחוצה לו. הפטנט השני הוא הצריחונים. במקום לשים "ים של אבנים" כפי שהרומאים עשו, הם פשוט בנו צריחון מעל העמוד, לאותו צורך בדיוק. זה עשה את העמוד לכבד יותר, ולפיכך קשה יותר להפיל אותו. אז הנה איור: מתד שמאל הבעיה, באמצע הקשת המחודדת, ומימין הפתרונות ה"גותיים", של ימי הביניים באירופה.
היו להם עוד כמה פטנטים, וזה מה שיצר את האדריכלות הגותית המקסימה, שממנה אין בארץ. למשל - הצלעות. וזה מוזר, כי חלק גדול מהקתדרלות הגותיות בצרפת, למשל, נבנו בהחלט בזמן שהצלבנים עוד היו כאן.
רמז על הסיבה לכך ניתן למצוא באולמות האבירים של עכו. לואי הקדוש, מלך צרפת, ואחד מגדולי הבנאים בסגנון הגותי המפואר, מגיע לעכו אחרי שהיה בשבי במצרים. האצילים המקומיים מכינים לו קבלת פנים, אבל קצת מתביישים בארכיטקטורה העלובה שלהם. אז הם מדביקים אלמנטים גותיים על הקשתות באולם האבירים, כדי שזה ייראה אופנתי. בעיקר מדובר על הצלעות, שבאדריכלות הגותית אפשרו תקרה דקה מאד, ובעכו הן פשוט מודבקות לתחת של הקשתות העבות והמאסיביות.
ולהשומע ינעם. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
